סיפור הלידה של ליאן הנסיכה

מאת: אמא של ליאן הנסיכה
הצילום אילוסטרציה: נעמי גטניו

אחרי 39 שבועות של הריון קשה, שכלל סכרת, לחץ דם, שמירת הריון, ביקורות אין סופיות במרפאה מגיע סוף סוף יום שכזה... (החלטת לצאת!!!  לפחות כך חשבתי..)

10/12/05 יום שבת (שבוע 39+3)

אני מתגלגלת לעוד בוקר חורפי  נפוחה, עייפה, אחרי עוד לילה מעייף ללא שינה ולא יודעת למה אבל בתחושה  שהיום זה היום... לא היו לי שוב כאבים מיוחדים פשוט הרגשה כזו מכירה?! – ומתחילה במרץ לנקות לבשל להכין ארוחת בוקר /צהריים ומה לא....

לקראת אחה"צ אני מבקשת מ אבי (בעלי – אבא שלך..) ללכת לטייל ברגל (דבר כ"כ לא אופייני לי- כמו שתכירי בהמשך ) מתקלחים מתארגנים ויוצאים, בדרך כמובן – רוצה גלידה אז גלידה גדולה ו...הולכים 2-3 ק"מ מעייפים על שפת הים- אני מתחילה להרגיש כאבים קטנים מאזור הגב התחתון – לפי כל ההסברים אלו צירים ...אבא רוצה שניסע לבית חולים התיקים מוכנים ברכב/ ממשיכים ללכת/ הצירים מתגברים....

19:00–נוסעים למיון

20:00-מחליטים לאשפז אותי (לחץ דם גבוה, סכרת) אין צירים משמעותיים מחר זירוז.

עובר עליי לילה סיוטי במיוחד ... לישון עם עוד 3 בנות בחדר, ריח מוזר, כאבים...

11/12/05     יום ראשון

8:00 קמה בבוקר והולכת להערכת משקל התוצאה תקינה (3050-3150 ק"ג)- שלייה לא מתפקדת – דרגה 3

הרופאים מחליטים: זירוז!  

20:00 נותנים לי זירוז – (פפרס טמפון שעושה גם צירים וגם פתיחה) שמתחיל לעבוד מייד, כאבים עזים, צירים מתגברים,  כולם בטוחים שתוך כמה שעות זה ניגמר!!!  אז הולכים הביתה לשון קצת ולאגור כוחות לזמן האמת, אבא נישאר איתנו וטלי אחותי (דודתך המקסימה) נשארת לישון איתי בבית חולים ועוברת איתי צירים קשים, בכי, ייאוש, קפיצות על הכדור ומה לא !!! בסוף איכשהו נרדמות "כפיות"  מחובקות ...מחובקות....

12/12/05     יום שני

06:00 (בוקר) פתיחה של 1 אצבע... המוניטור לא תקין – את במצוקה !@!@! לחץ , הוחלט עוד מוניטור ...ולראות מה    עושים ... –  אחרי שעה עדיין לא תקין..

07:30 מורידים אותי לחדר לידה נותנים לי חמצן מזריקים לי אינפוזיה מצבך מתייצב ....(תודה לאל) מודיעים לי שהזירוז לא עבד וצריך לנקות את הגוף 6 שעות ולהתחיל פיטוצין – ממתינים 6 שעות שעוברות יחסית סבבה – בצום (מזמינים לי דם מבנק בדם משום שקיימת אופציה לקיסרי) נצמדת אליי אילנה המדהימה (מטפלת ברייקי) 4 שעות ומשכיחה ממני כאבי צירים בעיסויים  ובסיפורים מדהימים על פתרון חלומות ותורת האינדיאנים.

10:00 בדיקת פתיחה – אצבע וחצי מחיקה 20% - נפל הפקק רירי –

14:00 מעבירים אותי לחדר לידה מרווח יותר ונוח יותר "כי יש זמן עד הלידה"- ומתחילים לתת לי פיטוצין.

הגוף מגיב יפה, אני מתחילה להרגיש צירים עולים ומתגברים – פתיחה 2 אצבעות – יש זמן...

16:00 הכאבים מתחילים להיות חזקים מנשוא קוראים לדר' מוסיקה (כן כן זה שמו...) חמוד אמיתי ואפידורל בפנים.

.16:30 בדיקת פתיחה 2 אצבעות לא מתקדם, פקיעת מיי שפיר למיילדת בפרצוף "טוב מאוד" היא אומרת זה מזרז

17:00 ואת שוב  במצוקה !!! לא טוב לך הלחץ הזה! או שאת פשוט לא רוצה לצאת – עדיין!!! יש האטה בדופק!! מי שפיר שנבקעו חסרים לך!! מוחדרת אליי אינפוזיה של מים חמים ועושים סירקולציה של מי שפיר מוחדר אליי גם מוניטור שמוחבר לך ישירות לקרקפת על מנת שחלילה לא נאבד אותך !!!

