סבבה של לידה

שבוע 40+4 ונראה היה שלעולם זה לא יגיע... קטנה עם בטן ענקית, עייפה וחסרת כוח, מצפה בכיליון עיניים ללידה. עברנו לידה אחת כבר, שהייתה טובה מאוד, אבל עדיין יש את הפחד, כי לא יודעים למה לצפות...

23.8.2007 קמתי בסבבה לנקות, כרגיל, את הבית והתחלתי לחוש בסביבות 11 בבוקר כמו צירונים. חשבתי לעצמי שזה מהמאמץ, ואני כבר רגילה לכאבים הללו. לא התייחסתי והמשכתי בעבודתי, אך שמתי לב, שהכאבים האלו לא עוברים...

שיחקתי עם בני הבכור. השעה 3 בצהריים. החצי בעבודה. לא יודעת אם להודיע לו. סיפרתי לאימי, שנראה לי שזה צירים. התחלנו ביחד לספור, וראינו שכול 5 דקות הכאב בא למשך חצי דקה. פה כבר הודעתי לחצי השני. ב-3 וחצי החצי הגיע ואנחנו מארגנים את הבן הגדול ליציאה לאחותי, שתשמור עליו, כי החלטנו שהבן השני רוצה לצאת לעולם.

אמרתי לחצי שאני אתן לעצמי עוד קצת זמן להעביר את הצירים בבית. לא סובלת בתי חולים. פה כבר היו לי ממש צירים, ולא צירונים. הולכת הלוך ושוב בבית, מתקפלת מכאבים. אימי נתנה לי על הראש ואמרה: "צאו כבר לדרך, שלא תלדי בבית". אכן, בשעה 5 וחצי יצאנו לדרך. הגעתי לבית חולים ב-6 עם כאבים נוראיים. בדיקה של רופאה בישרה לנו פתיחה של 3. חדר לידה. עשתה לי חוקן. ניגשתי לשירותים מלאה בדם. יוצאת לחדר לידה - ואופס... פתיחה של 7. אין זמן למשככי כאבים. בוכה שכואב. שמים לי מוניטור. האטה בלב התינוק. לא נותנים טישטוש. מביאים גז צחוק. חארטה. לא עושה כלום. אוקיי, אז נכנסתי לחדר לידה ב-6 ורבע בערב. המיילדת יושבת איתי יחד עם החצי, מלטפים ותומכים. המים לא רוצים לרדת. רופא ילדים בא ופוקע את המים, ממתין עם יד בפנים. כואב!!!

לראות שחבל הטבור לא צונח, אוקיי. את זה עברנו. ואז, צוואר הרחם קצת מפריע. המיילדת מזיזה אותו קצת, והופ פתיחה מלאה. חמודה, תתחילי ללחוץ 1,2,3 - לחיצה רביעית והנסיך החליק החוצה. מדהים ביופיו, בוכה לשנייה ופה גם לשנייה הפסיק לנשום. טפיחה על הגב, וחזר אלינו עם צרחה אמיתית. אז תוך שעה וחצי ו... ים בחוץ, בלי משככי כאבים ובלי הרבה מאמץ.

הנסיך שלי בחוץ, מודבק לשדיי החשופים, מנסה ולא רוצה לינוק. לא נורא. חודשיים אחרי, ניזון רק מהנקה, עולה יפה במשקל. כנראה שנמשיך להניק עוד הרבה. אחיו הבכור ינק עד גיל שנה ושלושה חודשים. מצחיק, אבל כיף אמיתי.

אז אני מאחלת לכולן לידה כמו שלי, שלה אפשר לקרוא חוויה...

שליחת סיפור לידה