גם גברים עוברים שינויים הורמונליים כשהם הופכים לאבות

בעוד שיש הסכמה כללית, שלהיות אמא זה משהו מאוד טבעי, והאמהות יודעות מייד מה הן צריכות לעשות, יש דעה רווחת, שלהיות אבא זה משהו שאצל גברים רבים הוא מצב לא טבעי, והם אינם יודעים מה לעשות כשהאבהות נופלת עליהם בפתאומיות. רוב האבות גם אינם חווים את חוויית ההורות באותה עוצמה כמו הנשים, והם ממשיכים באותם עיסוקים, באותה עבודה, באותה כמות מוטרפת לפעמים של שעות, ובקושי רואים את הצאצא ואת אמו, לפחות בשלב הראשון שבו נוצר הקשר ההדוק בין האם לתינוק. הם כאילו בצד, וכשמדברים על זוגיות בתקופה הזו, הכוונה הרבה פעמים היא לזוג הנוצר בין האם לתינוק.

אבל היום יש יותר ויותר גברים, שנוטלים על עצמם ברצינות את האחריות הגדולה הכרוכה בהורות, והם משתתפים פעילים בגידול הצאצאים, במקום האם הקרייריסטית, החוזרת לעבודה. לפי נתוני לשכת הסטטיסטיקה של ארה"ב, אחד מכל ארבעה אבות מטפל בילדים בשעה שהאם יוצאת לעבודה. מספר הילדים המטופלים על ידי אבותיהם כבר עבר בארה"ב 2 מיליון, והמספרים גדלים משנה לשנה. מכל הבחינות, גם אבות העובדים מחוץ לבית במשרה מלאה, מעורבים יותר מאי פעם בחיי ילדיהם. לפי מכון המשפחה והעבודה של ניו יורק, אבות מטפלים היום בילדיהם בהיקף של 75% מהיקף הטיפול של האמהות. זאת לעומת מחצית היקף הטיפול של האמהות לפני 30 שנה.

ובכל זאת, גברים ונשים רבים שואלים את עצמם, אם הטיפול האבהי בילדים הוא דבר טבעי. האמונה הרווחת אומרת שגברים מונעים על ידי ההורמונים שלהם, בעיקר טסטוסטרון, ונאבקים על המעמד שלהם, על האפשרות לקיים יחסי מין וגם משתמשים באלימות, תכונות שאינן תורמות לגידול ילדים.

לא רק טסטוסטרון

שני מחקרים שנעשו ב-Queens University וב-Memorial University בקנדה טוענים, כי הגבריות איננה מסתכמת רק בטסטוסטרון. בעוד שהורמון זה מאוד חשוב בהנעה של גברים ללדת ילדים, יש מערכת שלמה של הורמונים ההופכים את הגברים לאבות. המחקרים פורסמו באחרונה ברשימות המחקר של מעבדות מאיו קליניק.

המחקר המאוחר מבין השניים, קובע כי לאבות יש רמה גבוהה יותר של אסטרוגן, הורמון המין הנשי, מאשר גברים שאינם אבות. המחקר מראה, כי גברים עוברים שינויים הורמונליים משמעותיים במקביל לשינויים שעוברת רעייתם בזמן ההריון. ההריון הוא הגורם המרכזי לשינויים הללו. חלק מן השינויים בא לידי ביטוי בעלייה במשקל ובבחילות, שאינן רק הזדהות עם בנות הזוג. לחוקרים הקנדים היה ברור, כי כמו שהטבע מכין את הנשים להיות אמהות, כך הוא מכין את הגברים להיות אבות נאמנים.

המחקרים הללו עשויים לשנות לחלוטין את ההבנות שלנו לגבי התא המשפחתי, לגבי אבהות וגם לגבי גבריות. ידוע שהשינויים ההורמונליים הנגרמים בגלל ההריון מעודדים את האמהות לאהוב את התינוק שנולד ולטפל בו במסירות. עד לאחרונה שיערו כיהקשר של האבות אל ילדיהם הוא תוצאה של תהליך פחות מוגדר, חיבור רגשי אופציונאלי המתפתח לאורך שנים. אולם בשני המחקרים הגיעו החוקרים למסקנה, כי בדומה למתרחש בעולם החי, גם גברים עוברים שינויים הורמונליים בדרך להפיכתם לאבות.

במחקר המקורי, שפורסם באחרונה במגזין Evolution and Human Behavior, טוענים הפסיכולוגית אן סטורי ועמיתי המחקר שלה, כי נטלו דגימות דם מ-34 זוגות בשלבים שונים של ההריון וגם מעט לאחר הלידה. החוקרים בחרו לבדוק שלושה הורמונים מסויימים בגלל הקשר שלהם להתנהגות של אמהות אנושיות ואצל אבות מעולם החי.

ההורמון הראשון, פרולקטין, קיבל את שמו מתפקידו בהגברת תנובת החלב אצל האשה המינקת, אבל הוא גם יוצר התנהגויות שונת בכמה סוגי ציפורים וינוקים. יונים ממין זכר המקבלים פרולקטין מתחילים לדגור ולהאכיל את גוזליהם. לדברי אן סטורי, רמות הפרולקטין אצל אבות עולה בכ-20% בשבועות לפני שבת הזוג שלהם יולדת. ההורמון השני, קורטיזול, ידוע כהורמון של לחץ, אבל הוא גם אינדיקטור מצויין לגבי הקשר של האם לתינוקה. אמהות צעירות שיש להן רמות גבוהות של קורטיזול יכולות להבחין בתינוקן על פי ריחו בקלות רבה יותר מאמהות עם רמת קורטיזול נמוכה יותר. האמהות גם מגיבות בסימפטיה גדולה יותר לבכי תינוקן ומתארות את היחסים שלהן עם התינוק בנימה חיבוית יותר. סטורי ועמיתיה מצאו כי אצל אבות שזוגתן נמצאת במרחק של שלושה שבועות לפני הלידה רמת הקורטיזול כפולה מכמות ההורמון מאשר בתחילת ההריון.

מכין ללידה

הביולוגית קתרין וויין-אדוארדס, שערכה את המחקר עם ד"ר סטורי, מסבירה כי בעוד שקורטיזול נראה כהורמון של "הילחם או טוס", ניתן לתאר אותו ביתר דיוק כהורמון של "ראש למעלה, עיניים קדימה, משהו מאוד חשוב מתרחש". הורמון זה מסייע להכין את ההורים ללידה המתקרבת. רמות הקורטיזול עולות בדרך כלל אצל נשים עם התקדמות ההריון,. אכן, עלייה גדולה ברמות של הורמון הלחץ מתחילות את הלידה עצמה.

ההורמון השלישי, טסטוסטרון, נמצא בכמות ניכרת אצל חיות ממין זכר בזמן ההזדווגות אבל הרמות שלו יורדות בזמן הטיפול בצאצאים. אם ציפורים זכרים שנולדו להם גוזלים מקבלים הורמון טסטוסטרון הם מקדישים זמן רב יותר להגנה על הטריטוריה שלהם ולהזדווגות מאשר לטיפול בצאצאים הקיימים. מחקרים הראו כי גם אצל בני האדם, הזכרים חווים עלייה בטסטוסטרון כאשר הם מנצחים באירוע ספורטיבי ותחרויות אחרות.

במחקר של ד"ר סטורי, רמות הטסטוסטורון ירדו ב-33% אצל אבות בשלושת השבועות הראשונים שלאחר הלידה. רמות ההורמון הגברי חזרו לרמתן הרגילה כאשר התינוקות היו בני ארבעה עד שבעה שבועות. למרות הירידה קצרת המועד ברמת הטסטוסטרון יש לזה השפעה שתשרוד לכל אורך חייו של היליד. לדברי הפסיכולוג רוס פארק מאוניברסיטת קליפורניה בריוורסייד, זה עשוילחשוף אצל הגבר "את הצד של הגידול ולהעביר אותו למרכז הבמה". עידוד של אבות לבצע אינטראקציה עןם ילדיהם הקטנים השינוי ההורמונלי עשוי לחזק את הקשר בין ההורים לילד.

אסטרוגן ומוח האב

וויין-אדוארדס ותלמידת המאסטר סנדרה ברג, עיצבו מחקר נוסף כדי לבדוק את המימצאים של וויין אדוארדס. הם מדדו את רמות ההורמון אצל האבות במשך תקופה ארוכה ושילבו את הנתונים במחקר על קבוצת ביקורתשל גברים שמעולם לא היו להם ילדים. קבוצת הביקורת התאימה מבחינת הגיל, העונה והשעה ביום שבה בוצעה הבדיקה. כל אלה עשויים להשפיע על רמות ההורמון. לבסוף, על ידי שימוש בדגימות רוק במקום בדיקות דם, ניתן היה לבדוק את האבות ואת הגברים שבקבוצת הביקורת בתדירות גבוהה בהרבה.