מפסיקים את הזירוז – המסקנה – הזירוז מלחיץ את אותך... נותנים לך זמן להירגע...

18:30 מחזירים את הזירוז – פתיחה 3 אצבעות (ברוך השם מתחיל להתקדם)

21:00  שוב את במצוקה !!! האטה בדופק!!  את רוצה לצאת!!! לחץ, אני בוכה, סבתא איתנו בוכה, לא יודעים מה יהיה, בינתיים את סובלת וגם אני

23:00  שוב מפסיקים זירוז וממתינים פתיחה 4.5 אצבעות מחיקה 50%

13/12/05     יום שלישי

01:00 מחזירים את הזירוז – פתיחה 7 אצבעות ... לא מרגישה את הרגלים מרגישה צירים חזקים, קוראים לדר' מוסיקה והוא נותן לי תוספות/שטיפות ישירות לצינורית אחרי שחיסלתי 2 אינפוזיות מתחילות מחשבות אולי אני גומרת את כל זה משותקת או אולי כל הסבל לשווא ועושים לי קיסרי...מתחילה להתפלל לקדוש ברוך הוא ומרגע זה הכול מתחיל להתבהר...זרמים חמים עוברים לי ברגלים מתחילה להיזכר שהרגליים שם אולי יהיה בסדר בסוף???

03:00 הרופא ניכנס עושים לי בדיקה 9.5 אצבעות 90% מחיקה והוא אומר לי להירגע כי קיימת המתנה של עד 3 שעות עד שאת תמצאי את הדרך לצוואר הרחם... ובמצב שלי אחרי כ"כ הרבה אפידורל קשה לו להאמין שאני יוכל לשתף פעולה... דיכאון.. .

03:15 סבתא ואבא איתי מחזיקים לי ידיים ומחזקים את נשמתי -שהכול יהיה בסדר... נקווה אני חושבת אני באמת לא מרגישה כלום, רועדת כולי מאפידורל מה יהיה???

3:20  המיילדת נכנסת  "רעיה"- אני שואלת  "מה התנוחה הטובה היותר שאני יכולה לעזור לה לצאת?"  

תשכבי על צד שמאל עם רגל למעלה ותחכי...

3:30 באמת הסתובבתי, ממתינה וקצת לוחצת בעצמי עם כל הגעה של ציר

מתחילה להרגיש את הצינורית של המוניטור זה שמחובר לך לקרקפת לזוז – זהו את  קרובה !!!הראש הקטן שלך אני מרגישה אותו, אני מדברת איתך ושרה לך את השירים שלנו ומעסה את הרגליים הקטנות שלך דרך הבטן אני מרגישה אותם ומשכנעת אותך שיהיה לך יותר כיף בחוץ ושאימא כבר גמורה ....

3:40 "אימא" – אני אומרת  "תוך 10 דקות את רואה את הנכדה שלך ".... אני קוראת לרעיה ושואלת אותה אם זה נכון שאני מרגישה את הראש של המקסימה שלי בצוואר הרחם... (כמובן שהיא לא תופסת אותי ברצינות להזכירך 3.5 אינפוזיות של אפידורל +3  שטיפות ישירות לצינורית בתוך גופי) אחרי בדיקה  קצרה היא קולטת שאני יודעת על מה שאני מדברת ומכינה אותי ללידה....

3:50 "אני לוחצת"- אני מזהירה את המיילדת – הרופאה מחזיקה לי רגל, אימא שלי מחזיקה את השנייה, המיילדת מתחילה  להנחות אותי, אני לוחצת – הראש הקטנטן יוצא אני לא מסתכלת בכלל רוצה לגמור עם זה ...

3:55 את יוצאת לאוויר העולם  ל י א ן (((מלשון "לי אלוקים נתן"))), שמים אותך עליי  אני כ"כ מתרגשת כואבת לי הבטן ואני מתחילה לבכות ליאן, העקשנית הסקרנית והמקסימה שלנו, אבא  בוכה, סבתא  בוכה  – ואני  בוכה גם את מנסה אבל את כ"כ סקרנית מסתכלת לכל עבר בוחנת . אוי, סערת רגשות ענקית לא מוסברת בכלל משתלטת עליי ואיתה אהבה עצומה.

זוג עיניים כחולות מסתכלות עליי ולא מבינות על מה הרעש את רוצה לבכות אבל הסקרנות לא נותנת לך. את מסתכלת מסביב כאילו בוחנת על מה המהומה??? ואז מתחילה לבכות בכי כ"כ עדין, כ"כ יפה...

אוי אהבה שלי, חיים שלי,  אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר, את שווה את כל הסבל שעברתי ב- 32 שעות האחרונות ויותר, הרבה יותר נסיכה שלי, 

זהו, לוקחים אותך לבדיקות סוכר ובדיקות כלליות  –

רק שתדעי: אנחנו מאוהבים בטירוף.....

שליחת סיפור לידה