לידתו של אביעד בפינלנד

שואלים אותי אם אני מעוניינת באפידורל ואני אומרת שלא
מאת אנה ט.
|
הדפס
|
שמור

אני והחצי עובדים בשגרירות ישראל בפינלנד. שם נכנסתי להריון ושם תכננתי ללדת את העולל הקטן שלנו. אביעד נולד ב-25.08.2009 שבוע 39+4 ושלושה ימים לפני יום הולדתי ה-22.

אביעד

הכל התחיל ביום ראשון 23.08.2009. בשעה 24:00 התעוררתי עם תחושה של פיפי אבל כשקמתי מהמיטה ירדו לי המים. רצתי לשירותים התיישבתי על האסלה והמים פשוט נשפכו להם.

 

הערתי את החצי והחלטנו להרים טלפון לחדר הלידה. בשלב הזה הייתי די לחוצה מאחר ולא היה שום זכר לצירי לידה. האחות בחדר הלידה אמרה לנו שאם המים היו צלולים, אין לי צירים או חום ואני מרגישה תנועות עובר, ניתן להישאר בבית עד 12 שעות ולהמתין להתפתחות צירים. חזרתי לישון בינתיים.

 

בשעה 1:30 בלילה התעוררתי מציר לא ממש מכאיב. הצירים החלו להגיע בערך פעם בחצי שעה ולא ממש כואבים. בשעה 6:00 כבר לא יכולנו להיות יותר המיטה, ההתרגשות גברה עלינו, והחלטנו לקום להתארגן ולצאת לכיוון בית החולים.

 

בשעה 9:20 הגענו למיון יולדות בבית החולים, שם עשו לי מוניטור במשך שעה, בדיקת דם לבחון האם יש זיהום (בשלב זה אני כבר 10 שעות אחרי ירידת מים) ובדיקה וגינאלית שמגלה רק פתיחה של ס"מ 1 וצוואר רחם באורך ס"מ 1. הרגשתי אכזבה עמוקה לאור אי-ההתפתחות של הלידה (רציתי לידה טבעית ללא התערבויות). בדיקת הדם יצאה תקינה ולכן שלחו אותנו חזרה הביתה להמתין לבוא הצירים.

 

בשעה 14:00 הגענו לדירה, ואני מתחילה להרגיש צירים סדירים פעם בעשר דקות. במהרה זה הופך לשני צירים בעשר דקות ואז ציר פעם ארבע דקות למשך 50 שניות בערך. משכתי בבית עד 18:30 וכאשר הכאב התגבר יצאנו לכיוון בית החולים בשנית.

 

שוב מיון יולדות, בשלב הזה אמרתי לחצי שיתכונן לבכי כבד אם הבדיקה הוגינאלית תגלה שאין שינוי מהבוקר. הרופאה מגיעה בודקת ומצהירה על פתיחה של 4 ס"מ. לא ניתן לתאר את ההקלה שחשתי באותו רגע. "יש סיכוי ללידה טבעית ללא התערבויות".

 

19:30 אני והחצי בחדר לידה מדהים עם תחושה ביתית: מקלחת צמודה, פינת טיפול וולד. עמעמנו אורות, ואני מעבירה עוד ציר ועוד ציר, מרגישה חזקה, עושה נשימות כמו שלמדתי (למדתי בעצמי מקריאה והכוונה מאחות הריון בלי לקחת קורס הכנה ללידה), מבקשת להעביר את הצירים בתנועה, ככה רבה יותר קל.

 

מחברים אותי למוניטור, הדופק של העובר קצת קופץ, ולכן מבקשים ממני לשכב על המיטה ולא לזוז. בשלב זה הצירים הרבה יותר קשים, אבל אני מתמודדת יפה וסומכת על עצמי. כעבור שעה הדופק בסדר ולכן אני עומדת שוב. מעבירה צירים בנשימה עמוקה וקפיצות קטנות, שמאוד עוזרות לי .

 

21:30 החלפת משמרות, איזה כיף לא התחברי בכלל למיילדת, מגיעות שני מיילדות חדשות, מיילדת ראשית וסטז'רית. מאותו רגע הסטודנטית לא עוזבת את החדר עד הלידה ומלווה אותי ואת החצי.

