הלידה של הראל גורן

מאת: ורדית גורן

ערב ט"ו באב. שנת , 2004 אישי היקר ואני הולכים לישון... מכבים את האור. פוף! שנינו שמענו את הצליל הזה, כאילו מישהו פתח בקבוק שמפניה. המיטה הוצפה. ירידת מים אני מתחילה לצחוק בהיסטריה. הוא מצלצל לאמא שלו לבדוק מה צריך לעשות.. חמותי אומרת לי "שימי תחבושת וסעו לבית החולים, אני בדרך.." נוסעים. מצלצלים לחברים טובים. שמאחלים בהצלחה.

מגיעים לבית החולים. נשכבת, מחוברת למוניטור סופרת צעדי אירובי, בונה שיעור בראש... במקום לספור עד הציר הבא... סופרת צעדים. כן אני גם מורה לאירובי, וגם עוד כמה דברים לקריירה. לא חשוב עכשיו. יש לי כבר שלוש קומבינציות לשיעור מדרגה ועוד אחת לחימום. איזה יופי. צוחקת בין לבין. לא מבינה מה קורה... צריכה לשירותים... לוחץ... רוצה אפידורל?? בטח. לא חשבתי אחרת. בעלי נכנס איתי לעזור כי אני מחוברת לעירוי וכל מיני.

הפיצי כמעט יוצא בשירותים. איזה לחץ.. מפחיד. תוך 40 דקות בדיוק מפתיחה של 1.5 ס"מ לפתיחה של 10 ס"מ. מה קורה כאן? עולים לחדר הלידה.. בעלי מחבק אותי... דואג... את תהיי בסדר גמור, את תראי... והוא צדק. לא האמנתי עד שלא יצאתי משם. חמותי נכנסת איתי לחדר המקלחת להחליף בגדים.. להיפטר מבגדי ההריון וללבוש חליפת משוגעים (...) של בית חולים. בעלי רגוע ושלו. מחייך מאוזן לאוזן ומתרגש. בעודה מסדרת לי את הבגדים. המיילדת צועקת לה "גברת גורן, אם את רוצה לראות את הלידה תצאי מהמקלחת..." המיילדת אומרת לי "את יולדת..." צעקתי לה שלא תעיז לחתוך אותי.

היא אמרה שממש לא צריך... הוא תיכף בחוץ! לא אפידורל ולא נעליים. אני מסתדרת לי בתנוחה נוחה על המיטה, ככה על הצד בפנאן. ההיא מבקשת בדיוק שלוש פעמים תלחצי, תלחצי תלחצי....זהו... הפיצי יצא, שמו הראל. מלאך קטן. לא להאמין. בדיוק כמה שניות והוא היה בחוץ. ואז אני מתחילה להציק מתי אפשר ללכת כבר הביתה.. רגע, עוד מעט.

השיליה יוצאת קצת אחרי. שלמה לגמרי. כולם בריאים שלמים ובעיקר מאושרים.. אני מאחלת לכל אישה בישראל לידה כמו שלי. באמת. שהרי, כל חיה בטבע יולדת בטבעיות כזו. בלי שום אפידורל ובלי כלום. ההמלצה שלי: תהיו ספורטיביות, לפני ההריון, ובמהלכו.. תשתמשו במאמן הלידה EPINO הידוע. אז כן, כל אחת יכולה.. זה עושה פלאים. רק שמחות. חג נפלא לכולם. ורדית