סיפור ההריון והלידה של יובל

מאת: בר 23

הכול התחיל ביום בהיר אחד, בו החלטנו, אבא ואני, שהגיע הזמן להגדיל את המשפחה ולהביא ילד לעולם... לאחר 7 חודשי ניסיון והריון כימי אחד הגיע היום המיוחל... הלכתי לעשות בבוקר האיחור בדיקת דם וכבר בצהריים הגיעה התשובה החיובית לה כל כך ציפינו. היינו בעננים, התרגשנו, צחקנו, בכיתי כמו ילדה קטנה... בשבוע 9 הלכנו לראות אותך לראשונה-בוטן קטן עם נקודה לבנה מהבהבת-הלב שלך פועם!!! והנה עברו להם 9 חודשים והגיע היום המיוחל-תאריך הלידה המשוער!!!

אני ואבא היינו בעיצומן של ההכנות לקראתך – הבית החדש היה על גלגלים, ריק מכל תכולה (הכול היה בהזמנות), דליים ומברשות צבע בכל מקום... רק באותו היום כנראה נזכרת שקבענו לדייט ובאותו היום והתחילו צירונים ממש קטנים ולא סדירים כל שעה, חצי שעה, 10 דקות וחוזר חלילה... בלילה הייתה לי צרבת נוראית. אחרי טאמס וחצי כוס חלב שממש לא עזרו הקאתי את נשמתי ונרדמתי רק ב-4 בבוקר...

ה-10/11/04, שבוע 41 כבר מתחיל ואין התקדמות... התקשרתי לקבוע תור למחרת בבוקר במרפאת אחיות למוניטור מעקב הריון עודף. כל כך קיוויתי לא להגיע... החלטתי שאני כנראה אשתגע אם אני אשכב כל היום במיטה ואחכה שתתחילי להזיז עניינים אז הצטרפתי לאבא וביחד החלטנו שהיום צובעים את הסלון... וזה בהחלט עזר - בסביבות 16:00 התחילו צירים סדירים, כל 8-10 דקות. בינתיים אני סוחבת, מסתדרת, ממשיכה לצבוע בסלון...

משעה 21:00 הפכו הצירים למאוד סדירים - כל 5 דקות למשך כ-30 שניות כל אחד. אני מאוד מקווה שהלילה זההלילה, זה מתחיל לכאוב באמת ואין לי כוחות לסחוב יותר מידי במצב הזה... בשעה 23:30 נכנסתי להתרחץ, לעשות רגליים, מפשעה, בית שחי... :-) החלטנו לחכות שעתיים-שלוש לראות שזה ממשיך להיות סדיר ולא נחלש לפני שיוצאים לבית החולים - וזה אכן המשיך!!!

לקראת חצות יצאתי מהמקלחת ואמרתי לאבא שיתחיל להתארגן כי הלילה זה הלילה... הכנסתי דברים אחרונים לתיק, הודענו לסבא, סבתא ולליטל והלכתי לשנורר הודעה אחרונה לבנות בפורום. אבא בינתיים סיים בסלון, נכנס להתרחץ והכין לעצמו סנדוויצ'ים.

השעה 01:00 בלילה. נסיעה של 5 דקות שנראתה כמו נצח והגענו למיון יולדות בבלינסון. קבלה קצרה ע"י אחות נחמדה מאוד, לקיחת מדדים ודם ("זה רק למקרה שתתחרטי ותחליטי בכל זאת לקחת אפידורל...") והופ -א ני במוניטור. אכן, נראית שם פעילות רחמית סדירה, שכנראה לא מרשימה את אחת האחיות שנשלחה לבדוק מה קורה איתי. מפלצת מבוגרת שכל קשר בינה לבין אנושיות מקרי בהחלט... "אמרת לאחות שיש לך צירים כואבים, לא?? (זורקת מבט מזלזל בסטריפ של המוניטור) זה הכול?" מותשת מכל היום זרקתי לכיוונה "אני מצטערת, להבא אני אשתדל יותר" וסובבתי את הראש בניסיון להמשיך בנימנום הקצר שתפסתי בין ציר לציר...

לאחר חצי שעה מגיעה האחות הנחמדה שקיבלה אותי, מתרשמת מהסטריפ ומבקשת להוריד חלק תחתון. "יפה מאוד-מחיקה של 90% ופתיחה של 2.5 ס"מ – את בלידה פעילה!!". מה פתיחה?? מי בפתיחה?? אני?? זה באמת זה?? א-נ-י בלידה פעילה?? אני בלידה פעילה!! א-מ-א-ל'-ה-!! "אבל... לצערי, חדרי הלידה מלאים ויש עוד בנות בעדיפות לפנייך. למרות שאת כבר בלידה פעילה תאלצי להמתין בלובי הקבלה, עד שנקרא לך. לכי לטייל שעתיים במתחם הבית חולים, תחזרי לקראת 4 ונראה איך התקדמת...אם יכאב לך יותר מידי ותרגישי שאת לא מסוגלת - תקראי לי".

