קסם בא לעולם

9 חודשים פחות יום נשאתי אותך, נסיך קטן שלי, ברחמי. לא עבדתי רוב תקופת ההריון ולכן היה ל המון פנאי (מה שהתברר בחודשיים האחרונים כסיוט - כל רגע היה אוטוטו...) אבל היה לי כייף למדתי להכיר את התנועות שלך, להשמיע לך מוסיקה, לטייל, אתה מצדך נהנית עד הסוף...

ביום רביעי, בדיוק לפני שבועיים, אחרי עבודה נמרצת ברפת, הקפת המושב פעמיים, החלטת שכבר צפוף. בצהריים שמתי לב שיש לי מן הפרשות אדומות כהות, ואמרתי לאבא שאולי כדאי ללכת לבדוק מה קורה שם,אבא אמר בואי נחכה. חיכינו עד 6:00 בערב ואז החלטנו לנסוע לבדוק. בביה"ח אמרו שמתחילים סימנים של התקצרות צוואר הרחם, יש צירים לא סדירים ושנחכה. אז ידעתי שהנה זה הולך לקרות.בדרך אמרתי לאבא שאולי זו הזדמנות ללכת למסעדה ושבא לי כוס יין,כי הצירים מתחילים להציק והמיילדת שלנו אמרה שזה רצוי. אחר כך נסענו הביתה משכתי איזה שעתיים עם חוסר נוחות וב-1:30 בבוקר הערתי את אבא בעדינות אחרי שסידרתי את הבית, הכנתי סנדוויצים, ואמרתי לו: "הגיע הזמן". אבא, כרגיל, אמר "בואי נחכה", אבל אני הייתי נחושה, ארגנו את הדברים, נכנסנו לאוטו, ספרנו כל 3 דקות צירים ועשינו קולות נמוכים, אבא הימר שכשנגיע בבדיקה אני אהיה בפתיחה של לפחות 4 אני הייתי סקפטית והימרתי על 2, אני זכיתי, היתה פתיחה של 2.5 ומחיקה של 70 אחוז.

המיילדת שלחה אותנו לעשות אמבטיה ולהעביר את הזמן. אני הייתי חיובית כל הזמן וכל ציר אמרתי לאבא "הנה זה בא". הוא נעמד מאחורי עיסה את גבי ונשם איתי. האמבטיה הייתה נעימה אך עם חלוף הדקות הצירים התחזקו והקולות שיצאו ממני היו חזקים יותר ויותר. בשעה 6 בערך בדקו אותי שוב, הייתי די חסרת סבלנות, והתברר שאני בפתיחה של 4 ומחיקה מלאה. אבא היה עייף ואני התחלתי להרגיש את התחזקות הצירים, אמרתי לאבא בוא שוב נעשה אמבטיה, הפעם כבר לא היה לי נוח, וכל ציר ממש צעקתי ומעכתי לאבא את היד, בשלב מסויים אחרי חצי שעה הרגשתי מן כאב מטורף כאילו הוא ממש יוצא וצורך מטורף ללחוץ, היו מספר דקות כאלו ובהפסקה אבא אמר לי: בואי נצא החוצה. אמרתי לו שאני לא מסוגלת לעמוד, ושמישהו יבוא, הוא הרים אותי ולקח אותי לחדר שלנו. כנראה שהתהליך לקח לנו 3 דקות כי בסופם היה לי ציר ארוך וכואב מאוד. למזלי, בדיוק היה חילוף משמרת והגיע לבדוק אותי מיילדת חדשה, מלאך משמיים בצבע שוקולד "פרסיליה" שבדקה אותי וקבעה: פתיחה של 9, מתחילים לידה".

מאותו הרגע הכל התחיל לקבל תאוצה מטורפת, כל ציר צעקתי כל כך חזק שהקאתי לכל עבר על אבא ועל פרסיליה ועל המנקה שהגיעה לשם, הביאו לי כסא הולנדי וברגע שישבתי עליו שק מי השפיר שעדיין לא נבקע התחיל לרדת בשלמותו בין הרגליים שלי ואני צועקת: "הנה הוא בא", פרסיליה הסבירה לי שזה אחד המחזות היפים ביותר שהיא ראתה, ואני בלב חשבתי: "למה אני עושה את זה?" המים התחילו לטפטף והדופק שלך ירד בכל ציר והחליטו להעביר אותנו למיטת לידה כי המים מקוניאליים ויש חשש בגלל הדופק.

היה נורא לא נוח אבל אז התחילו הצירים החזקים ודחפתי ונאנקתי והקאתי וכלום לא יצא, ואז פתאום אני רואה מלא רופאים ואבא ממולי ואחיות ומישהוא דיבר על וואקום ופתאום זריקה וגזרו לי את הפיפי וצעקתי נורא ולחצתי ולחצתי, ומנהל המחלקה פתאום הגיע, עלה לי על הבטן לחץ לי מלמעלה, וכולם אומרים לי תלחצי, ואני כבר לא נושמת בין ציר לציר, ואבא פתאום צועק הנה הוא יוצא ובשאריות כוחותי האחרונים אני לוחצת כל כך חזק, ואתה מחליק לך החוצה כמו מלך ושנייה אחרי זה מניחים אותך עלי ואתה פתאום מפנה את הראש פוקח זוג עיניים ענקיות כחולות, ומרגיש לי שאלוהים מסתכל עלי ואתה במבטך אומר לי: אמא עשינו את זה, הגעתי". עכשיו אתה נח בזרועותיו של אבא שלך שכל כך אוהב אותך, פשוש שלי קטן, יצירת פאר,כליל השלמות.

אוהבת אותך את הדרך שעשית אלינו לעולם הזה, קסם שלנו.

שליחת סיפור לידה