קונפליקטים מאפיינים של הזוגיות

אם נביט בעין בוחנת בקונפליקטים שאנו מייצרים בזוגיות שלנו, נוכל לעשות הכללה של סוגיהם.

הקונפליקט הראשון שמופיע כחצי שנה לאחר תחילת הקשר הוא "אני מול אנחנו" והוא מופיע כמובן גם בשלבים שונים של הנישואין.

על מנת שייבנה זוג = זהות של אנחנו, כל אחד צריך לוותר על חלקים מסוימים של האני שלו. בתחילת קשר עושים זאת עם המון רצון, כיף ונתינה על מנת ליצור זהות של זוג, יחידה אחת מתפקדת.

כולנו מכירים ו/או זוכרים סיטואציה בה התרגלנו לעשות הכל ביחד. בן הזוג אפילו הלך עם זוגתו לקניית בגדים למרות שמאוד השתעמם מכך, ואילו היא צפתה איתו במשחקי כדורסל בטלוויזיה. במוקדם או במאוחר, אם הצרכים האישיים של הזוג מתוסכלים, נוצרת בעיה. כאשר הצורך האישי מתוסכל או שמישהו מרגיש שהוא מוותר יותר מדי על עצמיותו, התסכול נבנה בתוך האדם והוא ירעיל את הזוגיות.

בפועל, נראה זאת בדיונים, ויכוחים ומריבות על מי יבשל, איפה נשים את משחת הכלים וכד'. ביטוי של קונפליקט זה הוא בדברים קטנים ויומיומיים ואפשר לריב על כל סנטימטר.

הקונפליקט על ה"לחוד" מעורר חרדה גדולה. לקונפליקט יש פונקציה – ליצור מופרדות וגבולות סביב העצמי. קונפליקט זה יכול להתפתח לכל מיני כיוונים.

• כיוון אחד – יותר מדי "אני" של אחד מבני הזוג מול צורך של יותר ביחד מבן הזוג השני.
• כיוון אחר מנוגד הוא – יותר מדי אנחנו, אחד מבני הזוג יתחיל להיות מתוסכל בגלל חוסר מילוי צרכים אישי, יחוש שכל הזמן צריך, יש חובה להיות ולעשות דברים ביחד ואז יכול להגיע פיצוץ.

קרבה וריחוק

צורך בקרבה מול צורך במרחק - קונפליקט כזה קיים אצל כל אחד מאיתנו בין הצורך להיות אינטימי וקרוב לבין הצורך להיות לבד. כשצרכים אלה אינם מאוזנים ולא מטופלים כראוי, העניין יצוף ויגיע לזוגיות.

מאבקי כוח הם על שליטה של קרוב/רחוק, על תלות מול עצמאות, יש קצר בתקשורת: הוא למשל רוצה מרחב, היא מפרשת זאת כמרחק. מבחינתו יצירת המרחק היא לגיטימית, הצורך שלה בקרבה מתפרשת אצלו כחנק.

מודעות לנורמטיביות של הזוגיות תביא לפתרונו. אולם כשאין הבנה למקור הנורמטיבי יכולים להסתמן שני כוונים.

• יותר מדי מרחק, המרחק תפס יותר נפח מאשר הקרבה בין בני הזוג. לעיתים כשרגילים כל אחד לסמוך על עצמו, זה מונע מהם להתקרב לבן/בת הזוג השני/ה, יש התחמקות מהאינטימיות.
• יותר מדי קירבה – כשלומדים לסמוך אחד על השני יותר ומגלים פחות מדי עצמאות, מצב של המון ביחד עלול לקלקל את הזוגיות גם כן, כי כשאין בכלל מרחק ואחד מבני הזוג לא מסוגל להתמודד לבד עם כלום, זה יגרור את בן הזוג השני להמשיך לתמוך ולהתמודד אולם תוך כדי תחושת חנק והתמרמרות. הדבר עלול לפגוע בזוגיות.

יציבות ושינוי

חלק מהצורך בזוגיות מבוסס על צורך בביטחון, ביציבות ובקביעות. כולנו רוצים וזקוקים לחוש אהובים במקום אחד, והצורך הזה קיים ברמות שונות אצל אנשים שונים. היציבות נותנת אפשרות להתפתח באופן אישי.

עם זאת ובמקביל קיים גם הצורך בשינוי, בספונטאניות וכדומה.

בתחילת קשר, ה"ביחד" נותן הרבה ביטחון אך התמשכות של דפוסים קבועים יוצר שעמום, חוסר עניין, שחיקה ויותר ויותר עולה הצורך בשינוי, בהתלהבות. שני צרכים מנוגדים אלו יכולים להגיע לקונפליקט.

יש פחד מלהגיד דברים קשים כדי לא להעליב, תחושה של קיבעון במצב מוכר ומשעמם, יש בחירה בקיים. יש פעמים שהשעמום מתבטא במין הזוגי, יחסי המין הופכים להיות צפויים, מקובעים ומוכרים עד כי חדלו לרגש אותם.

אם בני הזוג מודעים לצרכים מנוגדים אלו ומנסים לטפל בהם, הקונפליקט ייפתר.

אך אפשר להגיע גם לקיצוניות, שכן אם העניין הזה לא מקבל תשומת לב ממי מבני הזוג, במיוחד מזה שהצורך שלו בביטחון עולה על הצורך שלו בשינוי וספונטאניות, הרי הוא מועד לחוות בגידה, רומן מחוץ לנישואין.

ישנם זוגות שהמילה יציבות מאיימת עליהם והם נמצאים בקוטב בו יש יותר מידי שינוי. זה יבוא לידי ביטוי בביטחון מועט.

עבודה ומשחק

יש תבנית של עבודה מול תבנית של משחק:

• תבנית של עבודה = אנחנו מכוונים למטרות, מתכננים יעדים.
• תבנית של משחק = מתמקדים בהנאה, ברגשות, בספונטאניות, לא מתייחסים לזמן.

זה בעצם הרציונאליות, הפרקטיות - הצבת, השגת והשלמת מטרות מעשיות מול כל מה שמייצג את ההיפך מזה. היינו רוצים שבנישואין יהיה מקום רק להנאה.

מדובר כאן על הצורך לעבוד על הנישואין כדי שתהיה יציבות מול הצורך בהנאה. זהו קונפליקט קשה, פחות במודעות. למשל – קושי לצאת לחופשה ללא הילדים, וכשסוף סוף מממשים את החלום הזה מתגלה שקשה להם ליהנות בחופשתם, רבו על דברים טיפשיים כמו מתי ללכת לאכול, לאיזו מסעדה להיכנס וכיו"ב. יש כאן קושי במעבר מעבודה על הורות למשהו זוגי. העבודה על דפוסים פונקציונאליים מנעה מהם פיתוח הנאה ואינטימיות. יודעים לעבוד, לא ליהנות.

שתי תבניות אלו חשובות ולגיטימיות וחשוב למצוא איזון ביניהן.

• קוטב אחד – עבודה דומיננטית. בנישואין זה לא תמיד נכון ולא תמיד עובד כשמנסים לפתור הכל ברציונאליות, במיוחד אם בן/בת הזוג נמצאים בתבנית של משחק.
• קוטב שני – תבנית משחק דומיננטית. זה לא ריאלי לשנים רבות ובהחלט יכול להרוס נישואין וזוגיות כשאין איזון ביניהם.

כמובן שסוגי הקונפליקטים הנ"ל יכולים להגיע ביחד, לחוד, כל אחד מהם בזמן שונה, ובהרכבים שונים בנקודות זמן אחרות.