הסיבות לזירוז
אצל בני אדם ההריון נמשך כ-40 שבועות מאז הווסת האחרונה (שהתקיימה לפני הביוץ וההתעברות) ועד הלידה. אצל רוב הנשים תתפתח לידה טבעית וספונטארנית בין שבוע 37 ועד שבוע 42 להריון. אם עברו שבוע או שבועיים מתאריך הלידה המשוער מבצעים זירוז לידה. יש הסבורים שעדיף לחכות עד סוף שבוע 42 לפני ביצוע זירוז. באירופה ממתינים אף יותר, עד שהעובר יגרום ללידה בעצמו. בארץ יש רופאים גינקולוגיים הממליצים על זירוז כבר בסוף שבוע 41. הזדקנות השיליה אינה אומרת שהשיליה אינה מתפקדת בכלל, אלא יורדת בתפקוד, אבל בשלב זה של חייו, העובר אינו זקוק לה כפי שנזקק במהלך רוב ההריון. זירוז לידה אינו מתבצע כאשר העובר עלול להינזק או שיש סכנה מיידית לחייו או לבריאותו. במקרים כאלה עוברים לניתוח קיסרי.
יש לבצע זירוז בגלל מצבים העלולים לסכן את חיי היולדת או העובר:
• לחץ דם גבוה של היולדת.
• היפרדות שיליה.
• זיהום.
• רעלת הריון.
• מחלת ריאות.
• כאשר מתגלה מחלה אצל האישה והמשך ההריון עלול לסכן את חייה.
• סוכרת הריונית המטופלת בדיאטה או באינסולין.
• מיעוט מי שפיר.
• שק מי השפיר התבקע, אבל לא החלו צירים.
• גרד קיצוני של האישה בסוף ההריון.
• גדילת העובר ברחם אינה תואמת את העקומה התחתונה של הסטטיסטיקה, והעובר קטן לשבוע ההריון.
• מוניטור שאינו משביע רצון.
• הפחתה בתנועות עובר.
• החלה לידה פעילה אבל הצירים חלשים, אינם סדירים, או שבשלב מסוים נפסקו הצירים והלידה "נתקעת" בלי התקדמות במשך שעות ארוכות.
זירוז טבעי
שיטות הזירוז הטבעיות הן המומלצות ביותר. אם אין צירים והגיע זמן הלידה, אפשר להשתמש בצמחי מרפא. - כוהוש שחור וכוהוש כחול: נותנים יום כן יום לא (עד שבוע ימים) ובדרך כלל ביום השלישי מתרחשת לידה.
לאחר שהופיעו סימנים מקדימים אפשר להגבירם על ידי הליכה לא מאומצת, טבילה באמבט עם מים פושרים, נשיקות ארוטיות עם בן הזוג, עיסוי פטמות ואם אפשר גם יחסי מין מלאים. בתוך זרע הגבר יש חומרים פרוסטגלנדינים, הגורמים להפרשת ההורמון אוקסיטוצין, שגם גורם ללידה.
שיטות לביצוע זירוז לידה
סוג הזירוז נקבע לפי תנאים בצוואר הרחם ולסיבה שגרמה להחלטה לבצעו. לעתים הזירוז מצליח כבר בניסיון הראשון, ולעתים יש להפסיק את הנסיונות לכמה שעות ואז לבצע ניסיון נוסף. הפסקה בזירוז מחייבת הערכה מחודשת, כדי לוודא שאין סכנה ליולדת או לעובר.
טבליה של הורמון פרוסטגלנדין: כאשר צוואר הרחם סגור וארוך, ניתן לגרום לזירוז הלידה באמצעות פרוסטגלנדינים, שמטרתם לגרום לצוואר הרחם להתקצר ולהיפתח מהר יותר לקראת הלידה. בטיפול מסוג זה יכולים להופיע צירים כבר שעתיים לאחר מתן התרופה.
בלון: החדרת בלון קטן לצוואר הרחם. הבלון גורם לפתיחה הדרגתית של צוואר הרחם.
פיטוצין: כאשר צוואר הרחם פתוח ומחוק, ניתן לזרז את הלידה באמצעות פיטוצין, הורמון שגורם לכיווץ הרחם ולהופעת צירים. הטיפול יתבצע בחדר הלידה, והחומר יוזרק באמצעות עירוי בצורה מבוקרת המאפשרת לחשב את הכמות המתאימה. בשיטה זו, היולדת מחוברת למוניטור במשך כל התהליך. לאשה שעברה ניתוח קיסרי אסור לתת פיטוצין בלידה חוזרת, כדי לא ליצור עומס על הרחם. הפיטוצין גם עלול לגרום לירידת דופק של העובר ועלול להאט את הלידה. הפיטוצין גורם גם לצירים מאוד כואבים, וגם מי שתכננה לידה טבעית, עלולה לא לעמוד בכאב ולהזדקק לאפידורל כדי לעבור את הלידה.
