סיפור הלידה של כרמל

במהלך ההריון כל יום הייתי נכנסת לדולה לקרוא סיפורי לידה, כל סיפור היה מרגש אותי מחדש. כל כך חיכיתי ללדת ולהתיישב לכתוב את סיפור הלידה.. עברו שמונה חודשים ואני סוף סוף מרגישה מוכנה. שבוע לפני הלידה עברנו דירה, אחרי יום אינטנסיבי של צביעת הבית הלכנו לישון, בשעה אחת בלילה בערך אני מרגישה פרץ חם של מים יוצא ממני. התעוררתי בבהלה וצעקתי לבן זוגי - ירדו לי המים.

הוא ישר אמר, לא יכול להיות, יש עוד שבועיים, בטח סתם ברח לך פיפי. נעמדתי והתחיל לנזול ממני גלונים של מים וורודים וחמים. הבנו שזה זה, וידעתי שברגע שאני מגיעה לבית החולים אני חייבת ללדת בגלל ירידת המים. הגענו, במשך יומיים חיכו להתפתחות צירים שלא הגיעו וגם לא פתיחה, כבר היינו מותשים מההמתנה. הכניסו אותי ביום השלישי בבוקר לחדר לידה והתחילו לתת לי זירוז. בפתיחה של חמש זה כבר התחיל לכאוב מאוד אז ביקשתי אפידורל, הייתי מצוננת, מותשת, אני ובן זוגי התחננו לתינוק שיצא כבר!!!

השעה הייתה כבר תשע בערב וכלום לא קורה... הגבירו לי את הפיטוצין והחליטו לא לתת לי יותר אפידורל. התחננתי לקיסרי כל כך כאב לי, אבל לאט לאט התפתחו צירי לחץ, כאבים בלתי נסבלים וכולם צועקים עלי מסביב שאלחץ ולא הבנתי מה רוצים ממני, המיילדת לא היתה נחמדה, היא כל הזמן אמרה לי שאני לא עושה בסדר, ואני לא לוחצת כמו שצריך. ואז הרופאה נכנסה וכמו מעודדת צרחה עלי ללחוץ, הכאבים היו בלתי נסבלים. צרחתי שיקחו אותי לקיסרי.

הרופאה אמרה - טוב, נעשה ואקום, אם זה לא ילך, את הולכת לקיסרי. בן זוגי אמר - תקשיבי אנחנו כבר שלושה ימים, את חייבת לתת פוש אחרון, ואז הגיע ציר לחץ היא חתכה אותי ועשתה את הואקום, ואני שאגתי וצרחתי ואז הוא יצא. והיא הניחה אותו עלי, וכבר לא הרגשתי כלום. חיבקתי אותו. הרגשתי אותו קרוב אלי. והכול מסביב נעלם. בהמשך השילייה לא יצאה ונתנו לי אפידורל ועשו לי חילוץ שלייה ידני. רק בשבע בבוקר סיימנו הכול ויכולתי לנוח קצת. בעשר בבוקר העירו אותי עם ההפתעה הכי מתוקה בעולם. יש לך אורח, אמרו לי - הילד שלי !!!