לידה ברכב

הרגשתי איך הוא נופל לתוך תעלת הלידה
|
הדפס
|
שמור

כתבה וצילמה: מוריה מוריה


הפעם, החלטתי, אני אעבור את הלידה הזאת באופן שונה. הלידה הראשונה היתה ארוכה ועם אפידורל, והלידה השנייה היתה אמנם מהירה יחסית אך מלווה בירוקרטיה מעצבנת וחסרת התחשבות של ביה"ח.

 

לאחר הרבה גלישות באינטרנט וחרישה אינסופית באתר דולה, החלטתי שאני לוקחת דולה. ביררתי וחיפשתי המון עד שהגעתי למישהי באיזור מגוריי שמוצאת חן בעיניי. הגיע החודש התשיעי. במהלך כל החודש היו לי צירים מעיקים, אך בכ"ז הגענו לתאריך ו-נאדה. הציפיה לאחר התאריך נהיתה קשה מיום ליום, אך נעזרתי המון בדולה שעודדה אותי. לאחר 12 יום כבר ידעתי שבביקורת הבאה יאשפזו אותי ויתנו לי זירוז, אז החלטנו ללכת על זירוז טבעי יחסית- רפלקסולוגיה, מתוך ידיעה שיכול להיות שיקח לזה כמה ימים להשפיע. העיקר לא להיות יותר מדי זמן בביה"ח עם זירוז...

 

את הרפלקסולוגיה עשיתי אחה"צ ונסענו הביתה. בחמש בבוקר קמתי עם צירים, הפעם אמיתיים, ומייד הם היו כל 2-3 דקות. ישר נסענו לדולה בשביל להעביר אצלה (היא גרה קרוב לבי"ח) את הצירים. הלכנו לטיול בפארק והיה מדהים, היה אוויר טוב ובכל ציר היא עשתה לי מסאג' שממש הקל על הכאב. בקושי כאב לי. אחרי כמה זמן נתקפתי רעב והחלטנו לחזור לביתה של הדולה. בדרך הרגשתי קצת לחץ ובעלי אמר שכדאי שניסע לביה"ח כי הלידה הקודמת היתה מאוד מהירה, אך הדולה אמרה שנראה לה כי אני בפתיחה של 4-5 ועוד מעט ניסע. הגענו אליה הביתה ונשענתי על כדור הפיזיו והיא עשתה לי מסאז', כאשר יש לי ציר כל 2-3 דקות והאורך הוא רק חצי דקה. לאחר שני צירים הרגשתי כאב חזק ופתאום ירדו לי המים בשפריץ נוראי והרגשתי איך הוא נופל לי לתוך תעלת הלידה.

 

ישר הרגשתי צירי לחץ מטורפים ונכנסתי לפאניקה. הדולה קרבה את הפנים שלה לשלי ופשוט משכה אותי מתוך הכאב והלחץ והראתה לי איך לנשום. לא ידענו אם לנסוע או להזמין אמבולנס, הייתי צריכה לעלות מדרגות עם צירי לחץ - בחיים לא חשבתי שזה יכול להיות כ"כ קשה... החלטנו לנסוע ברכב. מהר הוצאנו את כסא התינוק והבוסטר ואני נכנסתי לתוך הרכב (המבולגן והמלוכלך...) עם הפנים על המושב והברכיים על הרצפה.

 

בעלי טס לכיוון ביה"ח כשהוא צופר ונוסע כמו משוגע. בינתיים אני עם כל ציר שואגת והדולה נושמת ביחד איתי ואומרת "לא לדחוף! לא לדחוף!" וכ"כ ניסיתי שלא לדחוף... עד שאמרתי לה שאני מרגישה צריבה שם למטה, מה שאומר שהראש כמעט בחוץ ושאני לא יכולה שלא לדחוף יותר. התהפכתי לגב והדולה ישבה מול הרגליים שלי וניסיתי לדחוף טיפ טיפה כך שלא יצא, אך הוא פשוט יצא, כמעט ללא דחיפה, והוא פשוט היה מדהים, בכה קצת והיא ישר שמה אותו עלי ואני קרנתי.

 

למזלי היתה ברכב מגבת שכיבסתי ושמתי שם למקרה שירדו לי מים ואיתה כיסינו אותו.בעלי שאל "הוא בחוץ?" והדולה ענתה בהתרגשות "כן, הוא בחוץ". כשילדתי היינו כבר בחניה של ביה"ח וחיפשנו חניה, כך שהגיעה מיילדת ממש כמה דקות אחרי הלידה וניתקה את חבל הטבור ועליתי על אלונקה וכך נכנסתי לביה"ח כאשר אני על אלונקה והקטנטן בידי בעלי המאושר והנדהם... בהחלט חסכתי שהות בחדר לידה...

 

שליחת סיפור לידה

צילום: מוריה
תגובות הגולשים
2. נעמי 14/10/2018, 07:43:35

היכן את מתגוררת ? אני גם רוצה דולה כזו !

+ השב
 
1. סמה 06/06/2013, 16:47:39

פשוט מדהים !! נורא מרגש , הלוואי עליי לידה כזו כלה

+ השב