ניתוח קיסרי - סיכונים וסיכויים

לידה בניתוח קיסרי מבוצעת על ידי חיתוך בקיר הבטן ובדופן הרחם במקום דרך תעלת הלידה. כבר בתקופת התלמוד נזכר הניתוח הזה, כשדיברו על "יוצא דופן". הכוונה הייתה לדופן הרחם ודופן הבטן, ומי שהיה נולד כך, אירוע יוצא דופן בהחלט באותם ימים, נחשב "יוצא דופן". גם ההלכה התייחסה ללידה כזו, ולא ראתה בה לידה מושלמת, כך שאם הבן הבכור הוא "יוצא דופן" אין צורך ב"פידיון הבן".

ב-30 השנים האחרונות חל גידול במספר הניתוחים הקיסריים, כאשר בשנת 2005 הגיע שיעור הניתוחים הקיסריים בארה"ב לכ-29% מהלידות. משמעות הדבר היא שאחת מכל ארבע נשים תעבור ניתוח קיסרי. אירגון הבריאות העולמי הוציא הנחיה, שלפיה שיעור הניתוחים הקיסריים בכל מדינה לא יעלה על 10% -15% מכלל הלידות.

הניתוח עצמו קצר יחסית ונמשך בין 45 דקות לשעה. התינוק מוצא מן הרחם ב-5 עד 15 הדקות הראשונות ושאר הזמן דרוש לסגירת חלל הבטן ולתפירה. לפני הניתוח, נותנים מבצעים הרדמה – כללית, בעמוד השידרה או אפידורל, אם לא ניתן קודם במהלך הניסיון ללדת לידה טבעית. הרדמה כללית מתבצעת בדרך כלל רק במקרי חירום, מכיוון שהיא פועלת מייד כשהחומר מוחדר לדם. הרדמה בעמוד השידרה ואפידורל גורמים לאובדן תחושה מאיזור הבטן ומטה עד מתחת לאגן הירכיים, אבל לעיתים החומר משפיע גם על הרגליים. ברוב המקרים גם מחדירים קטטר לקליטת השתן במהלך הניתוח.

מהלך הניתוח

המנתח עושה תחילה חתך בקיר הבטן. במקרה חרום החתך בדרך כלל יהיה אנכי (מהטבור מטה), כדי לאפשר הוצאת התינוק במהירות מהרחם. רוב החתכים בניתוח קיסרי היום מבוצעים במאוזן, ב"קו הביקיני", קצת מעל לעצם האמצעית באגן הירכיים. שרירי הבטן לא ייחתכו והם יימשכו לצדדים, כדי שניתן יהיה להגיע לרחם עצמו.

בשלב השני יבוצע חתך בקיר הרחם, מאוזן או מאונך. לא בהכרח יבוצע חתך באותו כיוון של החתך החיצוני. החיתוך הקלאסי האנכי נשמר בדרך כלל למקרים מורכבים כמו שיליית פתח, או תינוקות עם מומים.

לידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי אינה מומלצת לנשים שעברו חיתוך "קלאסי". סוג אחר ונדיר של חיתוך הוא חיתוך ורטיקאלי בחלק התחתון של הבטן. עושים בו שימוש רק במקרים שיש בעיות עם הרחם ואין אפשרות לבצע חיתוך אחר. החיתוך הנפוץ ביותר הוא חיתוך רוחב נמוך. בחיתוך זה יש הכי פחות סיכונים וסיבוכים לעומת שאר החיתוכים והוא מאפשר לרוב הנשים שעברו אותו לנסות לידה וגינאלית VBACבהריון הבא עם סיכון נמוך לקרע ברחם.

המנתח שואב את מי השפיר ואז מיילד את התינוק, כשהראש יוצא ראשון כך שניתן מייד לנקות את הפה והאף ולאפשר לו לנשום. ברגע שכל הגוף יצא, התינוק מורם כדי שהאם תוכל לראות אותו. רוב המנתחים מעבירים את התינוק למיילדת לבדיקה ראשונית. לאחר מכן מוציאים את השיליה, כאשר האם עלולה לחוש תחושה של משיכה קלה. לאחר מכן יחל הצוות לסגור ולתפור את הבטן.