טוב... יצאנו החוצה והסתכלנו זה על זו - איפה מעבירים עכשיו שעתיים בשעה כזו?? החלטנו לנסוע לעבודה של אבא. ישבנו בתחנה כשעה וקצת... דיברנו, צחקנו, ואני בינתיים ממשיכה לצרצר... בינתיים גם סבא וסבתא הגיעו מאריאל ובסביבות 3 וקצת אמרתי לאבא ששני הצירים האחרונים שהיו לי כאבו מאוד, ושאני רוצה לחזור לבית חולים.

קיבלנו את ברכת משמרת הלילה ויצאנו בחזרה לבית החולים. ניגשתי לאחות ובישרתי לה שאני לא מסוגלת יותר ומבקשת אם אפשר לשכב באחד מחדרי הבדיקה, פשוט כ-ו-א-ב ל-י!! האחות אמרה שהיא תבדוק ובינתיים שאני אמתין בלובי. לא עברו 10 דקות ו...הופ!! תוך כדי ציר מאוד כואב אני מרגישה שבורח לי פיפי...איזה פאדיחות...אני מנסה לעצור את הזרם אבל... זה כנראה לא פיפי!! "מאמי, יורדים לי המים, תקרא לאחות" אמרתי לאבא בקול שקט אבל חנוק ולחוץ... "מה פתאום", הוא מתכופף, ומסתכל מתחת לכיסא. לקחתי לו את היד ושמתי אותה בין הרגליים שלי... "ומה זה?????? תלך לאחות ו-ע-כ-ש-י-ו !!!!!!"

לא יודעת למה אבל התחלתי לבכות...אולי מהפאדיחה של ירידת המים בלובי, מול פניהם ההמומות של כ-10 זוגות, שעמדו שם וחיכו בשקט גם הם להתקבל לחדר הלידה ורק אני מייבבת שם, אולי מהכאבים העזים שהתחילו באותם הרגעים, אולי מהפחד שהנה זה מתחיל, לא יודעת...אבל בכיתי... וכל הלובי שמע אותי והרגשתי איך כולם נועצים בי עיניים...איזה בושות... אבא חזר ואמר שהאחות ביקשה שאני אגיע להיבדק. איך אני קמה עכשיו מהכיסא וחוצה את הלובי?? כולי רטובה...פאדיחה... נכנסתי לחדר הבדיקה והורדתי מכנסיים ותחתונים שהיו רטובים ומלאים בדם... ואני ממשיכה לנזול... והצירים?? רק מתגברים מרגע לרגע... בדיקה קצרה של האחות "התקדמת ממש בקצת, את כמעט ב-3 ס"מ ועדיין מחיקה של 90%" ואני בוכה, ומייבבת, ולא יודעת איפה כבר לתפוס מרוב שכואב לי... אבא וסבתא עומדים לידי, רגע אחד אני רוצה שיחזיקו לי את היד וברגע השני לא מסוגלת להרגיש את המגע שלהם... "את בטוחה שאת לא רוצה אפידורל??" שאלה הנחמדה "ברוררררררררררררררר שאני רוצה!!!!!!"

השעה כבר בערך 4, אחרי כחצי שעה שנדמתה כנצח התפנה חדר לידה ובאו לקחת אותי בכיסא גלגלים. מי ולא אחרת המפלצת מהמוניטור... והצירים כבר מגיעים כל 2 דקות, אני בקושי נושמת מהכאב... "תעברי לכיסא" היא אומרת "רגע, אני באמצע ציר..." והיא "אז מה, בואי לאט...למה את נושמת ככה?? את תסתחררי...מה, את לא יודעת לנשום?? לא עשית קורס הכנה ללידה?? אני לא מבינה למה לא לעשות קורס הכנה??" והעצבים שלי מתחילים..."די, נו, אני באמצע ציר..." היא עושה טובה שהיא מביאה לי סדין לכסות את עצמי ואנחנו מתגלגלים לחדר הלידה – חדר מספר 8 – החדר בו אקבל את המתנה הנפלאה בחיי – אותך!!

04:30 - בחדר הלידה מקבלת אותי אחות קרירה שעושה לי את כל הפרוצדורות השגרתיות-צמידים, שאלון מ-ע-צ-ב-ן וארוךךךךךךך, חתימה על אפידורל וה"תענוג" הגדול ביותר – חוקן!!! לאחר החוקן נשארתי במקלחת תחת המים החמים כ-10 דקות במהלכן צעקתי ודפקתי על הקיר ופשוט התפתלתי מכאבים, שהיו כבר ממש ממש חזקים. בשלב הזה לסבא ולסבתא כבר לא נותנים להיכנס ולראות אותי, אז הם עושים עיקוף ויושבים מאחורי הדלת של יציאת החירום שהייתה ממוקמת בדיוק מול הדלת של החדר בו הייתי... אני יוצאת, אבא עוזר לי להתנגב ולשים כותונת נקייה ולעלות למיטה בחזרה.

