סיפור הלידה של הדס

אתחיל בכך שבתאריך 27/09/2007 נולדה הדס, בחג סוכות, עם חווית לידה מדהימה עבורי - פחדנית שכמוני, ואין אוצר גדול ממנה.

כמובן, יש גם קצת רקע של לפני - במשך  הרבה זמן, כ-3 שנים לא נכנסנו להריון, ובטח לא צריך לספר את המחשבות שמתרוצצות בראש, אז החלטנו להיכנס ל"סרט" הזה שנקרא טיפולי פריון.

בינתיים נשארו לי חודשיים ללמוד וחשבנו לחכות עם כך-מה ישנה  לנו עוד חודשיים? הגיע חג סוכות ועלינו לירושלים לכותל והחצי ביקש יפה, שרק ילד זה מה שחסר לנו בחיים, אנחנו פשוט כבר מוכנים להיות אמא ואבא - ולאחר חודשיים גילינו שאכילת קופסת מלפפונים חמוצים (שלמה), כשאני לא סובלת את זה, והקאות בלתי פוסקות, זה לא וירוס במעיים - ולא שפעת, ולא כל דבר אחר, אלא מענה לתפילה שלנו - ילד.

את השמחה על כך שיש הריון, והוא הגיע ספונטנית ולא ע"י טיפולים אין לי איך לתאר אפילו, רק אוכל לומר שחשבתי שאלוהים אוהב אותי מאוד, מכיוון שאני פציינטית מאוד קשה ופחדנית מאוד בבדיקות, ואין לי מושג איך הייתי עוברת את זה!!!

ההריון עבר תקין תודה לאל!, למעט סכרת הריונית, שגרמה לי לשמור היטב על דיאטה ולעלות כל ההריון רק 9 ק"ג, ולאחר חודש מהלידה לרדת 15 ק"ג. ואני מאוד מרוצה מכך.

אז, איך אמרו לי? כשיהיו לך צירים-תדעי!  אז בהחלט כשהם הגיעו אי אפשר היה לחשוב שזה משהו אחר. במשך 3 לילות הייתי עם צירים, בלילה הראשון כשהתחילו עוד סבלתי בבית לא היה כ"כ נורא, וכשהגעתי לביקורת למחרת כאילו לא היה דבר - נעלמו הצירים!!! למחרת בלילה שוב התחילו הצירים והפעם הגענו למצב שסופרים כל 7 דקות ציר, והופל'ה לוקחים את הציוד וטסים לביה"ח כשאני מתפתלת בדרך מכאבים. במיון יולדות, הדס מרגישה שמחברים למוניטור וב-20 דקות מראה לנו רק ציר 1 גדול.

הרופא בודק, רואה מחיקה של 80 ופתיחה של 1 ושולח הביתה, מבקש לחזור כשלא אוכל לסבול עוד את הצירים.

ואני עוד מתמודדת בשקט, להפתעתי, עדיין לא צורחת כפי שציפיתי שאצרח, ונמצאת באשליה שעוד נספיק לאכול ארוחת חג בסוכה ואז ניסע שוב לביה"ח. מגיעים הביתה - הכאבים מתגברים מאוד, אני מנצלת כל הפוגה לנוח וכל ציר - מנצלת את הידע שרכשתי בקורס הכנה ללידה ולקראת אחר הצהריים אני כבר לא יכולה יותר ובשקט שלא ממש אופייני לי דורשת מהחצי לנסוע לביה"ח שוב.

הרופא בודק ויש אציטון בשתן אז מורה על אינפוזיה  -עם סכרת הריונית ואציטון בשתן הוא לא משחרר - ומודיע לי כי עלי לטייל עד שתיגמר האינפוזיה, אין התקדמות בנתונים והוא מבצע גם זירוז ידני שכואב מאוד אך בהחלט עזר להתקדמות הפתיחה,ולאחר 2 אינפוזיות ו-2 זירוזים ידניים מגיעה פתיחה של 3 ומחיקה מלאה ואני כבר לוחשת: "אפידורל, אני רוצה אפידורל!!!".

כבר ציינתי שאני ממש מעריצה את עצמי? שחוץ מנשימות וקצת דמעות שירדו לבד,לא צעקתי ולא קיללתי... ממש הופתעתי מעצמי וכך גם החצי ואמא שלי.

בחדר לידה מקבלת אותי מיילדת שמכירה אותי מאז שהייתי תינוקת וכ"כ טוב שיש מישהי מוכרת המשרה ביטחון.

ב-4 סנטימטר פתיחה כבר סוף סוף מחברים לי את האפידורל, שכבודו במקומו מונח, אך כואב לעשותו!!!, ואף על פי כן, לא הייתי מוותרת על זה. הצירים כואבים יותר.

לוקח 9 שעות להגיע לפתיחה מלאה, ובזמן הזה אמא והחצי איתי בחדר לידה מנמנמים לסירוגין על הכורסא בין הצירים, וגם אני נרדמת וצוברת כוחות להמשך, הקור בחדר לידה מקפיא את הנשמה, ואני מבקשת שתי שמיכות עלי, ומרחמת על הבעל ואמא שלי שקופאים מקור ולא רוצים לעזוב אותי ולו לרגע.

לאחר 9 שעות אומרים לי להתחיל ללחוץ, אך מכיוון שהאפידורל הרדים אותי חזק אני לא מצליחה ללחוץ ולכן המיילדת מוסיפה לי זירוז, עוברת עוד שעה ואני מרגישה היטב את הצירים - כבר צירי לחץ! וישנו מעין צורך ללחוץ כמו לשירותים, ואז מתחילים ללחוץ ברצינות, והמיילדת שואלת אם אני רוצה לגעת בראש שלה? ברור!!!! איזה מדהים להרגיש את הראש שלה יוצא...עושה חתך קטן, ואז אמא והחצי רואים אותה יוצאת לאוויר העולם, והיא מועברת קודם כל לחצי, ואז מונחת עלי כולה חמימה ומתוקה וכמובן בוכה.

הדס נולדה לאחר 11 שעות בחדר לידה, שהיו שוות הכל עבור ההרגשה שלה עלי ושמיעת הבכי המתוק שלה.

אמא והחצי התלהבו מהכוחות שגילו בי, ומהמראה של הלידה שהיתה חוויה לכולנו.

וכמו שאומרים כולם : את הכל שוכחים כאשר יש את התינוק בידיים - מה שנכון נכון, היא שווה את הכל!!!

הוצאת השילייה, ושלושת השבועות לאחר הלידה היו הכי כואבים וקשים בעיני אך כיום לאחר כמעט חודשיים, הייתי חוזרת שוב על כל התהליך בעיניים עצומות.

הדס שלנו - את מביאה אור, שמחה, אהבה, וכיף לחיינו.

את עושה אותנו מאושרים וכולנו נהנים מכל שלב שעוברים איתך.

בלידה שלך סגרנו מעגל, בדיוק שנה לאחר שאבא ביקש אותך מאלוהים, בכותל בחג סוכות, הגעת אלינו מתנה יפה שכמוך, איך לא? בחג סוכות.

אנחנו אוהבים אותך מאוד, פיצ'קולה שלנו.

ואנחנו מאחלים לכל אשה בישראל חוויית לידה מדהימה כזאת.