כך מתפתחת הזוגיות

מושג הנישואין קשור בפרדוקס: שני אנשים עם צרכים שונים מתחברים, כדי ליצור יחידה אחת מתפקדת. זוגות שחווים זוגיות ארוכת שנים, עוברים שלבים שונים בחייהם הזוגיים:

השלב הראשון נקרא "שלב ירח הדבש".
זוגיות בשלב זה – המציאות מהם והלאה. יש להם חלומות מופרזים זה כלפי זה וכלפי הקשר בכלל. זהו שלב חשוב מאוד, בו נבנה החלום הזוגי. הזוג מייצר חלום זוגי, גם אם לעולם זה לא יקרה, מה שמרכזי בו הוא ההרגשה. החשיבות כאן היא להפריד את הזוג מהמערכת הקודמת וכמו כן כשתיכנס המציאות בעתיד, יהיה על מה להישען. זה נותן את הדבק ואת הכח להתמודד עם הקונפליקטים שבדרך. זה שלב המורפיום. האהבה ממסטלת. יש די מחיקה של "האני" ויותר ה"ביחד". זה קל וכיף לתת למישהו שנותן המון בחזרה. יש דגש על רגשות, זה מבסס את תחושות ההנאה שישמשו דלק לעתיד לבוא. זה המצע, המזון.

יש לשלב זה כמה משימות:

• גיבוש החלום הזוגי כיחידה נפרדת, הגדרת החלום הזוגי.
• הגדרת הגבול בין הזוג לבין היחידות הקודמות אליהם קשר כל אחד מבני הזוג.
• תחושת הנשגבות בזוגיות מייצרת בועה שמייצרת גבול עם העולם. חשוב שגבול זה יהיה מספיק חזק ומצד שני שיהיה מספיק חדיר. חדיר למידע, רגשות, מתחים. כשהגבול נוקשה מדי אין יציאה ואין כניסה אליו.
• יצירת בסיס לאינטימיות, זה חלק מהדבר הזוגי.

תראפיסט בשם מינושין מדבר על יצירת תנאים לאינטימיות: תקשורת מתמדת.

יש גם תקלות בשלב זה, כמו דברים שקוטעים אותם מוקדם מדי, כמו לחצים חיצוניים שנכנסים לבועה (כמו מוות, חולי, אבטלה של אחד מבני הזוג וכד').

יש זוגות שמתוך פחד לעזוב שלב זה, דוחים את החתונה, או נשארים בשלב זה יותר מדי, ואז נוצר ריחוק ביניהם, כי "אסור" להם המון דברים, להעביר ביקורת, לספק את ה"אני", להכניס רגשות שליליים ואז במקום להרגיש קרובים חלה התרחקות.

שלב מאבק הכוחות
מאחר שה"אני" לא נעלם, אלא רק מוחבא, מטושטש, מתחילים לעלות אצל כל אחד הצרכים האישיים שלו. עצם עליית הצורך לבטא את העצמיות היא לא דבר רע אלא האופן בו אנשים מבטאים צורך זה.

חלק גדול מבטאים זאת דרך קונפליקט, כעס, עוינות, מריבות. לא רבים האנשים אשר מגיעים לנישואין עם כלים להתמודדות זו. האדם מרגיש צורך להגן על העצמיות שלו מול השתלטות העצמיות של זולתו.

גם שלב זה של מאבק הכוחות הוא מאוד חשוב: אם עוברים אותו, הזוגיות מתחזקת כי לומדים בו על קונפליקטים, איך לגשר על צרכים שונים ויתכן שאצל זוגות רבים זהו שלב קולני מאוד, אך הוא מלמד להתמודד.

למרות שנמשכנו אל השונה אצל בני זוגנו, הרי בשלב זה אנו מתחילים לדחות את הדבר אליו נמשכנו. למשל: אישה עם שינויים מרובים במצב רוחה, מצבי רוח עולים ויורדים מחפשת מישהו עם יציבות, שירגיע אותה, שתרגיש אתו בטוח בהשוואה לגלים שלה. הוא מאוד יציב, מסודר, מתוכנן, חיפש מישהי עם ספונטאניות ושמחת חיים.

בשלב זה של מאבק הכוחות היא חשה שהוא תמיד יודע מה רוצה והיציבות שלו מתחלפת אצלה בהגדרות אחרות: הוא נוקשה, יודע תמיד הכי טוב, שמרן, משעמם, הכל צפוי אצלו וכדומה. גם הוא רואה אותה עתה באור אחר, עכשיו היא היסטרית, עושה עניין מכל דבר.

