ארגוני הנשים הודיעו כי יפעלו לסכל את החלטת שר המשפטים יעקב נאמן לאמץ את מסקנות ועדת שניט, הקובעות כי המשמורת על ילדים מתחת לגיל 6 להורים גרושים לא תעבור אוטומטית לחזקת האם. ועדת שניט, שהוקמה לפני כשבע שנים, המליצה כי בכל מקרה שבו הורים בתהליכי גירושים אינם מצליחים להגיע להסכמה למי תהיה החזקה על הילד, ייבחן כל מקרה לגופו בבתי המשפט למשפחה. המלצה זו מבטלת את חוק "חזקת הגיל הרך" שהיה נהוג עד היום, הקובע כי במקרה של גירושים - ילדים עד גיל 6 יעברו לחזקת אמם.
שאלת החזקה על הילד הרך שנויה במחלוקת. מערכת פורטל דולה פנתה לפעילה פמיניסטית, ולמנהלות הפורומים בפורטל, כל אחת מומחית בתחומה, לשאול את דעתן על שינוי החוק, וגם כאן הדעות חלוקות. עיקר הבעייתיות בחוק החדש, כפי שעולה מן הבדיקה, הוא הקושי ליישם בשטח את הבדיקה של "כל מקרה לגופו". בתנאים של היום, קשה להאמין שניתן יהיה לעמוד בזה, ואז ייווצר לחץ כלכלי נוסף על האמהות המתגרשות.
הוועדה קבעה כי "אין מקום לקבוע חזקה כללית כמו 'חזקת הגיל הרך' לאופן מימוש טובת הילד וזכויותיו. במקום זאת מוצע לקבוע בחוק קווים מנחים לקביעת טובת הילד, כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה". עוד קבעה הוועדה כי יש לעודד הידברות בין ההורים באמצעות גישור או ייעוץ טיפולי בשלב ראשון - דבר שיאפשר לממש את זכויות הילד בדרכי שלום וימנע מהילד פגיעות בגלל ההתדיינות בבית המשפט בעניינו.
שירלי מיראכור, עובדת סוציאלית, דולה אחרי לידה, מנהלת פורום אמהות אחרי לידה והורים לתינוקות תמיכה בפורטל אומרת, כי לדעתה, ביטול חזקת הגיל הרך תהווה במקרים רבים אמצעי להפעלת לחצים על נשים וגרירת תהליך הגירושין לאורך זמן ממושך בבתי-משפט. בניגוד להיום יווצר מצב בו בכל הליך גירושין יהיה מעורב בית-משפט ומשך הזמן בו יוחלט על המשמורת יתארך, הארכה זו אינה לטובת הילדים.
"יש משפחות שבהן טובת הילדים מחייבת את גידולם על-ידי אביהם", אומרת שירלי. "מניסיוני כעובדת סוציאלית, במקרים בהם טובת הילדים הינה לגדול בחזקת אביהם, אכן כך נקבע (בעיקר במקרים של אלימות של האם כלפי הילדים, הזנחה, שימוש בסמים ועוד). במקרים רבים אחרים כיום יש משמורת משותפת של שני ההורים.
כיוון שכל האפשרויות הללו קיימות כבר כיום, לצד חזקת הגיל הרך, בעיני קיימת חשיבות להשארת חזקת הגיל הרך וכאשר קיים צורך או רצון לנהוג בדרך אחרת, ניתן לדון לגופו של עניין ולגופה של משפחה".
טובת הילד
אפרת כהן-נוימן, פעילה פמיניסטית, סטודנטית לעבודה סוציאלית, אומרת כי "למרות שהיא מתנגדת לביטל הסעיף בחוק, חשוב לי לומר שאני לא בעד ברירת המחדל האוטומטית שילדים עד גיל 6 יהיו אצל האמא. זה מקבע את הנשים בתפקיד המסורתי של אמא ומשאיר אותן בבית. זה נכון בראייה לטווח רחוק. אבל היום, זו לא הנקודה שבה צריך להתחיל. לנשים יש עמדה חלשה יותר בגירושין, בייחוד ברבנות. כאשר אין הסכמה בין ההורים המתגרשים, הילד הופך להיות קלף מיקוח ועובדת סוציאלית נכנסת לתמונה כדי לברר מהי טובת הילד.
"היום ברוב המשפחות בארץ הגבר מרוויח יותר מהאשה גם בתפקידים מקבילים, וברוב המקרים המבנה הכלכלי יוצר אילוץ שבו האשה נשארת יותר בבית ומקדישה יותר לתפעול הבית ולחינך הילדים. אם זה המצב, שהאם עובדת במשרה חלקית מתוך בחירה של שני בני הזוג, מדוע אותם סטנדרטים אינם יכולים להתקיים גם אחרי הגירושין? ברירת המחדל של מוסדות החינוך הוא תמיד לפנות קודם כלאל האמ. כמה זה נוח שגברים מתפנים לעשות דברים אחרים. לכן, גם במצב גירושין לא צריך להיות אותו שיוויון. כששוק העבודה יהיה מותאם למשפחות והגברים יהיו יותר שותפים בבית, ויתקיים גם שיווןן גם ברמה הכלכלית והחברתית, בחינוך לטווח ארוך, בבריאות, כשזה יתקיים - אז אפשר יהיה לבטל את הסעיף הזה. כרגע הסעיף הזה מגן על הנשים בשלב הגירושין במצבי מחלוקת.
"יש היגיון ב"עד גיל 6" כי זה גיל שעד שמגיעים אליו, באמת לא שואלים את הילד. בגיל מאוחר יותר כשנשקלת טובת הילד שואלים גם את דעתו. זה לא אומר שאין לבית המשפט שיקול דעת. אם האם נרקומנית והאב נורמטיבי, ההחלטה יכולה להיות אחרת. טובת הילד תמיד גוברת. במשפחה נורמטיבית ממוצעת הכי בסיסית, יש מתווה קבוע למשפחות, שהילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם. זה לא שהוא כבר לא שותף מלא בגידול הילדים, אבל זה נועד להגן על נשים שנמצאות בעמדת חולשה במצב זה".
למזער את הנזק
גילת מלכאן-סטיקלרו, פסיכולוגית קלינית של הילד, מנהלת פורום ייעוץ פסיכולוגי ילדים, אומרת כי הנושא מאוד בעייתי ומאוד טעון. "אירגוני הנשים מאוד לא אוהבים את השינוי. אבל הרבה פעמים יש אבות שמתאימים להיות הורים יותר מאשר האמהות. בכל מקרה, גירושין הוא הליך בעייתי. אחרי פירוק המשפחה הילד צריך להתרגל למציאות אחרת, והנזק נעשה. צריך לראות איך ממזערים. אותו. האידאל הוא שגם אחרי הפרידה ההורים יהיו בתקשורת ושיתוף פעולה לדאוג לרווחת הילד. הבעיה היא כשכאשר נפרדים בכסאח, זה הופך למלחמה. כשיש קרב, כשהילד שווה בשווה אצל אמא ואבא והוא מרגיש אשם כשהוא אצל אמא ולא אצל אבא, ולהיפך. זה לא נכון שילדים צריכים רק את האמא. עד גיל 6 זה נכון, אבל כל מקרה לגופו.
"הרבה פעמים יש אבות עם קשר יותר קרוב לילדים והם אפילו נשארו בחופשת לידה בבית. אם עבר חוק של חופשת לידה לאבות, מדוע שלא יעבור החוק לגבי משמורת? לא הגיוני שבאופן אוטומטי הילד יעבור לאמא. כאשר יש אמא מכה או שהאם היא דמות לא חיובית, גם אז קשה להעביר את הילד לאבא. השאלההיא אם המדינה יכולה לבדוק כל מקרה לגופו ויבדוק לפי מידת הקירבה. יבדקו את המסוגלות ההורית ומבחנים פסיכולוגיים יאמרו מי הדמות הדומיננטית בחיי הילד ואם הוא מרגיש פחד מאחד ההורים. במבחנים פסיכולוגיים אפשר לראות את זה. לא בטוח שאפשר להעביר כל ילד בדיקות כאלה. הרעיון טוב, אבל יהיה קשה ליישם, שביל האחוז הקטן של גברים שנפגעים שווה להעביר את החוק, אצל בנים חשובה דמות גברית משמעותית שתהיה בחיים שלהם. אחרת זה עלול לפגוע בדימוי הגברי העתידי של הילד, שצריך לראות דמות גברית חזקה, שכן עונה על הסטריאוטיפים הגבריים בחברה. כשמרחיקים אתו מדמות כזו זה כאילו להרחיק חלקים אלה מתוכו, במיוחד אם הוא בגיל צעיר כשעוד לא התעצבה דמותו".
צעד מבורך
לדברי טליה פסטרנק נוימן מנהלת פורום הדרכת הורים לגיל הרך, זהו צעד חשוב ומבורך. "ההורים הם היסודות בחיי הילד כמו יסודות של בניין. כדי להתפתח בצורה תקינה הוא זקוק לשניים- לאמא ואבא מתפקדים ומשתפים פעולה, לאמא ואבא שמטפלים בו, מחנכים אותו ונותנים לו שניהם את תשומת ליבם. כשאנשים נהפכים להורים, הם מקבלים אחריות כבדה שניהם ולא רק אחד מהם ועליהם לחלוק בה באופן שווה. כשהחבילה המשפחתית מתפרקת, הבניין בחיי הילד – המשפחה - נסדק. ולכן, חשוב עוד יותר ששני היסודות – אמא ואבא ימשיכו לתת את הטון בחיי הילד.
כשהילד גדל רק או בעיקר אצל אימו, נוצר חוסר איזון בחייו. הילד מקבל את הרושם שרק האם מסוגלת להעניק ולתת ולחנך, בהדרגה האב מאבד מחשיבותו בעיני הילד ונוצרים חסכים בנפשו של הילד. הילד, שהיה רגיל לשני הורים, מאבד אחד מהם. הוא כמה לאינטימיות, לשיחות, לחוויות עם האב. אך כל זה נלקח בחסות החוק וחבל.
כששני הורים ממשיכים לגדל את ילדם באופן שווה למרות שנפרדו, הילד לומד מסר חשוב מאוד- גם ששני אנשים לא מסתדרים ביניהם, הם עדיין יכולים להמשיך ולשתף פעולה למען מטרה נעלה יותר. הוא לא ילמד זאת כשרק הורה אחד מגדל אותו.
לסיכום
מול אלה המתנגדים לביטול "חזקת הגיל הרך" יש הרואים בהצעת החוק בעיות לא מעטות. הבעיה העיקרית בבדיקת "כל מקרה לגופו" היא הצורך בבדיקה וההיכרות שלנו עם המערכת, שלא תמיד יכולה להקצות את המשאבים כדי לבצע כראוי את הבדיקות הנחוצות. בנוסף, ביטול החזקה האוטומטית עד גיל 6, שהוא הגיל שעדיין לא שואלים את הילד לדעתו ולרצונו, עלול להגביר את הלחץ עם האם המתגרשת לבצע עוד ויתורים, בדרך כלל כלכליים, כדי שתוכל לקבל את הילד לחזקתה. בכל מקרה, כדאי לעקוב אחרי התקדמות החקיקה ולוודא שהיא לא תרע עם האם ועם הילדים.