05:30 – המשיח כאן!!! אמנם לא על החמור הלבן, רק עם חלוק אבל מזרק האפידורל בידו ותוך 10 דקות של הכנה, 2 צירים מאוד כואבים בהם אסור לזוז אפילו מילימטר ודקירה קטנה – אני נשכבת לי על המיטה ומתחילה לנמנם... לאחר כחצי שעה החומר מתחיל לעבוד ואני מצליחה לתפוס תנומה טובה... גם המיילדת שעשתה לי את החוקן באה לנוח בכורסא שהייתה ליידי ולראות קצת טלוויזיה עד שתיגמר לה המשמרת...

07:00 – החלפת משמרות. לחדר נכנסת בחורה מתוקה בשם סופית – מיילדת מקסימה ומדהימה!!! בודקת פתיחה "יופי, את כבר בפתיחה של 7 ס"מ. תמשיכי לנוח...". אני ממשיכה לנמנם, ממש מסטולה ולא ממש סגורה על מה קורה סביבי... אבא נכנס ויוצא, סופית נכנסת מידי פעם להציץ במוניטור ויוצאת, ההורים שלי נכנסים ויוצאים ואני?? חולמת ברקיע השביעי...

09:00 – סופית נכנסת לעשות בדיקה שגרתית ומבשרת לי "את בפתיחה מלאה!! את לא מרגישה לחץ??" "ממש לא" עניתי לה אז היא אמרה שנבדוק שוב עוד מעט... קצת לפני 09:30 היא נכנסת שוב ואני עדיין לא מרגישה שום לחץ... "בואי ננסה" היא אומרת לי ומתחילה להכין אותי עם כל הבדים הירוקים הסטריליים לקראת הלידה. ואני עוד לא נוחתת, כאילו נמצאת בסצנה שלקוחה מתוך איזה סרט הדרכה ללידה וכאילו הכול הצגה ושום דבר לא ממש קורה באמת... אב מתוך כל הבלבול הזה אני לא שוכחת להגיד לה :"התאמנתי עם אפי נו, וגם הבאתי בקבוק שמן נבט חיטה בבקשה אל תחתכי אותי...." והיא אומרת לי "רואים שהתאמנת עם אפי נו, המקום נראה נהדר!! 0-: תביאי לי את השמן שהבאת..." "אוקיי, תרימי את הרגליים, תחזיקי אותן ככה ו...עכשיו תלחצי כאילו יש לך יציאה..." אני לא מרגישה כלום אבל לוחצת, שיהיה...

ואבא אומר לי "אני רואה את השערות שלה, הן שחורות..." ואני חושבת לעצמי: כן בטח... ועוד לחיצה ואני מפסיקה באמצע, אני מרגישה שהלחיצות לא אפקטיביות... "למה עצרת??" הם שואלים "אני לא מרגישה שאני לוחצת...לא מרגישה כלום...כאילו שאני לא לוחצת בכלל...קשה לי לעזור לך..." "קדימה תלחצי, הראש כבר כמעט בחוץ" אבא אומר לי ואני שוב בטוחה שעובדים עלי רק כדי שאני אלחץ יותר חזק...נו טוב, נלחץ שוב...

פתאום אני מרגישה התרוקנות, כאילו שולפים ממני את כל תכולת הבטן... באותן שניות עוד לא הצלחתי לראות אותך מבעד לסדינים שהיו פרושים מעלי אבל הבנתי שאת בחוץ, התחלתי לבכות... ואני מתרוממת ופתאום רואה אותך, בידיים של סופית, תינוקת כל כך מושלמת, כל כך אמיתית, כל כךשלי... בעוד אני מנסה לעכל שהנה אני מסתכלת עליך ולא באולטראסאונד מניחים אותך עלי ואת כל כך רטובה ועדינה, אני ממש נוגעת-לא נוגעת בקצות אצבעותיי ברגלייך, בידייך, בפנייך המושלמות...

ואת פוקחת עיניים גדולות ומסתכלת עלי המומה, כמעט כמו שאני המומה באותם רגעים.... אבא מספר שהוא בכה ושלאחר 2 דקות יצאה גם השלייה ושהוא שיחק עם חבל הטבור... נו טוב, אם הוא אומר...מפה אני כבר לא זוכרת הרבה... בהיתי בך, הייתי מוקסמת ממך, מהפלא שיצרתי, בוחנת כל סנטימטר בגופך הקטנטן והעדין ולא מאמינה שזה קורה לי...

קישור נוסף 1

קישור נוסף 2