התאוששות והחלמה

לאחר הניתוח, היולדת עלולה לחוש קצת סחרחורת ורעידות. תופעה זו נגרמת מחומר ההרדמה, וגם מהתכווצויות הרחם לאחר הלידה ומשינוי ברמת האדרנלין בדם. תחושות אלו אינן נמשכות זמן רב. הן מתחלפות בתחושה של ערפול קל. אם התינוק שלך בריא, זה הזמן להשכיב אותו על חזך, למגע ראשוני וגם להנקה ראשונה. הצוות הרפואי ממשיך לעקוב אחרי האם ואחרי התינוק, לוודא שכל המהלך תקין מבחינה רפואית.

עם השחרור מבית היולדות תקבל היולדת הנחיות לא להתאמץ ולא להרים משאות כבדים בשבועות של משכב הלידה, וגם לאחר מכן, כדי שלא לגרום לחץ במקומות החיתוך. הזמן הנחוץ להתאוששות לאחר לידה בניתוח קיסרי ארוך יותר מזמן ההתאוששות מלידה רגילה. לעתים ההחלמה נמשכת חודשים ארוכים, ויש לכך גם השפעה על הקשר בין האם לתינוק (אחת מכל 14 יולדות מתלוננת על כאבים בחתך שישה חודשים ויותר לאחר הלידה). אחרי לידה רגילה בדרך כלל חוזרים הביתה אחרי יומיים אישפוז. ניתוח קיסרי מחייב אישפוז למעקב לארבעה ואף חמישה ימים.

סיבה לניתוח

הסיבות הבריאותיות לבחירה בניתוח קיסרי הן מגוונות:

• שילית פתח – מצב שבו השיליה יושבת נמוך בתוך הרחם ומכסה על איזור פתח הרחם. תופעה זו נמצאת בשכיחות של מקרה אחד לכל 200 לידות.
• היפרדות שיליה – במקרה כזה, השיליה התנתקה חלקית או סופית מקיר הרחם. שכיחות תופעה זו היא 1% מכלל הלידות. האם תרגיש דימום מאיזור ההיפרדות וכאבים ברחם. ההיפרדות עלולה להפריע לזרימת חמצן לעובר ולכן יבוצע ניתוח חירום.
• קרע ברחם – מקרים של קרע ברחם בזמן הריון הם נדירים ומתרחשים פעם ב-1,500 לידות, במהלך ההריון או במהלך הלידה עצמה. קרע כזה עלול לגרום לדימום אצל האם ולהפריע לאספקת החמצן לעובר. גם כאן יבוצע ניתוח חירום.
• מצג עכוז – אם לא מצליחים לשנות את מצג התינוק, והעכוז שלו עדיין מופנה לכיוון היציאה ניתוח קיסרי הוא האופציה היחידה. ניתוח קיסרי יבוצע גם בלידה מוקדמת.
• מצוקת עובר – מצוקת עובר הנפוצה ביותר היא כאשר יש חשש מהפסקת אספקת חמצן סדירה לעובר. זה עלול לקרות אם חבל הטבור נכרך סביב צווארו (תופעה שכיחה במצג עכוז). אם המוניטור מגלה בעיה עם כמות החמצן שהוא מקבל, יבוצע ניתוח חירום.
• צניחת חבל הטבור - אם חבל הטבור צונח דרך צוואר הרחם ומבצבץ לפני שראשו של התינוק מגיע לשם, כל התכווצות של הרחם וכל ציר עלול להפעיל לחץ על חבל הטבור ולהפסיק את אספקת החמצן לעובר. גם אז ניתוח קיסרי הוא הכרחי.
• עצירת לידה – אם תהליך הלידה אינו מתקדם, וצוואר הרחם אינו נמחק לחלוטין, כאשר תהליך הלידה הואט מאוד או נעצר, או כשהתינוק אינו "מתיישב" בתנוחה האופטימלית ללידה, זה נחשב לידה שנעצרה. מצב כזה ניתן לאיבחון בשלב השני של הלידה, לאחר פתיחה של 5 ס"מ, שכן בדרך כלל השלב הראשון של הלידה, עד פתיחה של 4 ס"מ, הלידה כמעט תמיד איטית.
• ראש גדול – כאשר ראשו של התינוק גדול יחסית, או שהאגן של האם צר מידיי, קשה עד בלתי אפשרי לעבור בתעלת הלידה בלי לגרום נזקים חמורים לאם או לסכן את התינוק. זה קורה במקרים רבים כשיש סוכרת הריונית. אז בדרך כלל התינוק גם גדול יחסית.
• התפרצות הרפס – אם אצל האם יש התפרצות פעילה של הרפס באבר המין (תרבית נמצאה חיובית) קובעים ניתוח קיסרי אלקטיבי, כדי למנוע חשיפה של התינוק לווירוס המסוכן בזמן המעבר בתעלת הלידה.
• לחץ דם גבוה – לחץ דם גבוה אצל היולדת עלול למנוע מהשיליה לספק את כמות הדם הנחוצה ולכן תקטן אספקת החמצן לתינוק. כאן מומלץ בדרך כלל ללדת בניתוח קיסרי.
• פגמים  מולדים – אם התינוק אובחן כסובל ממום מולד, הרופאים עשויים להחליט על ניתוח קיסרי כדי להקטין את הסיכון בסיבוכים בזמן הלידה.
• תאומים ושלישיות – תאומים יכולים להיוולד בלידה וגינאלית, תלוי במצג שלהם, בהערכת המשקל ובגיל ההריון. שלישיות או יותר בדרך כלל יולדים בניתוח קיסרי.

