שיפור האינטימיות בנישואין

כאשר אני פוגשת זוגות ומנסה להבין את ההתנהגות הזוגית שלהם, כמו למשל, מתי יצאו בערב ללא ילדיהם, באיזו תדירות זה קורה, מתי הם משוחחים בינהם ולא רק ברמת העידכון התפקודי השגרתי, ובאיזו תדירות הם מקיימים יחסים אינטימיים, באופן כמעט קבוע אני מקבלת תשובה זהה: אין מספיק זמן.

פעמים רבות אני שומעת שכל הדברים הללו מתרחשים רק לעיתים רחוקות. יש פער בין המצוי לרצוי. נשים וגברים טוענים, שהם כל כך מוצפים בתביעות של העבודה ושל גידול הילדים, שפשוט אינם יכולים ליצור שום מרחב ייחודי עבור שניהם, ולחלוק ביניהם רגעים אינטימיים. לעיתים קרובות התוצאה היא, חוסר קשר הולך וגדל, אשר בא לידי ביטוי בבעיות בתקשורת, חוסר הסכמה בעניינים פיננסיים, חילוקי דעות לגבי חינוך הילדים, סקס שאינו מספק. חשוב להבין: אלו הן תוצאות של בעיות ולא הסיבות להן.

כאשר משפרים את התקשורת, גדלות גם התחושות של אמון וכבוד הדדי, וכשאבני היסוד הללו מתקיימות בקשר הזוגי, זה מפליא כיצד, באופן משמעותי, קל יותר לפתור קונפליקטים מכל סוג שהוא. אם הזוגיות נמצאת בסוף סדר העדיפויות, ברשימת ה"מה לעשות", בהנחה שתמיד יש מחר, הזוג יופתע יום אחד לגלות שלא נותרו לכך ימים. אחד מהם יאמר "אני לא אוהב/ת אותך עוד, אני רוצה להיפרד".

זה אומר שזוגות ממש חייבים לשים את היחסים שלהם בעדיפות עליונה, לא רק במילים או ברגשות, שהם מרגישים, אלא בהתנהגות, בהתחשבות בצרכי הזולת! זה אומר שצריך לתכנן ולהקדיש זמן לזוגיות ולא לקוות שאיך שהוא זה יקרה.

המתנה הנפלאה ביותר שזוגות עם ילדים יכולים להעניק לילדיהם היא דוגמה של נישואים בריאים. כשהנישואים עובדים נכון, המשפחה מתפקדת טוב יותר. מחקרים מראים, שלילדים שהוריהם נשואים באושר, יש פחות בעיות רפואיות, שכן יש פחות מתח כרוני בבית. נישואים טובים משמשים מודל לילדים מה עליהם ללמוד לגבי עתידם. לכן, על ההורים להרגיש בנוח להעביר חלק מהזמן שהם מקדישים להורות להשקעה בזוגיות.

לפסיכולוג האמריקאי דר' קלמן הלר ממסצ'וסטס יש "מתכון": 

• כל יום שוחחו ביניכם בין 15-20 דקות ללא הפרעות "מבחוץ".
• לפחות פעם בשבוע שוחחו ביניכם באריכות 1-1.5 שעות.
• לפחות לילה אחד בחודש תישנו ללא ילדיכם.
• זמנו לעצמכם שני סופי שבוע במהלך שנה.

כשמסתכלים על המתכון הנ"ל הוא נראה פשוט ליישום. אולם ייתכן וזה ידרוש יצירתיות מסוימת כדי להיות מסוגלים ליישם את הכללים הללו.

• בשיחות ביניכם שתפו זה את זו בענייני עבודה, משפחה או התחייבויות ועניינים אחרים שיזינו את החברות ביניכם.
• שימרו את השיחות הארוכות לעניינים גדולים יותר, אבל על תתנו לעניינים אלו להצטבר בהנחה שעניינים אלו הם רגשיים עבורכם.
• כנות רגשית קבועה, היא חשובה.
• אם בן זוגכם עושה משהו שפוגע בכם, שתפו אותו בכך. זה לא חייב להיעשות בפרטי פרטים, רק כבדו זה את רגשותיו של זו, את החוויה הסובייקטיבית של מה שקרה, במקום לנסות ולהתגונן.
• הניסיון לארגן "over night" יכול לגלות מחדש את העונג שהיה לכם כשהייתם רק שניכם.