 

צירים יותר כואבים מגיעים כל 3 דקות למשך 50 שניות, אך אני עדיין מתמודדת. בשלב הזה המיילדת אומרת לי שאני נראית תשושה (עיני עצומות ואני מאוד מרוכזת בפנימיות שלי ובצירים הטובים שמגיעים אחד אחרי השני ומקרבים אותנו לרגע שבו נהיה הורים). שואלים אותי בפעם השנייה והאחרונה אם אני מעוניינת באפידורל ואני אומרת שלא אני רוצה לידה טבעית.

 

פתיחה של 6 ס"מ. הצירים כבר ממש כואבים. החצי תומך עוזר, סופר איתי נשימות, מאכיל בענבים, משקה במים ומחזק אותי במילים "את ממש אמיצה", "את עושה את זה". הוא פשוט מדהים לא הייתי עושה זאת בלעדיו.

 

23:30 אני ממש סובלת. המיילדת רואה את זה, ומציעה לי להיכנס למקלחת חמה. משחררים אותי מכל החוטים שאני מחוברת אליהם (והיו הרבה בגלל שבשלב זה אני כבר כמעט 24 שעות אחרי ירידת מים), אני נכנסת למקלחת ל-45 דקות, בסוף אני כבר לא מסוגלת לסבול את הכאבים ומבקשת גז צחוק. הגז עוזר קצת ואני מעבירה עוד שעה הצירים קשים מאוד משמיעה קולות עם כל ציר 24:40 הרגשתי ציר עם צורך ללחוץ.

 

בבדיקה פנימית מגלים 8 ס"מ. 1:00 בלילה, הצירים כבר גיהינום אני מרגישה שאני מרחפת, נופלת מהרגליים, החצי מחזיק אותי ומחזק אותי .

 

1:10 פתיחה 10 ס"מ. המיילדת מכריזה שבציר הבא אני לוחצת, ולוקחת ממני את מסכת הגז.

 

1:38 הראש יוצא. פה יש לציין, שלא הרגשתי כאב כשהראש עבר. רק צריבה קלה למעלה.

 

1:40 המיילדת מושכת את כל הגוף ממני, והוא נפלט מגופי ומתחיל לבכות.

 

אני מרימה את ראשי ורואה את התינוק שילדתי. הוא בוכה ומנגבים אותו. החצי מתרגש כמו שבחיים לא ראיתי אותו. הוא דומע, רץ ומביא את המצלמה, ומתחיל לצלם את ילדנו היקר.

 

שמים אותו עליי, וזה הרגע שבו אני מתחילה לבכות ולצחוק, הכל ביחד. אני בעננים. אני מאושרת. אין דבר שמשתווה לזה. אני מוכנה לעבור הכל מהתחלה, בשביל אותו רגע. החצי חותך את חבל הטבור, מתרגש מאוד. החצי בעננים מתרגש הוא עליי גוף אל גוף. סוף סוף פגשנו אותו. אני רואה שהוא דומה לי. בינתיים מטפלים בי השליה יוצאת. קצת תפרים לא כואבים למעלה. הפרינאום כמו חדש.

 

משכיבים אותי ואותו על הצד, ומחברים אותו לשד ליניקה ראשונה. יוצאים מהחדר ומשאירים אותנו לבד למשך שעה וחצי קסומים.

 

הרגע הזה ייחרט בזיכרוני לעד אביעד נולד בשעה 1:40 בתאריך 25.08.2009.

 

במשקל 3.185 ק"ג 51 ס"מ.

 

חוויית הלידה שלנו בפינלנד הייתה נהדרת והשאירה טעם טוב וזיכרון נעים. ואני ילדתי לידה טבעית בלי אפידורל כמו שרציתי וכמו שחלמתי, אבל לא הייתי עושה את זה בלי בעלי היקר. אני מודה לך שהיית שם איתי, וחיזקת אותי, נתת לי כוחות לעבור את זה, כמו שחלמנו ביחד. אני אוהבת אותך.

 

לשליחת סיפורי לידה

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה