ינון נולד כמו שעון

מאת: רוני
40 שבועות בדיוק שחיתי להנאתי במים נעימים וחמימים עד שחשבתי שהגיע הרגע... היינו באירוע – חתונה משפחתית, בערך שעה נסיעה מהבית. אכלנו טוב, רקדנו, השתוללנו, עד שאמרתי - די! אני רוצה לצאת!!! ממש בסוף האירוע כשרחבת הריקודים החלה להידלל ממפזזים אותתתי לאימא בדמות של הפרשה דמית על התחתונית וזה הספיק – יצאנו לדרך (זוכרים? שעה נסיעה..).

אימא מדווחת:
הרגשה של מין כאבי מחזור והתכווצויות שהולכות ומתגברות עם הדרך. רשות הדיבור לאימא: הגדולה שמה ראשה עלי (לא ויתרתי וישבתי איתה מאחור כי ידעתי שאני בדרך ללידה ומשם לא אשן בבית לפחות יומיים וכבר התגעגעתי). כשהרגשתי כואב משכתי לאחות של חצי בשיער, ניסיתי לחייך, ואמרתי לחצי שלא ייסע מהר (ובלב: תגיע כבר!) בדרך עוד חשבתי.. נעבור דרך הבית, נתקלח, להחליף את הבגדים ה'פנסיים', ולקחת את התיק והניירת שמוכנים כבר בקפידה מהשבוע ה-36 בערך! אבל איפה...
עם הדרך הבנתי שמפה זה רק לחדר לידה... הגענו לקבלה ב-12.45 מתרגשים ומתנשפים, פתחנו תיק, בינתיים כבר ביקשתי שאחותי תגיע כי ידעתי שחצי צריך ללכת לקחת את הגדולה לאימו, נכנסנו לאחיות בקבלה והן התחילו להסתלבט איתי על בגדי היפים באמצע הלילה ומה אני עושה שם כ"כ יפה. לא ממש ראו עלי שיש לי צירים. בדיקת פתיחה הראתה 5-6 אצבעות, יאללה 'אפ' לחדר לידה, שם כבר נמסרתי לידי המיילדת טטיאנה (מומלצת בחום!) שהכריזה פתיחה 7 ו...קדימה מתחילים ללחוץ.
הלו?! שנייה תנו להתארגן, איפה הכדור? איפה ההתכוננות? כלום. ישר מתחילים ללחוץ, מסז' שמן שקדים בפרינאום, בלי שום אילחוש ושום בטיח.
אחרי כמה כאלה כואבים ביותר, שלא תבינו לא נכון, ב-1.55 הגיח לעולם אוצר שחיכיתי לו בערגה כמה שנים טובות. התרגשות של בכי מהול בצחוק, נשיקות לדבר החמים הזה שהגיח מתוכי. (אימא שלי ואחותי שחיכו בחוץ פשוט לא האמינו לחצי שיצא אליהן בהתלהבות להודיע שיש לנו בן!! ואני לא הבנתי למה הן לא באות לראות אותנו... הן פשוט נשארו לשבת כי חשבו שחצי מסתלבט עליהן...)
מאז.. סיפור אהבה.. כאבי תופת של התכווצויות הרחם, פטמות כואבות הרבה יותר מהלידה הראשונה. צהבת שמאיימת לדחות את מועד הברית, אבל ללא הצלחה, טבור שמסרב להיפרד וגזים שזה מכבר התדפקו על דלתנו.
היום ממרומי חודש אחרי –.... ילדים זה שמחה!!