פג הוא כל תינוק שנולד לפני שמלאו לו 37 שבועות מלאים בתוך הרחם. משך ההריון הוא הנתון החשוב ביותר בהערכת יכולת העובר להתמודד עם העולם החיצון - חשוב יותר ממשקל הלידה. כאשר מתרחשת לידה מוקדמת, נולד עובר שאינו מוכן מבחינה פיסית לשהייה מחוץ לרחם. תינוק שנולד לפני שבוע 37 להריון ייקרא פג. הסיבה לכך היא שהחל משבוע זה התפתחות העובר מהירה מאד וגופו מסיים את הבשלתו לקראת הלידה. משקלו של פג בד"כ נמוך יותר מתינוק שנולד במועד והמערכות השונות בגופו צריכות להשלים את התפתחותן מחוץ לרחם (בהתאם לגיל ההריון). (מתוך הכתבה של ד"ר מיכאל רוטשטיין)

הפגיה – טיפול נמרץ של היילוד והפג - נועדה לספק תנאים אופטימליים להתפתחות תקינה של הפג מחוץ לרחם. הטיפול בפגיה הכרחי לצורך התפתחות נאותה של הפג אך אינו התנאי היחיד. ישנם גורמים נוספים שאינם תלויים בקבלת הטיפול הרפואי וקשורים למצבו הרפואי הכללי של הפג בעת לידתו והיכולת של גופו להשלים את ההתפתחות לאחריה. (מתוך הכתבה של ד"ר מיכאל רוטשטיין)

שיתוק ילדים (פוליו) הינה מחלה נגיפית העלולה לגרום לשיתוק בגפיים ובשרירי הנשימה המובילה לנכות קשה. ישראל נחשבת עדיין כאיזור הנגוע בווירוס הפוליו. לפני שנים מועטות היתה התפרצות של מגיפת הפוליו במרכז הארץ. בארה"ב נכחד הווירוס למעשה. (מתוך הכתבה של ד"ר מיכאל רוטשטיין)

פטידין הוא תוצר מקבוצה המורפין, חומר סינטטי נרקוטי הגורם לטשטוש או לנמנום וחומר אנלגטי המפחית כאבים מבלי לגרום לאיבוד ההכרה. החומר ניתן דרך הוריד או דרך השריר. ההשפעה האנגלטית מתחילה כעבור 20 דקות ושיאה כעבור שעה, למשך כשעה או שעתיים. החומר עובר את השיליה ומגיע אל העובר שעלול להיוולד מנומנם או חסר תגובות. האם עלולה לחוש מסוחררת ולא תוכל להיות שותפה פעילה ומלאה בשלהב השני והחשוב של הלידה. יש נשים שגם חשות קושי בהתחברות (Bonding) עם התינוק לאחר הלידה. נשים רבות מדווחות על חוסר אונים עקב העובדה שהן אינן יכולות לשלוט בגוף ובדיבור תחת השפעת הפטידין. תחושת "לא שומעים אותי".

פיטוצין הינה תרופה המוזרקת דרך וריד היולדת והיא "מחקה" את פעולת הורמון האוקסיטוצין הגורם לכיווץ הרחם. כאשר יולדת לא מצליחה לייצר בעצמה את צירי הלידה האפקטיביים, הצוות הרפואי בחדר הלידה יזריק לה את הפיטוצין דרך הוריד. בדרך כלל לאחר הפיטוצין הצירים יגיעו בבת אחת וילוו בכאב חזק מאד. הזירוז על ידי שימוש בפיטוצין יכול להיות תהליך מאוד ארוך ומיגע עבור היולדת. 

פקיעת מי שפיר כשיטה לזירוז הלידה - אם צוואר הרחם כבר נמחק, אבל לידה פעילה טרם החלה, אפשר לקדם את הלידה על ידי פקיעת שק מי השפיר (ירידת מים). פעולה זו מתבצעת בחדר הלידה, כשהלידה פעילה ויש כבר פתיחה של 5 ס"מ לפחות. במצב זה יש פחות חשש מזיהום בעקבות הפקיעה. יעילות שיטה זו מוטלת בספק על ידי מחקרים רבים.

פקיעת מים יזומה הינה שיטה שבה מחדירים לתוך נרתיק האישה מסרגת פלסטיק סטרילית וארוכה ועל ידי דקירה קלה, קורעים את קרומי השלייה. פעולה זו יכולה להיעשות רק במידה וראש העובר כבר מבוסס באגן וצוואר הרחם מתחיל להיפתח. בדרך כלל פעולה זו מתבצעת במהלך לידה שהחלה אך מסיבה כלשהי "נתקעה". כמו בכל שיטות הזירוז, פעולה זו אינה מבטיחה שהלידה ה"תקועה" אכן תתקדם. חשוב לזכור שלאחר פקיעת שק מי השפיר הרחם כבר לא מקום מוגן מחיידקים וזיהומים.

פקק רירי הינו פקק הגנה האוטם את פתח צוואר הרחם לכל משך ההריון. הפקק הרירי יוצא כהפרשה צמיגית וצבעו יכול להשתנות ממאוד בהיר עד צבע של הפרשת סוף מחזור. יש נשים המתארות אותו כ"שבלול ללא בית". הפקק הרירי יכול להשתחרר כמה שעות לפני הלידה אך עלול גם לצאת שבועיים לפני הלידה או במהלך השלב הראשון של הלידה.

פרוסטגלנדינים לריכוך צוואר הרחם אחת משיטות זירוז לידה או השראת לידה. אם צוואר הרחם אינו מוכן ללידה, יש תרופה לריכוך בשם Dinoprostone המגיעה בצורת ג'ל, הנמרח על הדפנות בעדינות. ברגע שהריכוך מסתיים, הלידה עשויה להתחיל באופן טבעי. בחלק מבתי היולדות בארץ נותנים נר וגינאלי של פרוסטגלנדינים.

הינו שם כולל ל- 38 תמציות צמחים אשר נרקחו לראשונה על ידי ד"ר אדוארד באך בתחילת שנות השלושים כמטפלות במצבים רגשיים שונים. ד"ר באך, רופא והומאופת, האמין שלמצבו הרגשי של האדם השפעה חזקה מאוד על מצבו הבריאותי. הוא הגיע למסקנה שבאמצעות טיפול בבעיות רגשיות ניתן למנוע או לפתור בעיות פיזיות המתעוררות בהמשך. תמציות פרחי באך מגיעות בבקבוקונים עם טפטפת ונלקחות במינון של 4 טיפות, 4 פעמים ביום.

הפרינאום הוא איזור החיץ – העור שבין הנרתיק לבין פי הטבעת. עיסוי הפרינאום מפחית את תחושת הצריבה והכאב בעת יציאת התינוק. מפחית את הסיכוי לחתך חיץ במהלך הלידה. גורם לך להכיר את תחושת התמתחות העור באזור החיץ, כדי שיהיה לך קל יותר להרפות את השרירים במהלך הלידה.