מי מבני הזוג צודק?

כשמסתיימת הרומנטיקה מתחיל מאבק כוחות
|
הדפס
|
שמור

 

כל זוג מגיע לשלב, שבו הרומנטיקה הסתיימה והחל שלב מאבק הכוחות. בשלב זה כל אחד רוצה למשוך את העניינים לצד שלו. כלומר, כל אחד רוצה שהדברים ייעשו ויתנהלו כפי שהוא מכתיב, ורק כך.

 

על רקע זה מתפתחים ויכוחים רבים, רבים יותר מאשר חווה הזוג בשלב הקודם, הרומנטי. לעיתים בני הזוג לא מבינים כיצד בכלל הם הגיעו למקום הזה של ויכוחים ומריבות בלתי פוסקות. התחושה היא של מלחמה. כל אחד מרגיש שהוא הצודק בוויכוח וכי אין אמת אחרת מהאמת שלו. כאשר "מלחמת צדק" היא המאפיין העיקרי בויכוחים, אף אחד אינו יוצא מנצח.

 

כל צד מנסה לבסס את טיעוניו על נקודות שנותנות לו "זכויות" (כמו אירועים בעבר, כוח השפעה גדול יותר, יכולת רטורית, תחכום וכד'). אני מתחפר/ת בעמדה שלי וככל שבן/בת זוגי מנסה לשכנע יותר, כך אני מתבצר/ת יותר בגומחה שלי, ואינני יוצא/ת ממנה. ככל שהתהליך הזה מתעצם, כך מתחפרים שני בני הזוג בעמדות שלהם, והמצב הוא ללא מוצא. ללא מוצא כיוון שגם אם אחד מהם מחליט לוותר, הרי הוא עושה זאת מתוך רצון להשכין שלום, לסיים מריבה כי אחרת הוויכוח יימשך עד אין קץ, מתוך הבנה, שכבר לא יבינו אותו/ה וכי למראית עין אני מסכים/ה עם טיעוני הצד השני. הניצחון של הצד השני הוא מדומה. ובכלל, ניצחון כזה תלוי בכישלונו של אחד מהצדדים.

 

אין ספק שבסידור כזה שני בני הזוג יוצאים נפסדים, שניהם מובסים ומותשים, והוויכוח הבא כבר בדרך, וסביר להניח שהוא יתעצם בכל האפיונים שלו. (בנושא, ברמת הווקליות, בעוצמת העלבונות, בהטחת הדברים וכד').

 

כמה פעמים שמענו את המשפט מפי אחד מבני הזוג "כמה פעמים שאני מסביר לה את הסיבות ל... היא לא מבינה. כנראה שהיא לא מקשיבה, לא קולטת מה אני מסביר..." וכיו"ב.

 

כשאנו חווים את זה, כל אחד מאיתנו בעצם יוצא עצוב מהסיטואציה הזו, וככל שהן רבות יותר, כך אנו מתוסכלים יותר, פחות מבינים, כועסים ונעלבים יותר ומתרחקים יותר. אין לנו רצון לתמוך בבן הזוג במצבים אחרים, אין לנו רצון לצחוק זה עם זו, אין לנו רצון לשתף פעולה, אין לנו חשק לקיים יחסי מין (זה נכון לגבי נשים רבות), והתחושה הכללית היא שאף אחד לא מתחשב בנו, לא מתחשב בצרכים שלנו ובטח ובטח לא מעריך את מה שאנחנו עושים. הכל מובן מאליו.

צילום: Kathe

ד"ר ג'ון גוטמן מתאר באחד ממחקריו הרבים אודות נישואין, זוגיות, תקשורת וגירושין, כי ישנם שני סוגי קונפליקט:

 

  • קונפליקטים לטווח קצר, כאלה שהם פתירים.
  • קונפליקטים שאינם בעלי פתרון, כאלה שאנשים לומדים לחיות איתם, הוא מכנה אותם גם בשם "קונפליקטים נצחיים". אלה מתרחשים שוב ושוב והם נובעים מהבדלים באישיותם של שני בני הזוג, מהבדלים בסגנון חיים ממנו באו, ומהבדלים בצרכים של כל אחד מהם.

