בלידה הזו כבר לא יהיה אפידורל

הגחת לאוויר העולם ביום שישי, 19.9.08, בשעה 23:30. נולדת יפהפיה אמיתית, קטנטונת, בסה"כ 2315 גרם – ומיד עשית BONDING עם אמך.

כעת, כשאני עדיין אחוזת התרגשות – אני יושבת לכתוב את סיפור הלידה שלך.

לכאורה אנו כבר מכירות, ילדונת.

את אמורה לזהות את קולי מהפגישות עם אמך – בהן הסברתי לה ולמדנו את תהליך הלידה – מהם השלבים בלידה, מהם ההורמונים המשתתפים בלידה, איך מתנועעים, איך נושמים. עשינו דמיון מודרך, הייתי עם אמא בסיור בבית החולים, ועוד המון דברים ונושאים – הכל במטרה להתכונן ללידה, שהיתה אמורה להיות ממושכת (כמו כל לידה ראשונה רגילה).

בפועל – הכל היה אחרת!

בשעה 18:45 אמך התקשרה ואמרה שאביך באילת. היא נתנה לו את ברכת הדרך לנסוע לאילת עם חברים, והיתה בטוחה שהכל יהיה בסדר, ועד שיחזור – היא תהיה עדיין באותו מצב (היא בסה"כ היתה בתחילת שבוע 38).

באותה נשימה היא גם אמרה שירדו לה המים.

בשעה זו הייתי עם הריונית אחרת, שהיתה לה ירידת מים, ותכננו לנסוע בהמשך הערב לבי"ח (גם כן "מאיר").

עזבתי את האשה האחרת, עם חברה, ודהרתי לאמך. שניה אחרי הגיעו סבתא רותי ודודתך דני.

הכנתי לאמא תה פטל (הוא מגביר את טונוס שרירי הרחם ועושה נפלאות בשלב השני של הלידה. כשתגדלי אמא תסביר לך למה הכוונה....).

אמא דברה עם אבא, והוא אמר שהוא ינוח מעט ויצא מיד לכיוון המרכז... הזהרנו אותו שיסע בזהירות רבה מאוד... לא האמנו איזו הפתעה תחכה לו כשיחזור...

ישבנו ודיברנו, והסברתי לאמא שעדיין אין סיבה לנסוע לביה"ח. נחכה שיהיו צירים ונגיע במצב טוב לשם, במטרה להיכנס מייד לחדר לידה.

הסברתי לאמא שאני עם יולדת אחרת, עם צירים וירידת מים, ולדעתי – היא תלד ראשונה, לפני אמך.

סיכמנו שאמא נוסעת לסבתא, לאכול ארוחת ערב, ובהמשך הערב נעמוד בקשר, ונחליט מתי נוסעים לבית החולים.

אמא נסעה לסבתא וסבא וכמה דקות לאחר תחילת הארוחה התחילו כאבים בגב, והם החליטו להגיע לחדר לידה.

אני באותן דקות הייתי באוטו עם היולדת האחרת, בדרכנו לבית החולים.

השעה היתה בערך 21:30.

כשהגענו ונכנסנו למוניטור, הסתבר לנו מיד שאמך נמצאת בחדר הצמוד לשלנו. את הדקות הבאות עשיתי כשאני עוברת מחדר לחדר, בודקת מוניטורים ומסתכלת על שתי היולדות. בתוך מספר דקות הסתבר לי שאמך עומדת ללדת עוד הלילה, בעוד שהיולדת האחרת – לא תלד הלילה.

הסברתי לאשה האחרת שאני עוזבת אותה בינתיים (ומזעיקה לה דולת גיבוי, שתהיה איתה בינתיים), ועברתי להיות עם אמך.

הרופאה נכנסה ובדקה אותה וראתה שיש 4 ס"מ פתיחה. המוניטור הראה צירים טובים וחזקים, וסדירים מאוד. הוחלט להעביר את אמך לחדר לידה ולהתחיל לידה. אך בין ההחלטה לבין הביצוע עבר זמן רב (כשעה ויותר), כי לא היו מיטות פנויות בחדרי הלידה. בינתיים, הצירים נהיו תכופים יותר, ואמך נהיתה כואבת יותר.

עמדתי מאחוריה, עיסיתי לה את הגב התחתון, כדי להקל על הכאבים. הסברתי לאמא איך להישען על הקיר ועל המיטה, ועשינו תנועות מעגליות ונענועי אגן בכל ציר וציר. התנועות עזרו גם להקל לאמא על הכאבים, וגם קידמו את הלידה, והורידו אותך, ילדונת, כלפי מטה. אמך עבדה לפי ההוראות, התמקדה, נשמה היטב והלידה התקדמה. ועדיין לא היתה לנו מיטה....

היתה לי הרגשה שאמך כבר מזמן לא עם 4 ס"מ פתיחה, אלא עם פתיחה גדולה הרבה יותר....

סוף כל סוף, בערך בשעה 23:15 העבירו אותנו לחדר לידה. אמא כבר לא היתה מסוגלת לסבול את הכאב, וביקשה אפידורל. המיילדת הגיעה וחיברה את אמא לעירוי נוזלים וביקשתי ממנה שתבדוק את אמך, כי היא כבר רצתה ללחוץ. הסברתי למיילדת שהגענו עם ירידת מים, והלידה מתקדמת לדעתי מאוד מהר.

למרות שהיתה ספקנית, בדקה את אמא, ונדהמה: אמא היתה בפתיחה של 10 ס"מ!!!

כולנו היינו המומות, ואמך לא הבינה – מה, זהו?? היא יולדת?? בלי אפידורל??? הסברתי לה שבלידה הזו כבר לא יהיה אפידורל...

סבתא נכנסה, צילמה את אמך (כשתגדלי תראי תמונות מדהימות של אמך...) שפכתי שמן על ידי המיילדת והיא עשתה לאמא עיסוי פרינאום (כשתגדלי נסביר לך מה זה...)

עזרתי לאמא להחזיק את הרגל, הזכרתי לה איך נושמים, אמא לחצה לפי הוראות המיילדת, ואת יצאת החוצה!!!

בלי אפיזיוטומיה, עם קרע אחד קטן. היית כל כך קטנטונת... הערכתי אותך בפחות מ-2.5 ק"ג.

מייד שמה אותך המיילדת על אמא, שלא יכלה לתפוס את המצב, ושאלה: "זהו? זאת הלידה? זה נגמר? מזה כולן כ"כ פוחדות?? אתן בטוחות שזהו זה???" אני, כמובן, בכיתי... אמא חיבקה אותך בכזו עדינות. סבתא קיבלה אותך לעשות איתך BONDING, בזמן שהמיילדת עזרה לשיליה לצאת.

ואז – הוציאו אותנו כדי לתפור את הקרע של אמא. כשנכנסתי שוב לחדר של אמא, כבר לקחו אותך לתינוקיה (פשוט כי את קטנטונת, וצריך היה לדאוג לך לחימום). מחר – כבר תהיי שוב עם אמא ואבא... והפעם – זה לכל החיים!!!

איזו הפתעה תהיה לאבא, כשיגיע מאילת...

לך (אינני יודעת עדיין את שמך) אני רוצה לאחל - ברוכה הבאה לעולם ילדונת מופלאה!!!

ולאמא ואבא אני רוצה לאחל – תגדלו אותה באושר, בהנאה, באהבה אין סופית, בעונג רב, בבריאות, ובהרבה הומור וצחוק!!!

בהמון אהבה, גל

לשליחת סיפורי לידה