ליאם שלי נולד

כמה חיכיתי כמה ציפיתי....זהו הגעתי לתל"מ 18.12 נו אין לי כוח כבר.. שיצא! הפקק הרירי ירד אבל זהו זה. צירונים יש לי כבר המון זמן אבל הם לא סדירים. גם בבי"ח כבר הייתי מס' פעמים בגלל הצירים אבל שלחו אותי הביתה. 20.12 יומיים אחרי התל"מ זהו שוב לילה אין לי כבר כוח ללילות חסרי השינה האלו, כמה אפשר לשכב על הגב וכל סיבוב לצד ימין או שמאל נראה לי פרוייקט. 24:15 כיבינו את הטלויזיה ואמרנו לילה טוב. 24:30 "פק" ופתאום נזילה של מים. מה זה זה? זה ירידת מים? לא יכול להיות. רצתי לשירותים לבדוק אולי זה בכל זאת פיפי אבל מהר הבנתי זה זה! הערתי את בעלי ואמרתי לו מאמי ירדו לי המים.

את בטוחה? כן כן! אמרתי לו בכל זאת תמשיך לישון עוד קצת והלכתי להתארגן התקלחתי הכנתי את התיקים ליד הדלת והערתי אותו לאחר כשעה. 1:45 יצאנו לבי"ח נסיעה של כ- 15-20 דקות. פתאום החלו גם צירים, מעולם לא נראתה לי הנסיעה מהרצליה לכ"ס כ"כ רחוקה!

הגענו לבי"ח עד שהתקבלנו לקחו כמה דקות ואז השאלה המעצבנת של האחות בקבלה: למה הגעת?כי ירדו לי המים והתחילו לי צירים. טוב בואי תיכנסי לחדר נעשה מוניטור. לאט לאט התגברו הצירים ולא יכולתי עוד לסבול אותם לא יכולתי לשכב לא יכולתי לשבת כלום עם כל ציר הרגשתי שאני צריכה לשרותים.

האחות בדקה אותי וכלום פתיחה של 1 ס"מ. מה, זה הכל??? היא אמרה לי שאני אשכב לעשות מוניטור, אבל לא הייתי מסוגלת. האחות אמרה לי אוקיי חמודה יש לך 2 אופציות או לחכות במחלקת נשים עד שיתגברו הצירים או להיכנס לחדר לידה ולקבל זירוז.לא ידעתי מה להחליט ורציתי לדבר עם הרופא כדי לדעת אם יש סכנה בזירוז. באותו זמן 2 הרופאים שהיו במשמרת היו בלידות ולי אמרו בנתיים לחכות. הכאבים היו בלתי נסבלים, וזו רק ההתחלה איך מושכים ככה עד הסוף??? כעבור 45 דקות שלא יכולתי לשבת לשכב לעמוד כלום רק טילטולי אגן עזרו האחות אמרה לי בואי חמודה, כנסי למקלחת, לבשי חלוק ותיכנסי לחדר לידה, שם יראו מה לעשות.

בשעה 3:30 בערך נכנסתי לחדר לידה והתקבלתי ע"י מיילדת מקסימה שכבר הכירה אותנו מאחת הפעמים שהיינו במיון יולדות. שוב היא בדקה אותי וכלום פתיחה של 1.5 מה יהיה הכאבים הורגים אותי.היא שאלה אם אני רוצה אפידורל ועניתי כן ומהר! היא ענתה שרק אחרי שהרופא יבדוק אותי אני אוכל לקבל אבל בנתיים היא מזמינה מרדים. עד שהגיעה הרופא השעה היתה 5 לערך עם פתיחה של 2 ס"מ ואז קראו למרדים. כל דקה נראתה לי כמו נצח עם כל ציר רצתי לשרותים. ואז הגיע "המושיע"- המרדים בא. הוא היה כ"כ נחמד והסביר לי מה עושים ואיך עושים. הקול שלו היה כ"כ מרגיע ואז הוא אמר: טוב אני מתחיל. אם את מרגישה ציר, תגידי ואני אפסיק, והכי חשוב לא לזוז.

איך אפשר לא לזוז? זה כואב נורא! המיילדת חיבקה אותי חזק הרגשתי איך המחט נכנסת לי לגב ואז חום זורם לי בגוף. כעבור 3 דקות שקט דממה - איזה כיף אני לא מרגישה כלום אין כאבים אין צירים אין כלום.השעה 6:45 אמרתי לבעלי אוקיי צריך להתחיל להודיע להורים שאנחנו פה. כולם היו בלחץ נוראי, מה למה לא אמרתם כלום?! ואז התחלפה המשמרת הגיעה אלי מיילדת מקסימה בשם פיונה שבדקה אותי וראתה התקדמות בפתיחה. היא אמרה לי: אני לא הולכת מכאן היום עד שאת לא יולדת. בסביבות 9:30 אמא שלי הגיעה לחדר לידה ואז בכלל היתה מסיבה בחדר לידה, אני, שהייתי בהיי, ואמא שלי לא הפסקנו לצחוק. בעלי כל הזמן בדק במוניטור את הצירים והדופק כי אני לא הרגשתי כלום.

אח"כ גם אחי הגדול הגיע. ממש מסיבה ארגנו לנו שם. 11:30 נכנסה המיילדת ואומרת לי: אוקיי יש פתיחה של 9 ס"מ עוד שעה אני נכנסת ומתחילים לדחוף. מה לדחוף?! זהו זה קורה? שוב נתקפתי פאניקה והתחלתי לרעוד. ביקשתי שיוסיפו לי עוד אפידורל כי אני מתחילה להרגיש. ב 12:15 האחות נכנסה וראתה שיש לי פתיחה של 10 ס"מ. פתאום היא התחילה לפרק את המיטה, אמרה לבעלי: אתה מחזיק לה רגל אחת, אני את השנייה, וכשאני אומרת לך את לוחצת.

ואז היא אמרה: תלחצי כי לא הרגשתי את הצירים, ולחצתי ואז הפסקה. ושוב תלחצי, ושוב הפסקה. כעבור כמה לחיצות החל לרדת הדופק של העובר, ופתאום נכנסו לחדר עוד שני רופאים, הזיזו את בעלי הצידה ואת אמא שלי הוציאו החוצה, ואז הנחו אותי שוב מתי ללחוץ. כעבור 3-4 לחיצות חתכו אותי ופתאום אני שומעת פרץ של מים וכעבור שנייה מניחים עלי תינוק! בכלל לא הבנתי מה קורה.ואז הם אמרו 12:50 זהו, מזל טוב!!!!

הייתי בשוק זהו זה נגמר?! לא כאב לי כמו שחשבתי, אמא שלי היתה בלידה כמו שרציתי והכי חשוב - יש לי בןןןןןן!!!! ליאם שלי נולד!!!! מקווה שגם הלידות הבאות יהיו כאלו, ומאחלת לכולן לידה כמו שלי וצוות חדר לידה מקסים כמו שהיה לי בבי"ח מאיר.

לשליחת סיפור לידה