בנוסף ישנם, לדעתי, עוד שני ריטואלים שגרתיים קריטיים שיש לכבדם: 

התכנסות מחדש

כשכל בני המשפחה חוזרים הביתה ממקומותיהם (עבודה, בית ספר, גן, חוגים) בני הזוג זקוקים באמת ובתמים לראות זה את זה בסיומו של עוד יום תובעני. ההזדמנות לחבק זה את זו ולשחרר את המתח שהצטבר במשך היום, זהו בעיני דבר מיוחד מאוד. ואגב, אנשים גרושים, זהו הדבר שחסר להם ביותר. תלמדו להעריך את האפשרות לקבל ולהעניק את זה. 

זמן מיטה (של בני הזוג)

כמחצית מזוגות ההורים, הולכים לישון בזמנים שונים ולא ביחד. זה תורם לדפוס של חוסר תקשורת בסוף היום, מחבל בתחושת האינטימיות ומוסיף לתחושת בדידות בנישואין. רובנו כהורים לא מאפשרים לילדינו ללכת לישון בלי לדבר איתם, בלי להעניק להם ביטחון כלשהו, בקריאת סיפור לפני השינה, ביושבנו במיטתם, בשוכבנו לצידם, בחבקנו אותם ובאומרנו להם כל מידי דברים טובים. (משפחות עם קשר קרוב עושות זאת גם כשילדיהם הופכים למתבגרים).

אז מדוע לבן/בת זוגנו לא מגיעה אותה התחשבות? אם את/ה מקדים/ה לישון מהאחר, סמנו שאת/ה במיטה והאחר יבוא אליך, לחבק, להתכרבל ואפשר לומר משהו בסגנון "אני מצטער/ת, בוא נעשה שיהיה לנו יום טוב יותר מחר".

זוהי הוכחת אכפתיות לאחר, זה מאפשר ללכת לישון לבד, אולם בתחושה שיש ביחד. כאשר הולכים לישון ביחד, חשוב לעשות יותר מאשר רק לומר לילה טוב. חשוב לא ללכת לישון כועסים. כמה רגעים של חיבוק חמים משחררים הרבה מתח ומאשרים את קיומה של תחושת הזוגיות.

נשים מתלוננות, פעמים רבות, כי שמתכרבלים בכל זמן שהוא במהלך הערב, בעליהן מפרשים זאת כסימן שיהיה סקס הלילה. זה בא בעיקר אצל זוגות אצלם חיי המין אינם מספקים. זוגות חייבים לדבר על זה, שהענקת חיבה אינה סימן לסקס. שכן הדבר גורם לנשים לא להפגין חיבה גופנית כלשהי אם אינן מתכוונות להגיע ליחסי מין בלילה.

גברים לא בהכרח מבטאים קשר וחיבור, שהם חשים לבנות זוגם באופן וורבלי. גברים כאלה צריכים להיות יצירתיים ולחשוב על דרכים לביטוי האכפתיות שלהם מנשותיהם. האינטימיות פירושה אצלם "זה לצד זה" ולא "פנים מול פנים". אינטימיות כזו צריכה להתמקד בעשייה ביחד של פעילויות מהנות. לעיתם זוגות שוכחים כיצד ליהנות ביחד. החיים מבחינתם הם עבודה, התחייבות ורצינות. כשאני מבקשת מזוגות להיזכר מה חיבר אותם זה לזה בתחילת היכרותם, רובם מציינים שנהנו להיות ביחד, לבלות זה בחברתו של זו. אם יש מחויבות לרצון ליהנות ביחד, זה ידרוש יצירתיות: יש אפשרויות רבות מאוד לפעילויות מהנות ביחד.

ולסיום, אם אנו מדמיינים שנישואין אפשר "לתלות על הקיר" יום אחרי יום, ושההתרגשות וההנאה ימשיכו להתקיים באופן אוטומטי ללא השקעה, אנו טועים. אם אנו סוברים שנישואים זה היכן שאפשר להתלונן, לגחך ולצלוף זה בזה יום אחרי יום מבלי לשלם מחיר, אנו טועים שוב. בכך אנו נענים לפנטזיה שקיימת אהבה ללא מאמץ, אהבה שהתינוק מחפש אצל האמא המושלמת. לפנטזיה זו אין קשר לאהבה של נישואים בוגרים.