סיפור הלידה של יותם הקסום

03.30 לפנות בוקר. אישי האהוב ואני בדרך לבית החולים לאחר ירידת מים. מתחילים קצת צירים ואנחנו סופרים תדירות ומשך הצירים כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה. ב-4 לפנות בוקר הגענו לביה"ח ואת פנינו קיבלה מיילדת מקסימה שבדקה וראתה שבאמת יש ירידת מים ופתיחה של 3 ס"מ.לאחר מספר דקות הרופא בדק אותי והוא החל לדבר איתי על זירוז. עוד לפני שהוא התחיל לפרט אמרתי לו שאני רוצה לידה טבעית ללא שום זירוז או משכך כאבים. הוא הביט בי בחוסר אמונה ואמר לי שאקרא לו אם אשנה את דעתי.

 נכנסנו לחדר צירים בניסיון לנוח אך המתח היה רב מידי ולכן החלטנו לרדת ולעלות במדרגות של ביה"ח. חדר הלידה נמצא בקומה הרביעית כך שהיו לנו המון מדרגות. בין לבין אישי האהוב מעסה לי את הגב כדי להרגיע את כאבי הצירים שהיו עדיין נסבלים. ב-08.00 לאחר בדיקה של שני רופאים שקבעו שיש פתיחה של 5 ס"מ החלטנו להגביר את קצב ההליכה והירידה במדרגות ואפילו יצאנו מהמבנה הראשי והלכנו לבקר דודה שלי שעובדת במחלקה אחרת בביה"ח. במהלך השיחה שלנו איתה היא שמה לב שתדירות הצירים גבוהה והיא הראתה לאישי סוג של לחיצות להקל על כאבי הצירים.

החלטנו שהגיע הזמן לעלות למחלקה. בשלב הזה הייתה כבר פתיחה של 8 ס"מ והכאבים היו ממש חזקים. לא האמנתי שאעיז אבל צרחתי בקולי קולות בכל פעם שהגיע ציר וכך הצלחתי להעביר את הכאבים.

בשעה 14.00 נכנסתי לחדר לידה עם אישי והוא המשיך עם הלחיצות והליטופים ומילות העידוד. באיזשהו שלב כבר לא יכולתי לסבול את הכאבים אך הוא הזכיר לי שאמרתי שאני לא רוצה חומרים מטשטשים. המשכתי לנשום עמוק כמו שתרגלתי לאורך כל ההריון ובכל פעם שהגיע ציר צרחתי בקולי קולות.

בשלב מסוים הרגשתי שאני חייבת ללחוץ. קראנו לאסתרי המיילדת אשר ביקשה שאשכב על המיטה. היא בדקה אותי והודיעה לי שאנחנו מתחילים. בשארית כוחותי אמרתי לאסתרי שאני רוצה ללדת בכריעה או בעמידה ולא לשכב והיא אמרה לי שקודם נתחיל ואח"כ נעמוד. לאחר הציר הראשון שבו לחצתי, אמרתי לה שאני ממש עייפה ואני רוצה לישון, והבנתי שלא יהיה לי כוח לעמוד או לכרוע.

לאחר 40 דקות (הרבה מאוד זמן) של לחיצות, יותם יצא. בינתיים התחלפה המשמרת של המיילדות ודרורה נכנסה. היא הניחה את יותם עלי ואני ליטפתי את הפלא שיצא מתוכי. דרורה חתכה את חבל הטבור, עטפה אותו והביאה אותו אלי. הוא הביט בי בעיניים הכהות שלו ואני פשוט בכיתי וצחקתי יחד עם יעקב, אישי האהוב.

לאחר ששקלו את יותם והוציאו אותי לחדר ההתאוששות, הנקתי אותו קרוב לשעה. במהלך ההריון חשבתי אולי להיעזר בדולה בלידה, אבל גיליתי שהתחתנתי עם תומך לידה מדהים. אישי היקר עיסה, לחץ, ליטף, עודד ואפילו בכה במהלך הלידה ובזכותו לא נזקקתי לאף משכך כאבים. עזרה לי גם המחשבה שהכאבים האלה מובילים לדבר מדהים ויש להם תכלית.

שליחת סיפור לידה