ה

וא מצא, כי רק  31% מבעיות הנישואין ניתן לקטלג כבעיות לטווח קצר, וכי 69% מהבעיות הן מהסוג השני, שעלול להכתים את חיינו בטווח הארוך.

 

כדאי לזכור כי מאחורי כל תלונה עומד צורך. צורך, שמשום מה יוצא מפינו כתלונה, כמשהו שאינו מוצא חן בעינינו, כביקורת על בן/בת הזוג.

 

לכל אחד מאיתנו יש מערכת צרכים אישיים, לכל אחד מאיתנו מערכת של אמונות ודעות כיצד החיים הזוגיים/המשפחתיים/הקהילתיים/העולמיים צריכים להתנהל. מערכת הצרכים והאמונות מכתיבה גם את התנהגותנו וכשאנו פוגשים בדברים שמנוגדים לנ"ל ברמה הזוגית האינטימית, אנו חשים התנגדות, חשים מעין טלטול פנימי – לעיתים מרגישים ביטול ה"אני" שלנו, שמגדיל את חוסר שביעות הרצון שלנו ובסוף יוצא כתלונה, הטפת מוסר, ביקורת וכיו"ב.

 

גוטמן  טוען, כי לזוגות יציבים יש גישה מתונה יותר ואדיבה יותר לקונפליקט שמתעורר ביניהם, הם מתרככים כשמציגים את הבעיה, רגשות חיוביים עולים מהם כלפי בן/בת הזוג, מוכנים להיות מושפעים ממנו ומתקנים בהצלחה כשהעניין הופך להיות שלילי. הם יודעים להתפשר. הם יצרו "דיאלוג" סביב נושאים נצחיים. הדיאלוג ביניהם כולל רגש משותף, הומור ופתירת בעיות.

 

אצל זוגות בלתי יציבים – יש הסלמה כשמתחילים לדון בבעיות נצחיות, התקשורת ביניהם כוללת רמות גבוהות של ביקורת, בוז, הגנתיות ועצב. יש תחושה של פקק תנועה, משהו באמת תקוע שם, חוזר על עצמו בכל מיני וריאציות.

 

קונפליקט "פקוק" מבוסס יותר על אג'נדה נסתרת עמוקה, למשל: קונפליקט זוגי שנסב על התקציב המשפחתי. בדיאלוג הזוגי סביב עניין זה ניתן להבחין, בדרך כלל, שהם תקועים כי יש להם חלומות שונים בתכלית על המשמעות שיש לכסף בחייהם. האג'נדה הנסתרת בקונפליקט כזה היא אודות האמונות והרגשות שיש לכל אחד מהם כלפי כסף, וקשורה להיסטוריה האישית של כל אחד.

 

גוטמן ממליץ שבני הזוג יפתחו דיאלוג על ויכוח נצחי כזה, שעולה בכל מיני הזדמנויות וידברו ביניהם על:

 

  • המשמעות של כל אחת מהעמדות שלהם כלפי כסף.
  • החלום המונח ביסודה של העמדה שלהם בנושא.

 

וכמו כן שיבדקו את ההיסטוריה האישית של החלום האישי של כל אחד מהם (מה בהיסטוריה שלהם הביא אותם לחלום הספציפי שהם חולמים). בני זוג שמדברים על החלום שמאחורי העמדה, הדעה שלהם, ימצאו ביתר קלות דרך לכבד את חלומו של הזולת בקונפליקט. אז הצרכים של שניהם מתקבלים כלגיטימיים, התקשורת כאן היא שוויונית, והאנרגיה מכוונת כאן להבהרת, הצרכים של הזולת, הבנתם וקבלתם.

 

צריך לגייס כאן הקשבה, סבלנות ואמפתיה. רק אז יש סיכוי שהתהליך הזה יעזור להתקרבות בין בני הזוג ולהגברת שיתוף הפעולה ביניהם.

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה