זהירות: חיידק אי-קולי

כשהתינוק של נ. היה בן 4 ימים בלבד, היא שמה לב שהוא משלשל ושלצואה שלו יש פתאום ריח מאוד חריף (למרות הנקה מלאה) ומרקם מאוד רירי.

ההורים המודאגים פנו אל רופאת הילדים של המשפחה, והיא הפנתה אותם למיון בית החולים לילדים, ששלל את זה כ"דאגה של הורים פעם ראשונה" בלי לבצע בדיקה מקיפה. כעבור מספר ימים, כשהתינוק של נ. היה בן 10 ימים, עלה חום גופו בצורה פתאומית ומדאיגה, בזמן שינה והגיע ל-41.5 מעלות - רמה מאוד מדאיגה ומסוכנת לתינוק בגיל כה צעיר. הוריו רצו איתו לחדר מיון, שם איבחנו איבחון ראשוני: זיהום חריף בדם ובשתן של חיידק אי-קולי וכן דלקת אוזניים. לא זה המקום לתאר את החששות הכבדים של אותם ההורים במשך ארבעה עשר ימים של אישפוז, כשהתינוק חסר האונים אינו מוריד חום, ונמצא בסכנת חיים. כאשר אופשזו ביחד עם מספר תינוקות בני אותו גיל בדיוק, עם אותו זיהום, התברר שכולם נולדו באותם הימים בחדר הלידה של אותו בית חולים, ולימים התברר להורים, שבזמן הלידה "השתולל הנגיף" בתינוקיה של אותו בית חולים, והיה זיהום כללי במקום, ושם כנראה הייתה ההדבקה. 
יתרה מכך, לאחר זיהוי האי קולי, היה גם ברור לצדדים שההורים אכן צדקו כשהתריעו בפני רופאת הילדים והצוות בחדר המיון, על חשד לבעיה בגיל 4 ימים. רופא אחד אף הודה בכך בעל פה- שאילו היו תופסים את זה מוקדם (כלומר, בביקור הראשון במיון), התינוק שלהם לא היה מגיע למצב מסכן חיים.

אי-קולי Escherichia coli הוא חיידק העלול לגרום לזיהום חמור בדם. יש מאות סוגים בלתי אלימים של החיידק, החיים בשלום בתוך המעיים של כל אחד מאיתנו, ומהווים חלק ממערכת העיכול של בני האדם ושל שאר החיות. אבל חלק מהחיידקים הללו מפריש רעלים חזקים הגורמים לשלשול דמי, לזיהום בדם ובסופו של דבר לכשל של הכליות ולמוות. הסוג הנפוץ ביותר של החיידק הרעיל הוא O157:H7. סוגים אחרים של החיידק, פחות רעילים, עלולים עדיין לגרום לזיהומים בדרכי השתן וזיהומים אחרים.

רופא יכול לחשוד בזיהום אי-קולי לאחר בדיקה פיזית. אם הוא חושב שלקיתם בזיהום, יבצעו בדיקת צואה לגילוי החיידק. מכיוון שהחיידק יכול לחיות מחוץ לגוף רק ימים ספורים, צריך לקחת דגימה לבדיקה מיד עם גילוי הסימנים הראשונים.

הטיפול בזיהום אי-קולי הוא קודם כל טיפול בהתייבשות שגורם השלשול. בדרך כלל הזיהום נעלם מעצמו, אבל אם מתגלות בעיות בדם, כמו אנמיה, צריך לקבל נוזלים ואולי גם מנות דם. אם מפצחים בעיות בכליות, ייתכן שיצטרכו לבצע טיהור של הדם בדיאליזה.

איך נדבקים?

חיידקי אי-קולי נמצאים בצואה של חיות ושל בני אדם, וההדבקה מתרחשת כאשר באים במגע עם הצואה. החיידק בדרך כלל עובר דרך מזון מזוהם, או מים וגם במגע בין בני האדם. מים ומזון שזוהמו בחיידק נראים נקיים ואין להם ריח מיוחד.

מזון מזוהם

בשר מאכל הופך מזוהם במהלך עיבודו. אם הבשר איננו מבושל עד תומו בטמפרטורה הנדרשת, החיידק שורד את הבישול ומדביק את האדם האוכל ממנו. כל מזון שבא במגע עם בשר נא עלול להזדהם. החיידק יכול לעבור מפריט מזון אחד לשני דרך הידיים האוחזות במזון, כלי מטבח, משטחי חיתוך ומשטחי הכנת מזון שלא נוקו ולא חוטאו לאחר שבאו במגע עם בשר לא מבושל.

