במצב תקין, החושים צריכים להיות בתפקוד של 100 אחוזים, אך יש מקרים שבהם אחד מהם, או יותר, מתפקד בתת תחושה או בתחושת יתר. במקרים כאלה, המוח יהיה עסוק כל הזמן בהצפה חושית מאותו החוש, או באי קבלת מספיק גירויים מאותו חוש.
לדוגמא: יתר רגישות במגע עלול לגרום לילד לסרב ללבוש חולצות עם תוויות מכיוון, שהמגע שלהן מוציא אותו מדעתו. תת רגישות במגע, עלול לגרום לילד להכות ילדים אחרים מכיוון שהוא איננו מרגיש את המגע ומחפש את הגירוי העמוק יותר.
הפרעות בוויסות החושי אובחנו לראשונה בשנות השישים על ידי ד"ר ג'יין איירס, מרפאה בעיסוק. בזמן הגילוי שלה, עמיתיה לא קיבלו את תפיסת עולמה ורק בשנים האחרונות, עלתה המודעות לנושא הוויסות החושי וחשיבותו הרבה בתפקוד היומיומי והלימודי שלנו.
בנוסף לחמשת החושים המוכרים קיימת בגוף האדם גם מערכת חישה נוספת. מערכת החישה הפנימית- המערכת הפרופריוספטית (פרופריו בלטינית- שלו/ עצמו) נחלקת ל-3 חלקים:
1. חוש הקינסתטי- תנועה
2. חוש טקטילי- מגע
3. חוש וסטיבולרי - שיווי משקל
דרך מערכת החישה הפנימית מתקבל מידע רב כגון:
• סכימת הגוף - היכן חלקי גופי נמצאים גם אם עיני עצומות- האם רגלי שלובות וכו'..
• מהירות
• עוצמת מגע
• מידע הקשור במרחב
• וויסות תנועה- עוצמת תנועה ועוד ועוד...
נראה שקושי בוויסות חוש המגע הוא ה"אופנתי" היום אך, ישנם ילדים ובוגרים הסובלים מקשיים בוויסות חושי הטעם, הריח, השמיעה והראייה.
מהי רגישות תחושתית למגע?
גם כאן, הרגישות התחושתית למגע נחלקת ל-2 סעיפים:
1. רגישות של המערכת התחושתית העמוקה- הקולטנים נמצאים עמוק בגוף (המערכת הפרופריוספטית) – קושי בוויסות במערכת הזו עלול לגרום לאחיזת עיפרון לא תקינה, קושי בעיצוב אותיות, איטיות בכתיבה, ילדים שלא חשים מגע (גם שנמצאים בתחתית ערימת ילדים), קושי בהתארגנות במרחב (הליכה מרושלת, עלולים למעוד הרבה ועוד..).
2. המערכת התחושתית השיטחית (הטקטילית) - זו אחת המערכות הראשוניות שמתפתחות עוד ברחם- העור והמוח מתפתחים מאותה רקמה עוברית. והיא מתחלקת לשתי תת מערכות - המערכת ההגנתית שנועדה להתריע בפני חום, קור, מגע עדין, מגע בלתי צפוי והיא פועלת כדי להתריע על סכנה. המערכת האבחנתית - מאפשרת להבחין בין סוגי מרקמים שונים ותפקידה להכיר וללמוד את הסביבה.
דמיינו תלמיד בכיתה הסובל מרגישות יתר למגע - החולצה של חברו, היושב בצמוד אליו, כל הזמן נוגעת בזרועו. המורה מדברת, מסבירה, אבל המוח של התלמיד הרגיש עסוק כל הזמן במגע החולצה של החבר היושב לצידו. מבחינתנו, זהו מגע סביר, מבחינת המוח של התלמיד מדובר ב"הפצצה" הפרעה קיומית שהוא חייב להתעסק איתה כעת.
למעשה, התלמיד לא מסוגל להפנות קשב לדברי המורה מכיוון שמוחו עסוק כל העת במגע החולצה של חברו. לבסוף התלמיד לא מסוגל יותר, וזז בכיסא כדי להתרחק מחברו, ייתכן שההתרחקות הזו תתקיים מספר פעמים במהלך השיעור, ייתכן שהוא יבקש לצאת לשירותים מספר פעמים במהלך השיעור, כדי להתרחק מהמגע המפריע. זו רק דוגמה קטנה להתמודדות יומיומית שיש לילדים ולאנשים עם קושי בוויסות החושי.
אתן, לדוגמא, תלמיד בעל קושי בוויסות חוש הריח - כל מה שמעסיק אותו הם הריחות השונים, ריחות הגוף של הילדים אחרי ההפסקה, ריח הבושם של המורה, אולי הריח מכריך הביצה של חברו - גם במקרה הזה המוח יוצף בגירויים ויפנה את הקשב לגירויי הריח ולא למה שנלמד בכיתה.
אם המוח שלנו אינו מסוגל לייצר את ההפרדה לקשב- ולווסת נכון את הגירויים שהוא מקבל בין חשובים לאילו שאינם חשובים, התלמיד לא יוכל להצליח להקשיב ולעבד נכון את החומר הנלמד.
בנוסף, עלולה להיות בעיה בהתייחסות המערכת החינוכית ואבחון הקושי. האם לתלמיד יש קשיי למידה? האם יש לו קשיי קשב וריכוז ולכן אינו מצליח להקשיב לדברי המורה? האם הוא היפראקטיבי?
נקודות לזיהוי קושי בוויסות חושי:
• ילד/ מבוגר שמסרב לגעת במרקמים שונים.
• ילד/ מבוגר שמתעורר מכל רחש טבעי (הכוונה לרעשים שהמוח התרגל אליהם ואמור לסנן אותם עבורנו)
• קושי בוויסות תנועתי - חיבוק חזק מידי/ חלש מידי. זריקת כדור חזקה/ חלש מידי בלי ללמוד את התוצאה ולתכנן את הפעולה תוך וויסות תנועתי.
• חריטה עם כלי כתיבה וקושי לתכנן ולווסת את תנועת הכתיבה על הדף.
• סירוב לאכול מאכלים במרקמים שונים - בעיקר פירות שעירים כמו אפרסק, משמש וכו'...
מה אפשר לעשות?
כהורים עלינו לחשוף את הילדים שלנו לגירויים נכונים מדודים, ולאפשר להם להתנסות במגוון מרקמים, צלילים, תאורות ומאכלים. כבר מגיל הינקות - חשפו את ילדכם למרקמי בדים שונים, אפשרו להם לשכב על הדשא, על החול. בגיל מאוחר יותר, אפשרו להם להתנסות עם מרקמים שונים באוכל, לעבוד עם בצקים, צבעי ידיים, צבעי אמבטיה ועוד...
המומלצים שלי: ספקו מגע - מגע עמוק ונוכח, שמלמד את הילד את גבולות גופו. בנוסף, באמבטיה דאגו לקרצף את גוף הילד עם ספוג (סוג הספוג לפי ההעדפתו למגע), הקרצוף גורם להרגעת העור ובונה תחושה טובה יותר למודעות וגבולות הגוף.
כדי להגיע לרמה שבה כל החושים יתפקדו ב-100% צריך לגרום לאינטגרציה חושית. לגרות את כל החושים שלנו לפעול כדי שהמוח ילמד לווסת אותם ולהחזירם לתפקוד נכון ויעיל. כאשר הגוף שלנו פועל באינטגרציה חושית, אנו מקבלים מהחושים שלנו מידע מדויק ומצליחים לעבד אותו בהתאם במערכת הקשב שלנו.
מי מטפל בנושא הוויסות החושי? ומה עושים בטיפול?
ישנם מטפלים מתחומים שונים שיכולים לסייע בנושא הוויסות החושי,כל שיטת טיפול מטפלת בנושא באופן שונה.
ייתכן שתלמדו דיאטה סנסורית – הכוונה לחשיפה/ אי חשיפה לגירוי מסוים עד שהמוח מסתגל לגירוי.
ייתכן שתלמדו עיסויים שונים - מגע עמוק, גלגול הילד בתוך מזרן ויצירת התנגדות לגופו, עבודה עם כדור זיזים על הגוף.
ייתכן שתתנסו בדמיון מודרך שיגרום לילד לווסת את הגירויים ולשלוט בהם.
בכל שיטות הטיפול, הילד יתנסה בתרגילי תנועה שונים על מנת להפעיל את מערכת החישה הפנימית (קפיצות, תרגילים בהצלבה, תפיסה מרחבית ועוד).
חוששים שהילד שלכם סובל מקושי בוויסות החושי? רוצים לקבל טיפים נוספים? אתם מוזמנים להתייעץ איתי בפורום הפרעות קשב וריכוז ובפורום התפתחות התינוק בכל שאלה המטרידה אתכם.
הכותבת, רעות ברקו-ניניו, מאבחנת ומטפלת בשיטת ורדי. נמנית עם צוות המומחים הרב-מקצועי של פורום התפתחות התינוק והילד.