כל אחד רוצה את ההיפך ממה שנמשך אליו מלכתחילה. מתחיל מאבק כוחות שבא לידי ביטוי במאבקים יומיומיים, אך מה

שעומד מתחת לפני השטח – כל אחד רוצה להתאים את השני אליו.

• המשימה בשלב זה היא שכל אחד מבני הזוג ייקח אחריות על עצמו ולא יהיה רק מאשים ודורש מהשני להשתנות. כל אחד צריך להשתנות מעט על מנת ליצור ביניהם גשר כזוג.
• משימה נוספת – ללמוד שבזוגיות יש רק שני מנצחים ושני מפסידים. אם רק אחד מנצח – הזוגיות הפסידה. כשחושבים על זוגיות, אסור לאחד לנצח.
• בשלב זה יש הזדמנות לפתח יותר כלים לטפול בקונפליקטים, להתחשבות בצרכים של האחר.
• אם יודעים להתמודד כראוי, שלב זה מאוד מחזק את הקשר.
• אם ההתמודדות אינה ראויה, נישואים רבים נופלים בשלב זה.

שלב העצמיות (נישואין בני 10-15 שנים)
בשלב מסוים מפסיקים להילחם, מפסיק להיות חשוב מה הוא רוצה ומה היא רוצה. זה יורד בסדר החשיבות ומה שעולה בחשיבותו זה ההתפתחות האישית של כל אחד מבני הזוג, כאשר הזוגיות משמשת בסיס לכך. יש צמיחה בעצמיות (אני מגבש עמוד שדרה עצמי, מה טוב ונכון בשבילי בנפרד ממה שאמרו לי שנכון), קריירה ועיסוק, ילדים גדולים יותר וכד'. זה מתאפשר כשהזוגיות הגיעה לנחלה, גם אם קונפליקטים לא נפתרו.

משימה עיקרית – ההבנה שבן הזוג לא יכול לפתור בעיה שאני לא פתרתי בעצמי. כל אחד מבני הזוג צריך שלמות שתהיה בתוכו – גם משימתיות וגם ספונטאניות וככל שמתקרבים לגיבוש העצמיות יש סיכוי להמשך יציב של הנישואין.

בשלב זה יש גם סכנות:

• כל אחד מבני הזוג שוקע בעצמיות שלו והביחד נסוגים לשוליים, ו"פתאום" מוצאים עצמם מרוחקים.
• אחד מבני הזוג משקיע בקריירה והשני מאפשר יציבות בבית שתאפשר לראשון להתפתח בתקווה שהוא יעריך את מה שהוא/היא עשו ואז מי מבני הזוג שפיתוח הקריירה שלו התאפשר מתחיל להשתעמם, כי השני/ה לא התפתח/ה (מבחינתו). נוצר פער גדול ביניהם. שעמום זוגי נפוץ בשלב זה ואחד "הפתרונות" הלא טובים כאן – פנייה לרומן מחוץ לנישואין.
• תחרותיות בין בני הזוג. אם לא מכירים בזה שזה לגיטימי להתחרות ולקנא, זה ייצור כעסים, נקמנות ופיצוצים גדולים.

שלב משבר המחויבות
הילדים עזבו את הבית, או בשלבים לכך ואחרי שנים שבני הזוג השקיעו בעצמם ובמשפחה, הם מוצאים עצמם שוב לבד ועולה סימן שאלה: איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה. העניין יכול לעלות אצל אחד מהם או אצל שניהם. בני הזוג בוחנים מחדש את המחויבות לנישואין כשהמטרה לבנות זוגיות מחודשת.

גם פה יש סכנות:

• במקום לנסות לשנות את האיזון (אני מול אנחנו) מנסים בני הזוג לשנות האחד את השנייה, להאשים את האחר בכל התחלואות הזוגיות.
• לפעמים יש שרוצים לשמר את הנישואין כמסגרת ולא טורחים על חידוש וחיזוק הזוגיות.

מוצאים יותר ויותר גירושין בשלב זה.

שלב מיזוג הניגודים (גילאי 60 ואילך)
זה שלב של סגירה וסינתיזה של כל ניגודי הצרכים. האושר שלי תלוי באושרו של בן זוגי, יש הבנה גבוהה – אם הוא יהיה מאושר, גם אני אהיה מאושרת. יחד עם זאת, יש יותר ויותר התמודדות עם מחלות, מוות, ילדים מתרחקים, פרישה מעבודה, ירידת ערך עצמי.

אם ההתייחסות של מי מבני הזוג לשלב זה רק כאל הדרדרות – זה גורר אחריו הרבה אומללות.

אם מוצאים איזון, חווים ששלב זה מאוד מתגמל, אך גם דורש גמישות.