לידתה של עדיה רות

כבר מחודש שביעי עדיה החליטה לתת סימנים שהיא רוצה לצאת. כל הזמן היו לי צירים שהובילו אותנו למרפאות רבות וחדרי מיון בשעות לא שעות אבל גם אף פעם לא הובילו ללידה. כבר התרגלתי...

החלטנו לעשות בחודש תשיעי סמינריון ל"בני-עקיבא". דוד ממש קיוה שהצירים יתגברו במהלך השבת ושנצטרך לנסוע לבי"ח, אבל עדיה החליטה שזה יקרה רק במוצ"ש. הגענו הביתה, הלכנו לישון ופתאום בשלוש בלילה קמתי מכאבים חזקים בגב והתכווצויות בבטן.

הערתי את דוד, אבל הוא שלח אותי להתקלח על מנת להרוויח עוד כמה דקות של שינה... המקלחת הקלה מעט מאוד, יצאתי והתחלתי לספור צירים. כל 5 דקות.

הכאבים היו חזקים אבל נסבלים. בחמש וחצי בערך דוד קם וראה אותי "נאבקת" בכאבים. לא רציתי לנסוע לבי"ח משום שבכל פעם התאכזבתי שהצירים לא היו אפקטיביים. החלטנו לחכות לבוקר ולנסוע למרפאה שלנו.

כשהגענו למרפאה, המוניטור אכן הראה צירים "יפים" ובבדיקה התגלתה פתיחה של שלוש. נשלחנו להסתובב אך לאחר כמה הקאות רציניות בדרך, החלטנו לנסוע לתל השומר. כ"כ התרגשנו.

השמחה ירדה כאשר הפתיחה נשארה כל היום בשלוש. אמא שלי כבר הגיעה מי-ם והאחיות הציעו לנו לחזור הביתה ולבוא כאשר הכל יתגבר. התלבטנו מאוד ולבסוף החלטנו שבלי תינוקת אנחנו לא יוצאים משם!

הכניסו אותנו לחדר לידה, התקלחתי וקיבלתי זירוז.הכל השפיע כ"כ מהר ותוך זמן קצר הצירים התגברו והפתיחה קפצה לחמש.בבדיקה, כל המים ירדו על המיילדת ואני ממש התפדחתי...

הצירים נהיו בלתי נסבלים והאפידורל הציל את המצב..גם הוא השפיע מאוד מהר וכולנו הלכנו לישון... לצבור כוחות...
המיילדת העירה אותי כדי לבדוק את הפתיחה, ופתאום היינו בפתיחה מלאה..

חיכינו עוד שעה כדי שעדיה תתברג וניסנו ללחוץ. לא הצלחתי בגלל האפידורל והמיילדת כל הזמן אמרה שחייבים לנתק אותי ממנו. לא הסכמתי. ממש לא התחשק לי לדעת איך צירים של פתיחה מלאה מרגישים... לא הייתה לי ברירה אז בצער רב נפרדתי מהאפידורל.תוך כמה דקות הצלחתי ללחוץ וידעתי שאני צריכה להיות קשובה ורגועה מאוד ע"מ שלא יהיו לי קרעים היסטריים.

מאותו רגע הכל היה מופלא. הרגשתי איך עדיה לוחצת ויחד עם הלחיצות שלי, בשיתוף פעולה מדהים היא מצליחה לצאת. הרגשתי את הראש וסופסוף זה היה כ"כ מוחשי, כ"כ אמיתי. שאר הגוף יצא והיא מושלמת. כולה לבנה מהוורניקס ורק השפתיים אדומות. אושר אמיתי.

דוד ואני לא הפסקנו לבכות. כ"כ ייחלנו שהרגע הזה יגיע!הפיסגה של החיים שלנו.

אני מודה להקב"ה שהעניק לנו את עדיה רות. כל יום איתה הוא חוויה, למידה חדשה וזכות גדולה.

עדיולי - היום את בת שנה! את גדלה בצורה מופלאה וגורמת לנו אושר גדול. מזל טוב! אנחנו אוהבים אותך מאוד!