בנוסף על אישור מימצאים קודמים לגבי ירידת רמת הטסטוסטסטרון והשינוי של קורטיזול, החוקרים גם מצאו, כי אצל האבות כמות גדולה יחסית של אסטרוגן, ההורמון הנשי, הנמצא בכמות קטנה גם אצל גברים. מחקרים בחיות הראו שכמות גדולה של אסטרוגן מעוררת התנהגות אבהית אצל זכרים.

במחקרים גם התגלה, כי השינויים ההורמונליים אצל האבות קרובים מאוד בזמן לשינויים אצל האם ההרה. החוקרים מאמינים, כי הקשר האינטימי והתקשורת בין השותפים להורות גורמים לשינוי ההורמונלי המעודד את האבות לטפל בילדיהם. ד"ר סטורי מסביר, כי "הניחוש הטוב ביותר שלי הוא שרמות ההורמות הנשי מתוזמנות לפי הלידה, ורמות ההורמונים של הגברים קשורות לשינוי אצל בנות הזוג". עדיין לא ידוע מה גורם לתהליך ואיך הוא מתרחש. אולי יש חילופי פרומונים. פרומונים, כמו ריחות, הם חלקיקים כימיים שחיות פולטות באופן קבוע דרך העור או הזיעה, וקשה לגלותם. פרומונים עשויים לגרום לתגובות שונות, בעיקר בתחום החיזור, בממלכת החיות, כמו למשל, כלבה מיוחמת מושכת את כל הכלבים באיזור המגיעים לנבוח ולנסות להרביע אותה.

מחקרים קלאסיים הוכיחו, כי המחזור החודשי הוא תופעה מתוקשרת ומתואמת, באמצעות פרומונים, וכי במקרים רבים, במעונות סטודנטים, הסטודנטיות הגיעו לסינכרון מלא של המחזור אצל כל הבנות שקיבלו מחזור באותו יום. אותם פרומונים הם כנראה אלה שגורמים לגבר להרגיש את השינויים ההורמונליים שעוברת בת זוגו ולגרום לשינויים הורמונליים אצלו, שיהפכו אותו לאב מסור ואוהב. רמת האינטימיות בין בני הזוג היא אחד הגורמים לדעת כיצד הסימנים הכימיים אצל האם ישפיעו על הגברים להפוך לאבות מסורים. הקרבה הרגשית עשויה גם היא לגרום לשינויים הורמונליים, אם כי דבר זה לא נחקר עדיין לפרטיו. עד כה דיווחו זוגות כי הם מרגישים קרובים יותר לבני הזוג, אם הם מדברים על התינוק וחולקים פרטים על ההריון עצמו.

סימפטומים של הריון נפוצים אצל גברים הרבה יותר מאשר מקובל לחשוב. שני מחקרים מצאו כי כ-90% מהגברים חווים לפחות סימפטום אחד של ההריון, לעתים בחומרה גדולה כזו הגורמת לגבר לפנות לסיוע רפואי. לפי מחקר שפורסם במגזין Annals of Internal Medicine, יותר מ-20% מהגברים הנשואים לנשים הרות חוו סימפטומים הקשורים להריוןם "שאי אפשר היה להסבירם בצורה אובייקטיבית אחרת". למרבה הצער, כמו סימפטומים של הריון אצל נשים, יש מעט מאוד דברים שיגולים לגרום לסימטומים הללו להיעלם, מלבד סבלנות והמתנה שהם יחלפו. את הגברים פוטרים בדרך כלל באמירה ש"הכל אצלם בראש".

אבל עכשיו הוכח, שזה נמצא אצלם גם ברמות ההורמונים. ד"ר סטורי ועמיתיה גילו כי אצל גברים שחוו תחושות של הריון היו בדרך כלל רמות גבוהות מאוד של פרולקטין. הייתה אצלם גם ירידה ברמות הטסטוסטרון, בעיקר אחרי שנחשפו לקולות בכי ועוד "סממני תינוק" שגרמו להם לחוות חוויה של "כאילו כבר יש תינוק". עדיין אין הסבר לתופעה שבה גברים שנשותיהם בהריון מרגישים בחילות או שהם עולים במשקל. העובדה שיש שינויים הורמונליים אצל הגברים מצביעה על כך שהתופעות הללו אינן רק הזדהות ואמפתיה עם האשה, אלא שינוי אמיתי.