סיפור לידתו של עודדי

את כל ההריון העברתי במחשבה "איזה כיף לי שאתה בבטן שלי, ככה אני יכולה לדעת בדיוק מה קורה ומה אתה עושה". כנראה בגלל המחשבה הזאת לא רצית לצאת ונשארת אצלי כמעט עד היום האחרון.

ביום ראשון בבוקר (יומיים לפני סיום 42 השבועות) הלכתי לבדיקות שגרתיות כמו בכל יום בשבוע האחרון ופתאום אמרו לי "גברת - את נשארת ללדת כאן!" לא הייתה לי פתיחה והצירים לא היו סדירים וכמובן שלא הייתה ירידת מים. באותו רגע שאמרו שאני נשארת נבהלתי כי הפעם זה היה אמיתי!!! אבא הגיע מתרגש כולו ונתנו לנו חדר במחלקת "הריון בסיכון" עד שיהיה חדר לידה פנוי ויתחילו בזירוז ההליכים.

באותו היום (ערב חג מולד) חדרי הלידה בביה"ח היו ע-מ-ו-ס-י-ם! אז ביליתי את הלילה במחלקה. והפלא ופלא: בבוקר התחילו לי צירים סדירים והייתה גם פתיחה. עד שהכניסו אותי לחדר לידה בשעה 16:00 כבר לא הייתי צריכה זירוז.

אפידורל לא רציתי, כי רציתי להיות איתך לאורך כל הדרך - אמנם כאב לי מאוד, וגם צעקתי, אבל אבא שלך לא נבהל, ועזר לי לנשום ולהתרכז בלידה (כמו שלימדו בקורס). בסופו של דבר לאחר 8 שעות יצאת עם ואקום, כי כבר לא היה לי כוח לדחוף.

ברגע שאבא ראה אותך הוא התרגש כל כך, ואני ראיתי אותך רק ביום שאחרי. אני לא אשכח את ההתרגשות. הילד שלי, יש לי בן. שאלתי את אבא איך נקרא לך ושנינו אמרנו עודד, לא היה בכלל ספק. למרות כאבי הצירים והלידה - אתה פשוט מתנה לכל הסובבים אותך!

שליחת סיפור לידה