לידה לירית

מאת: גל

לירי הייתה הפתעה שנולדה שנתיים אחרי אחותה הגדולה, מאיה. בלידה שנייה כבר מכירים ויודעים יותר, אבל הפחדים של אחרי הלידה כמעט ואינם ולכן קל היה יותר להתחבר לתינוקת.  צירים קטנים ובבוקר כבר אמרתי - יאללה נלך, כי לא היה לי כוח לסבול כ"כ הרבה שעות כמו בפעם הראשונה.

בעלי היה בטוח שניסע סתם (למרות שהוא ידע כמוני שזהו ולא הלך לעבודה...). הגענו ולהפתעתנו התבשרנו שיש פתיחה של 3 סנטימטר וקדימה - לחדר לידה. כנראה שקצת שכחו אותי שם, כי הייתי צריכה להסתובב לחפש מישהו שישים לי אינפוזיה לאפידורל.

ועם הכל - נרדם לי רק חצי תחת. לידה שלמה עם חצי כאבים. אז זה לא היה משעשע... צ'יק צ'ק - 3 שעות - לירי הגליצ'ה.

רק מה - כולם נלחצו: אמרו הבטן קטנה, סיבוך, הילדה לא נושמת, ממש אי.אר. שמו לי מסכה על הפנים ומיליון אנשי צוות הגיעו מכל הכיוונים. רק ראיתי את בעלי מחוויר מרחוק. כמובן שהכל נגמר על הצד הטוב (המורדם) ולירי נולדה מקסימה 3.175 ק"ג, יפה ומעוכה קצת.

אבל...

אחרי הלידה, חשבתי נחים, זהו פיניטו, ואז הסתבר שיש דימום רציני ושוב - צוות שלם מגיע, מכל כיוון לקחו לי דם, לחצו לי על הבטן ורציתי לרצוח מישהו - לא נורמאלים - ההרדמה כבר פגה, תתפרו ותרדו ממני - כולכם ! זהו.

בסוף, כל הכאבים של אחרי לידה והאי נוחות נגרמו מהלחיצות של הרופאים והאחיות. עינוי. ותודה מיוחדת לצוות המחלקה גם ינואר 2007 וגם ינואר 2005 - שהיו סובלניים אלי ומקסימים בחדר לידה ובמחלקה.

כל הכבוד !

עכשיו לולוש בת 9 חודשים ומקסימה.