רפואה משלימה: אפשר גם לקחת שמן קיק (דרך הפה) וניתן גם להיעזר בשיטות כמו דיקור סיני, שיאצו, רפלקסולוגיה כאשר לחיצות בנקודות מסוימות בגוף מסייעות לזירוז הלידה. יש גם יש אפשרות להיעזר בצמחי מרפא כמו קולופיילום, או בתכשירים הומאופאתיים. לדבריה, אם השיטות הטבעיות אינן גורמות ללידה, צריך טיפול כימי בפיטוצין, שהרכבו דומה לזה של האוקסיטוצין הטבעי.
ברפואה הסינית זירוז לידה טבעי נמשך כשעה וחצי. ניתן לשלב אותו עם שיאצו ובכך לאפשר תנועות מנואליות של סיבובי רגליים לשם פתיחת האגן ועזרה לתינוק לרדת ולהתברג אל תוך האגן. כמו כן, ניתן לעבור ידנית על מרידיאנים (קווי אנרגיה) העוברים בחלק הפנימי של הירך, וכך לעודד זרימה טובה של אנרגיה ודם אל הרחם. לסיום הטיפול, דוקרים מספר נקודות דיקור מיוחדות לזירוז הלידה או לעידוד התחלתה.
מהנחות הבסיס של הרפואה הסינית היא שיש לעבוד עם הגוף ולא כנגדו. הטיפול בא לסייע ולשכנע את העובר לצאת ולא להכריח אותו. העבודה העדינה על נקודות שמעודדות ירידה של אנרגיה כלפי מטה אל עבר הרגליים באה לעזור לתינוק לרדת בגובה לכיוון ה"יציאה".
שיטות רפואיות
ריכוך צוואר הרחם - אם צוואר הרחם אינו מוכן ללידה, יש תרופה לריכוך בשם Dinoprostone המגיעה בצורת ג'ל, הנמרח על הדפנות בעדינות. ברגע שהריכוך מסתיים, הלידה עשויה להתחיל באופן טבעי. בחלק מבתי היולדות בארץ נותנים נר וגינאלי של פרוסטגלנדינים.
עיסוי צוואר הרחם (סטריפינג) - בפעולה זו מפרידים ידנית בין קרומי שק ההריון לבין צוואר הרחם, הפעולה גורמת להפרשת חומרים פרוסטגלנדינים, הגורמים להופעת צירים, תהליך הוכח כיעיל מאד ומייד בסיומו עשוי להופיע דמם נרתיקי. הפעולה עלולה להכאיב ולכן רצוי מאד לקבל הסבר מראש של המיילדת או של הרופא.
שיטת הבלון - מחדירים קטטר (צינורית) לצוואר הרחם, ממלאים אותו במים ויוצרים בועות הלוחצות מתוך הצוואר החוצה. הלחץ גורם הן לפתיחת צוואר הרחם ולשחרור הורמונים (פרוסטגלנדינים) היוצרים צירים.
פקיעה מלאכותית של קרום מי השפיר: פעולה זו ניתנת לביצוע רק כאשר צוואר הרחם פתוח והעובר נמצא במצג ראש. מחדירים מכשיר דק דרך הנרתיק, הגורם לפקיעת הקרומים ולירידת מי השפיר. ניתן לפקוע את הקרומים לפני תחילת הצירים, או כאשר החלו הצירים הראשונים וקרום מי השפיר עדיין לא נבקע. תהליך פקיעת הקרומים אינו גורם לכאב. פעולה זו מתבצעת בחדר הלידה, כשהלידה פעילה ויש כבר פתיחה של 5 ס"מ לפחות. במצב זה יש פחות חשש מזיהום בעקבות הפקיעה.
ההצלחה של זירוז הלידה תלויה בגורמים רבים, ובייחוד ברמת הפתיחה של צוואר הרחם, מיקום צוואר הרחם (אחורי או קדמי), גובה החלק המוביל ורכות הצוואר. גורמים נוספים, הם בין היתר גיל ההריון, לידה ראשונה או לידה חוזרת, והאם בעבר בוצע ניתוח קיסרי.
רוצים ללמוד עוד על זירוז ועל השראת לידה? היכנסו עכשיו ל"השראת לידה (זירוז) - איך זה בעצם עובד?", כתבתה של המיילדת דיתה גולן-הדרי, כאן בפורטל דולה למשפחה.
מעוניינת לשאול שאלות? הצטרפי ל"פורום הריון ולידה - הריוניות ומומחים מדברים" עם צוות מומחים רב מקצועי הכולל רופאים, מיילדות, דולות ועוד מומחים רבים.
