הלידה של מאיה

הלידה של מאיה הייתה צפויה רק ב-19 בינואר, אבל איחלתי לה הרבה לפני כי כבר הייתי בשלה בשבילה. ביום ראשון הלכתי לעבודה כרגיל ובערב אמרתי לבעלי שאני כבר מוכנה ללדת. והנה הפתעה, בלילה התעוררתי והרגשתי שיש לי צירים, לא כואבים וחזקים אבל מסודרים בתדירות של 3-4 דקות. אחרי זמן מה ראיתי שהצירים נחלשים ותדירותם יורדת וחזרתי לישון.

בבוקר קמנו "כרגיל" וסיפרתי לבעלי על הצירים שבנתיים חזרו להיות מסודרים כל 3-4 דקות. ארגנתי את הבת הגדולה למשפחתון והקפצנו אותה ביחד. חזרנו הביתה ובעלי התעקש שניסע לביה"ח להיבדק ואני סירבתי ומשכתי את הזמן כי כל הזמן פחדתי שישאירו אותי ואני אבלה שם שעות על גבי שעות כמו בלידה הראשונה. בסוף אימא שלי הגיעה ושניהם לחצו עלי לנסוע אז נכנעתי.

הגענו לביה"ח בדקו אותי והרופא בישר לי שיש לי פתיחה של 3 ס"מ ומחיקה של 70-80 אחוז ולשמחתי שיחרר אותי הביתה, אמר לי לחזור כשירדו המים או כשהצירים יהפכו כואבים. חזרתי הביתה עם אימא והעברתי את היום בלסדר את הבית, לארגן תיק לביתי הגדולה לימים שאהיה בבית חולים.

רק באמצע הלילה התעוררתי מציר כואב, המתנתי 3 צירים שחזרו על עצמם באותה עוצמה ובתדירות של כל 3-4 דקות ואז הערתי את בעלי ואת אימא. התארגנו מהר ונסענו לביה"ח. הפעם הצירים כאבו והיו סדירים וחזקים, היה לי קשה לעבור את המוניטור בשכיבה. הפתיחה הייתה כבר 5 ס"מ והרופא אמר שמכינים בשבילי חדר לידה. העברתי את הצירים בתנועה ואחרי זמן מה לקחו אותנו לחדר לידה. המיילדת שאלה אותי כל מיני שאלות תוך כדי התנדנדתי מצד לצד כדי להקל על הכאב של הצירים וביקשתי להיכנס למקלחת כדי להקל על הכאב. המיילדת אמרה שאני רשאית להיכנס והיא בחדר ממול מיילדת מישהי אחרת.

נכנסתי למקלחת וכבר בציר הבא הרגשתי שזה ציר לחץ, המתנתי עוד 2 צירים לוודא כי ההרגשה של הלחץ חוזרת על עצמה בכל ציר וקראתי לבעלי שיודיע למיילדת. בא מיילדת אחרת ואמרה לי להתלבש ולהיכנס למיטה, הזדרזתי כדי להספיק לפני הציר הבא. בציר הבא היא אמרה לי ללחוץ בכל הכוח ובקעה את מי השפיר שתרם השתחררו. לחצתי חזק והרגשתי שבאמת משהו שם מתקדם. המיילדת אמרה שהיא כבר רואה את הראש ואנחנו נעשה את זה עכשיו מהר, הייתי בטוחה שהיא אומרת את זה כדי לעודד אותי. המיילדת עודדה אותי ללחוץ כל הזמן, גם ללא הצירים, והזכירה לי לקחת אוויר מידי פעם. והפלא הפלא בלחיצה הרביעית הראש יצא. לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר, מאוד הופתעתי ומאוד שרף לי, אז צעקתי למיילדת שכואב לי. היא אמרה "אני יודעת, חמודה, ועכשיו תלחצי בכל הכוח." ממש נבהלתי מהרעיון הזה, ואמרתי "לא, אני לא מוכנה" והמיילדת אמרה "אין דבר כזה, את לא מוותרת עכשיו, תלחצי חזק". ובאמת, לחצתי חזק והראש יצא. הרגשתי הקלה, ומייד שמעתי את המיילדת אומרת תמשיכי ללחוץ, היא עוד שנייה בחוץ. לחצתי לחיצה אחרונה ואז היא אמרה לי "עכשיו אל תעשי כלום רק תנשמי עמוק ותפתחי חזק את הרגליים" והיא שלפה אותה החוצה והניחה אותה עלי.

לפני שהבנתי מה קרה המיילדת חתכה לה את הטבור ומאיה התחילה לבכות. בינתיים יצא השלייה והמיילדת בדקה אם יש לי קרעים והודיע לי שהכול נקי, יצאתי בלי אף שריטה. כך נולדה בתי השנייה – מאיה, ללא אפידורל, ללא רקעים תוך 10 דקות של צירי לחץ, הכול היה מאחורי. והכי חשוב, זאת הייתה לידה נהדרת, כל הזמן רק חשבתי שאני רוצה כבר להחזיק את הילדה שלי והיא לא נתנה לי לחכות לזה הרבה זמן. 

לשליחת סיפורי לידה