הלידה של עומר

מאת: מיטל

שבוע 38, אני כבר על קוצים... לא רוצה לחכות יותר, כבר ממש לא כייף להיות לידי מרוב שאני חסרת סבלנות. הריון שני. בלידה הראשונה הייתי 5 שעות בחדר הלידה, אז הגעתי עם צירים קטנים ואמרו לי ללכת הביתה ולחזור רק כאשר הם יהיו תכופים יותר ולמשך שעתיים...

זה מה שגרם לי לחכות קצת בבית בלידה זו. בערב הלידה התחילו לי צירים תכופים אך עדיין לא כואבים, אך כל פעם שנחתי הם עברו... החלטתי שאני לא נחה עד שהם לא מתחזקים.. התהלכתי הלוך ושוב בבית, קיפצתי, רקדתי.. בערך ב-9 בערב הודעתי לסבתא שתיהיה בכוננות בייביסיטר כי הרגשתי שזה הולך להיות הלילה..

המשכתי לקפץ ולקפץ עד 12 בלילה, שכבר לא יכולתי יותר, שרפו לי העיניים מרוב עייפות. אמרתי לעצמי שאני אשכב לישון שעה ואחזור להתעמלות, נשכבתי על השטיח בסלון ונרדמתי תוך שניה. שעה 1:15 בלילה התעוררתי עם ציר כואב. אחרי 5 דקות עוד אחד ממש כואב. אחרי כמה צירים הערתי את בעלי ואמרתי לו שאני לא רוצה למהר לבית חולים, אבל שיהיה בהיכון. התקשרתי לסבתא, עידכנתי אותה שנצא בערך עוד חצי שעה ושתיקח את הזמן, אין צורך למהר להגיע, עדיף לעבור את רוב הצירים בבית. (למרות שהיה קשה לא לצעוק בשביל לא להעיר את הגדולה). סבתא התייצבה תוך 7 דקות מטכ"ליות והאיצה בנו לצאת כבר...

אני ניסיתי למשוך את הזמן בבית למרות שכבר מאוד סבלתי. יצאנו לבית החולים, מרחק 10 דקות נסיעה. כל הנסיעה צרחתי. הגענו, בעלי עצר בכניסה ורצנו פנימה. רגע לפני שהגענו למעלית, בקומת הלובי הרגשתי לחץ גדול ושאני חייבת עכשיו לשירותים! הסתכלתי לצדדים, ראיתי מימיני שרותי נכים, רצתי אליהם, לא יודעת למה אבל נעלתי את הדלת. הספקתי אפילו לסדר נייר טואלט על האסלה, התיישבתי, שאגתי ופוף פקעו לי המים. שמתי יד והרגשתי את הראש.

נעמדתי, והתינוק החליק לי לתוך הידיים. פתחתי לבעלי (שהיה בשוק) את הדלת ואמרתי לו שירוץ לקרוא למישהו.. אחרי כמה דקות הגיעה מיילדת, והעלתה אותנו לחדר לידה... עומר יצא בערך ב-2:15, כשעה לאחר הציר הראשון.

לידה מדהימה, לא הייתי יכולה לבקש יותר. עומר, כמו שנולד בלי לעשות בעיות, הוא תינוק רגוע ומתוק.. בלי עין הרע!