לניתוח קיסרי, כמו לכל ניתוח, מתלווים סיכונים בריאותיים. הסיכונים לאם הם:

• זיהום– זיהום עלול להיווצר באיזור החתף, ברחם, ובשאר האברים בחלל הבטן, כמו שלפוחית השתן למשל.
• דימום חזק ואובדן דם– בניתוח קיסרי אובד דם בכמות גדולה מזו שניגרת בלידה רגילה. זה עלול להוביל לחוסר דם (אנמיה) ונדרש עירוי (אחת עד שש נשים מכל מאה לידות זקוקה לעירוי לאחר הניתוח).
• פגיעה באברים פנימיים– יש חשש זעיר לפגיעה באברים פנימיים כמו מעיים או שלפוחית השתן (סטטיסטית: מקרה אחד לכל 10,00 לידות).
• הידבקות– רקמה מצולקת בתוך איזור האגן עלולה להידבק ולגרום לחסימה ולכאבים. זה עלול גם להוביל לסיבוכים בלידות הבאות, כמו שילית פתח או הינתקות השיליה.
• סיבוכים רפואיים – יש מקרים שבהם ניתוח קיסרי עלול להוביל לאחר מכן לניתוחים נוספים כמו הוצאת הרחם, תיקון שלפוחית השתן או ניתוח קיסרי נוסף (בלידה הבאה).
• פגיעה ריגשית– נשים שעברו ניתוח קיסרי מדווחות על תחושה שלילית בכל הקשור לחוויית הלידה והן עלולות לחוות בעיות בקשירת הקשר הראשוני עם התינוק.
• מוות לאחר הלידה – אחוז מקרי המוות של יולדות לאחר ניתוח קיסרי גבוה מאחוז מקרי המוות לאחר לידה וגינאלית.

סכנות לעובר

גם העובר חשוף לסיכונים גבוהים יותר בניתוח קיסרי לעומת הסיכונים של לידה וגינאלית.

• לידה מוקדמת – אם גיל ההריון לא חושב כראוי, התינוק שנולד בניתוח קיסרי ייוולד מוקדם מידיי ויהיה לו משקל נמוך בלידה, העלול לגרום לו לסיבוכים רפואיים שונים.
• בעיות נשימה – בלידה בניתוח קיסרי יש סבירות גבוהה יותר לבעיות נשימה וקשיים במערכת הנשימה. חלק מהמחקרים מראים צורך גדול יותר בסיוע בנשימה אצל יילודים לאחר ניתוח קיסרי.
• ציון אפגר נמוך – ציון אפגר נמוך עלול לנבוע מהשפעות של חומר ההרדמה, מצוקת עובר לפני הלידה או העדר גירוי במהלך הלידה עצמה, שכן עצם המעבר בתעלת הלידה גורם באופן טבעי לגירויים שונים אצל התינוק הנחוצים לו בדרכו לעולם. לתינוקות שנולדו בקיסרי יש סיכוי בממוצע 50% לקבל ציון אפגר נמוך משל תינוקות בלידה וגינאלית.
• פציעה בניתוח – במקרים נדירים (1%-2%) דווח על פגיעה של אזמל המנתחים בתינוק בזמן החיתוך של הרחם.

עוד על ניתוח קיסרי בכתבה בקישור זה