גם מוצרי בשר אחרים כמו בשר הודו טחון, בשר מעובד או נקניק סלמי, עלולים להזדהם.

סוגי מזון נוספים בסיכון גבוה לזיהום בחיידק אי קולי כוללים: 

• חלב או מוצרי חלב שלא עברו פיסטור (החיידק עלול לעבור ממערכת העיכול של הפרה אל העטינים ומשם לחלב).
• ירקות ופירות טריים כמו חסה, נבטי אלפלפה או סיידר תפוחים שלא עברו פיסטור ובאו במגע עם צואת חיות.

זיהום מים

צואת אדם או חיות המזוהמת בחיידק אי קולי עלולה לגרום לזיהום מים. אנשים עלולים להידבק כאשר מקורות המים לא טופלו עם כלור, או במקרה שבולעים בטעות מים מזוהמים בשעת שחייה באגם או בבריכה טבעית שמימיהם זוהמו.

החיידק עלול לעבור מאדם לאדם, בדרך כלל כאשר האדם המדביק אינו רוחץ את ידיו היטב אחרי שהייה בשירותים.

החיידק עלול לעבור מידיו של אדם מזוהם לאנשים אחרים באמצעות חפץ העובר מיד ליד. מקרים אלה שכיחים: 

• בבית – אדם עם זיהום של אי קולי עלול להפיץ את החיידק באכילה "מפה לפה" או תוך שימוש באותם כלי אוכל. ילדים, שבדרך כלל שוכחים לרחוץ את ידיהם ביציאה מהשירותים, הם המדביקים העיקריים בבית.
• במסעדות ובמוסדות לימוד – מוצרי מזון מזוהמים או טיפול רשלני במזון עלול לגרום להתפשטויות החיידק למספר גדול של אנשים. במוסדות כמו מעונות יום ובתי אבות, לא תמיד יש חדרי נוחיות היגייניים ולכן הזיהומים נפוצים יותר מאשר במקומות אחרים.

הידבקות בחיידק אי-קולי מסוכנת יותר לילדים צעירים מגיל 5 שנים, בקרב נשים הרות ואצל מבוגרים מעל גיל 65. זאת מכיוון שבדרך כלל אצלם מתפתחים סיבוכים יותר מאשר אצל מבוגרים בריאים. אנשים הנוטלים אנטיביוטיקה בגלל שלשול שנגרם על ידי חיידק אי-קולי הם בסיכון גבוה לסיבוכים בריאותיים חמורים. סיבוכים אלה כוללים בעיות בדם ובכבד כמו סינדרום המוליטי-אורמי, העלול במקרים מסויימים לגרום גם למוות.

מהם סימני הזיהום?

רוב המבוגרים הבריאים הנדבקים באי-קולי מרגישים קצת כאבים וחוסר נוחות בגלל השלשול, אבל בדרך כלל הם מחלימים תוך כשבוע. במקרים רבים הם אף לא פונים לטיפול רפואי ואינם יודעים שהבעיות הרפואיות נגרמו מחיידק אי-קולי.

יש לבדוק אם יש זיהום אצל אדם במקרים הבאים: 

• אם יש לו שלשול דמי.
• אם יש לו שלשול והוא נחשף לבני אדם שידוע שהם נדבקו באי-קולי או שהוא נחשף למזון מזוהם.
• אם הוא מפתח פתאום בעיות חמורות בדם ובכליות, או בשניהם. סימנים מוקדמים כוללים חיוורון, חום, חולשה, מכות "כחולות" ומתן שתן במנות קטנות.

מרגע ההדבקה ועד לגילוי הסימנים הראשונים של הזיהום (תקופת הדגירה) יכול לעבור יום אחד או אפילו שמונה ימים, אבל בדרך כלל הסימנים מגיעים בין 3 ל-4 ימים לאחר ההידבקות.

מספיקה כמות קטנה ביותר של חיידקים כדי לגרום לזיהום. החיידק נשאר בגופם של ילדים כשלושה שבועות (לעומת כשבוע בלבד אצל מבוגרים). בשל כך, ילדים מפיצים את החיידק זמן ארוך יותר באמצעות מגע עם אדם אחר.