כך ילדתי את לינדה שלי

מאת: טליה
אני בת 27. לפני שנה התחתנתי ואחרי 4 חודשים גילינו שאני בהריון. נורא שמחתי, כי מזמן רציתי להיות אימא. בן זוגי רצה קצת לחכות, אבל אחרי כמה שעות גם הוא שמח מאוד!

התאריך המשוער ללידה היה 17.11.2007
ההריון היה תקין והכול היה נפלא ב-8.10.2007 התחלתי להרגיש כאבים בבטן תחתונה הדומים לכאבי מחזור אבל לא דאגתי כל כך כי ידעתי שזה עדיין מוקדם ויכול מאוד להיות שזה צירי ברקסטון. לקראת ערב כשראיתי שהכאבים לא עוברים אמרתי לבעלי שמחר בבוקר (אם הכאבים לא יעברו), אסע למיון יולדות, שיבדקו אותי!
בבוקר 9.10.2007 עדיין הרגשתי את הכאבים המוזרים האלו ולחצים. התקשרתי לרופא הנשים שלי והרופא אמר לי שאני צריכה לנסוע למיון כי יכול להיות שזה היפרדות שלייה !
נסעתי לבית חולים פורייה (שם רציתי ללדת ) עברתי בדיקות. הבדיקה הראשונה שעשו לי הראתה שאני מאוד מאוד מיובשת ( הדבר מאוד מוזר כי הייתי שותה 3 בקבוקי מים של ליטר וחצי ביום ותמיד הייתי מסתובבת עם בקבוק מים אפילו לבית חולים הגעתי עם בקבוק מים). עשו לי מוניטור עשו אולטרסאונד ראו שהכול בסדר נתנו לי מכתב למרפאה לנשים בהריון בסיכון גבוה ושלחו אותי הביתה.
בערב הרגשתי לחצים חזקים בבטן תחתונה והכאבים לא עברו, אבל הייתי רגועה "הרי הייתי במיון יולדות והכול תקין אז אין לי מה לדאוג"
בשתיים בלילה הרגשתי שאני מאוד רוצה פיפי. קמתי לשרותי והפיפי ברח לי. אמרתי לעצמי : מה, אני כבר לא שולטת בעצמי? אחרי שהלכתי לשירותים חזרתי לישון ואחרי 10 דקות הרגשתי שאני שוב פעם עושה פיפי במיטה ולא יכולה לשלוט בזה. קמתי וה"פיפי" נזל על הרצפה כאילו ששפכו דלי של מים כדי לעשות ספונג'ה, ואז הבנתי שזה לא פיפי, שירדו לי המים. הערתי את בעלי ואמרתי לו שירדו לי מים. הוא אמר: "את בטוחה? לא יכול להיות".
אמרתי לו שיסתכל על המיטה. הוא הדליק אור, הסתכל על המיטה שכולה הייתה ספוגה במים. אמרתי לו שצריך להגיע לחדר מיון (האוטו שלנו, למזלנו הנאחס, היה במוסך) ב-3 בלילה התקשרתי לאימא, אמרתי לה 'תעירי את אבא ובואו, כי ירדו לי מים.'
הפעם החלטתי לנסוע לבית חולים העמק שבעפולה. הגענו למיון יולדות. בהעמק חיברו אותי למוניטור. אחרי זה באה רופאה, בדקה אותי ואמרה, שהיום בבוקר אני אלד. אם הלידה לא תתפתח מעצמה יעשו לי זירוז! היא הסבירה לי (גם בעצמי ידעתי) שבשבוע 34+4 ימים התינוקת תחשב פגה ותהייה עד השבוע 36 בפגיה. העבירו אותי לחדר המתנה לפני לידה. אסור היה לי לקום מהמיטה, פרט לפיפי. כל מי שליווה אותי לבית חולים שזה בעלי אימי ואחי בשעה 5 לפנות נסעו הביתה בעלי אמר שייקח דברים שאני צריכה ויבוא.
ניסיתי לישון אבל לא יכולתי. בשעה 8 בבוקר התקשרתי לבעלי , הוא אמר שהוא ישן ושעוד שעה יגיע. התחלתי להרגיש כל 10 דקות התכווצויות בבטן למטה הבנתי שזה צירים הם היו די חזקים אבל התמודדתי איתם
בשעה 10 וחצי הכאבים התחזקו והיו כל 5 דקות הגיעה רופאה ואמרה שעכשיו יעבירו אותי לחדר לידה. הייתי נורא מבוהלת. חשבתי: מה לחדר לידה? בעלי עוד לא הגיע, אני לא רוצה, אני מפחדת ללדת לבד, צריך לחכות לבעלי!
העבירו אותי לחדר לידה, שם קיבלה אותי מיילדת בשם ורד, בחורה מאוד יפה ונעימת הליכות. היא שמה לי אינפוזיה וזירוז. הצירים התחזקו, שאלתי אותה מתי אני יכולה לקבל אפידורל, היא אמרה שבפתיחה של 2 אצבעות. אני לבד, בעלי עדיין לא הגיע. בחדר לידה סמוך אישה שיולדת צורחת. אני בלחץ, מפוחדת עד מוות. אמרתי לעצמי : 'האישה הזאת בטח יולדת בלי אפידורל ואני אלד עם, אז אין לי מה לדאוג.'
הצירים התחזקו עוד יותר והיו כל 2 דקות. לחדר הגיע רופא, אמרתי לו שיש לי צירים נורא חזקים ושאלתי האם אני יכולה לקבל אפידורל. הוא אמר שיבדוק אותי ואם יש לי פתיחה של 2 אצבעות הם יזמינו לי רופא מרדים שיזריק לי אפידורל. הוא בדק אותי. הייתה פתיחה של 5 אצבעות. הוא התפלא שלא צרחתי ולא כלום (פשוט אני בן אדם כזה, סובלת בשקט. אז כואב, אז מה?).
הביאו לי לחתום על נייר לפני שהזמינו אפידורל. חתמתי. המיילדת הלכה להזמין את הרופא המרדים. בנתיים הגיע בעלי. הצירים כבר היו כל חצי דקה. התחלתי לבכות כשהגיע. ורד המיילדת שאלה אותי אם אני צוחקת, אמרתי לה אני בוכה, אני לא צוחקת. אמרתי לה: יש לי צירים כל חצי דקה היא בדקה אותי והייתה לי פתיחה של 10 אצבעות, היא אמרה לי 'את יולדת'. בציר הבא תלחצי. אמרתי לה: מה? ומה עם אפידורל?.' המיילדת אמרה: 'הראש כבר כאן, את מייד יולדת'. הגיע ציר, לחצתי ובשלושת הצירים הבאים ילדתי תינוקת יפהפייה ובריאה במשקל 2.150 שהתאימה לתינוקייה כמובן שבתינוקייה לא הייתה השגחה כמו שצריך, אז ביקשתי שיעבירו אותה לפגייה העבירו אותה לפגייה וב-19.10.2007 שיחררו אותנו הביתה!
אני מאחלת לכל הבנות ללדת כמו שאני ילדתי (כמובן ללדת בזמן) ב-10 דקות ילדתי את המתוקה שלי
היום המתוקה שלי בת 15 שבועות. ילדה מדהימה!