סיפור הלידה של יהלי

הרופא מודיע לי "יש לך צירים, והם אפילו די חזקים" ?, "מה?! לא יכול להיות...אני בכלל לא מרגישה אותם!!! יש סיכוי שככה יעבור לי בקלילות?" ,"אל תבני על זה"- כדברי הרופא... יום רביעי 4/7, משהו מציק קצת בבטן ובגב, נראה לי שאלו הצירים!

מתקשרת לבעלי (שנמצא בפגישה), הוא בטוח שעוד רגע אני יולדת ומבטיח להגיע מהר! בניתיים אני רואה בכיף טלויזיה ומטיילת קצת עם הכלבה... באחת עשרה בלילה אני אומרת לו שכדאי שיישן קצת, כי נראה לי שצפוי לנו לילה ארוך, ואכן, כך היה. בשתיים בלילה, אחרי התלבטויות רבות, מחליטים לנסוע להדסה, בטוחה שיחזירו אותי הביתה, אבל מתה מסקרנות.

בבי"ח מודיעים לנו ש"יש מחיקה מלאה ופתיחה של 3 ס"מ - עוברים לחדר לידה"!!! איזו התרגשות!!!!, 5 בבוקר - מודיעים למי שרק אפשר - להורים שלי (שכבר יצאו לדרך מראשון), להורים שלו (שאמא שלו כנאה הרגישה ולא נרדמה כל הלילה) ולדניאלה - הדולה המדהימה, שתגיע...

אחרי 10 שעות של נשימות ונשיפות, עיסויים, כדורים וכו'... נכנעתי - אני רוצה אפידורל!!! העייפות גמרה אותי (הצירים כאבו מאוד אבל העייפות נתנה את אותותיה), מאותו הרגע - קסם! אין כאבים, אין התכווצויות ורק מוניטור שמראה שהצירים מתגברים מרגע לרגע. אחרי שינה של שעתיים ועוד 6 שעות של עיסויים,שמנים, חושך ומוסיקה, החלטתי שזהו! אני רוצה לראות את הנסיך שלי, ועכשיו!

הוצאנו את כולם מהחדר, נשארנו שנינו - הוא - קורא תהילים ואני מבקשת מהאוצר הקטן שלי שיבוא אלינו כי אנחנו מאוד רוצים לפגוש אותו כבר, ולא מפסיקה לבכות... תוך חצי שעה מאותו הגרע המיוחד שלנו, יצא יהלי הקטן (2.800 ק'ג), נקי, ברור וטהור, בכה רק לשנייה ומייד נרגע לו על הבטן שלי... לא ידענו אם לצחוק או לבכות...

הוא שלנו, הכי מושלם שרק יכולנו לדמיין! יהלי מותק, היום! אתה בן 5 חדשיים, ילד מקסים ומתוק (בטח, לקחת את כל המתיקות שאסור היה לי לאכול) הכנסת לחיינו אושר עצום שאין מילים לתארו ובקרוב מאוד נתחיל לעבוד על אח או אחות קטנה לך... אוהבים אותך המון!!!!