CMV / וירוס ציטומגלו / CytomegalovirusCMV הוא נגיף ממשפחת ההרפסים והוא הזיהום המשמעותי ביותר בהריון
CMV, ציטומגלו הוא וירוס ממשפחת ההרפסים, והוא הזיהום המשמעותי ביותר בהריון. רוב הנדבקות מפתחות נוגדנים המעניקים הגנה חלקית מפני הנגיף. החיסון הטבעי של הגוף נרכש רק לאחר שחולים במחלה. צילום: ד"ר אור יריב בישראל מרבית הנשים בגיל הפיריון (כ־80%) נחשפו לנגיף ה־CMV בעבר. אלו שלא נדבקו מעולם, נותרות חשופות להדבקה ראשונית בנגיף, שלרוב עוברת ללא סימפטומים, אך לעתים מתבטאת במחלה שפעתית או דמוית מחלת הנשיקה. נשים שיש להן נוגדנים מסוג IGG מן העבר כנגד הנגיף נחשבות "מחוסנות", אולם לא לחלוטין. נשים שלא נדבקו עלולות לחלות בזיהום ראשוני במהלך ההריון. קיים סיכון להדבקת העובר בנגיף, עקב מעבר של הנגיף מזרם הדם האימהי לשליה ודרכו לעובר. בדרך כלל נדבקים במחלה ילדים קטנים המבקרים בפעוטונים ובגני הילדים, והם מדביקים את בני המשפחה באמצעות מגע דרך הריריות. האבחון הראשוני בכל אישה הרה, שקיים חשד שנדבקה בנגיף ה-CMV, נעשה בבדיקת נוגדנים בדם: נוגדנים מסוג IgG ו־IgM ל-CMV.
אם הזיהום הראשוני של האישה הוא בזמן ההריון, בכ־40% מהמקרים מועבר הנגיף לעובר. עד 15% מהעוברים שנדבקו יסבלו מפגיעה כלשהי.
קיים מצב נוסף, שבו אישה הרה שנדבקה בנגיף בעבר ונחשבת כ"מחוסנת", מפתחת מחלה תוך כדי הריון, עקב התעוררות הנגיף או על ידי הידבקות בזן אחר של הנגיף. הדבקה העוברית במצבים אלה קטנה בצורה משמעותית, סביב 1%-2%.
יש לציין שמדובר באבחון המסתמך על הניסיון של הסוקר בעוברים שנדבקו בנגיף ה-CMV בכלל, ומוח העובר בפרט.
בדיקת ה-MRI הנעשית לאחר שבוע 32 להריון, במקרים של הדבקת העובר בנגיף ה-CMV, או במקרה שהאם בחרה שלא לבצע בדיקת מי שפיר וידועה הדבקה אימהית על פי סרולוגיה זיהומית.
זוהי בדיקה מיוחדת לביצוע ופענוח, שאינה מתבצעת בכל בית חולים. באופן עקרוני ההמלצה היא ליטול כדור ואליום לפני ביצוע ההדמיה על מנת להפחית את תנועות העובר ולהגדיל את הסיכוי לדיוק בבדיקה. הוואליום לא הוכח כגורם לנזק עוברי וגם הבדיקה עצמה אינה מזיקה, מכיוון שהיא ללא קרינה מייננת.
כמו כל בדיקה, גם בדיקת ה-MRI יכולה לתת תוצאות חיוביות כוזבות (False positive), שיוצרות לחצים מיותרים. אולם היא חלק מפרוטוקולים מחלקתיים ובעיקרון גם כהליך מדיקולגלי.
עד כה, למרות ניסיונות ומחקרים שונים, לא נמצא טיפול יעיל בנגיף ה-CMV. יש תרופות אנטי ויראליות ממשפחות האציקלוביר, שיכולות לפגוע בנגיף, אך עדיין לא מוכח כמונע פגיעה עוברית. גם יעילות הזרקת אימונוגלובלינים (נוגדנים) לא הוכחה ועדיין נתונה במסגרת מחקר.
אחרי הלידה לאחר הלידה תבוצע בדיקת שתן לתינוק שנולד. בדיקה זו נותנת תשובה אמינה וסופית, לשאלה האם התינוק נדבק בנגיף במהלך ההריון. התשובה מתקבלת לאחר ימים ספורים. אם התשובה חיובית, תבוצע בדיקת אולטרסאונד מוח על ידי רדיולוג מומחה בילדים, בדיקת קרקעית העין - על מנת לשלול ממצאים המתאימים לזיהום מולד, ובדיקת Bera לשמיעה, בדיקת שמיעה הבודקת את תגובת גזע המוח לגירויים קוליים.
יש חשיבות בביצוע הבדיקות בסמיכות מירבית למועד הלידה. זאת כיוון שאם אכן מדובר בהדבקה בנגיף, יש צורך לטפל בתינוק בהקדם במקרה שמתגלים ממצאים בבדיקות, היכולים להעיד על היות התינוק סימפטומטי.
על הכותב: ד"ר אור יריב הינו מומחה באולטרה סאונד במיילדות וגינקולוגיה בבית חולים "ליס" איכילוב בתל אביב. |
כתבות בנושא:
|