בפעם הבאה שהתינוק שלכם בוכה

חשיבותה של התגובה ההורית לבכי
|
הדפס
|
שמור

בני הצעיר כבר כמעט בן שלושים – ואני לא מצליחה לשכוח עד עצם היום הזה את בכיו החזק, החודר, הנואש והכואב שליווה אותנו לילה לילה תקופה ארוכה." בואי נלך לישון, להרוויח זמן...", היה אומר בעלי בהפוגות השקט. הייתן בסרט הזה?

צילום: סיסי מק'קיי

בהיותי עובדת עם תינוקות ואמהות כמנחה התפתחותית ומדריכה לעיסוי תינוקות בטיפות חלב- חזרתי שוב לנושא הבכי ולעיניהן השואלות והטרוטות של אמהות ללא שינה. למה התינוק בוכה? הרי הוא כבר אכל. אולי הוא חולה. הוא סתם מתפנק... די! אני לא יכולה יותר!! - נשמע לכן מוכר? בואו נעשה קצת סדר.

 

מה זה בכי לתינוק?

בכי הוא צורת התקשורת והשפה היחידה שהתינוק מכיר . אני בוכה – משמע אני קיים ומשפיע על העולם. תינוק בריא – בוכה. תינוק שאינו בוכה עלול להיות תינוק שלקה במחלה שקשורה לחוסר תקשורת רגשית. אותם תינוקות שהושארו בבתי יתומים, עזובים לנפשם וללא טיפול רגשי - הפסיקו לבכות כש"הבינו" שאין עם מי לתקשר – והפכו אדישים וקפואים.

 

באיזה מצבים תינוקות בוכים?

צרכים פיזיים – רעב, צימאון, קור, חום, מצוקה פיזית – תנוחה לא טובה, גרוי שתן בעור, גזים, כאב גופני או מחלה. הצרכים הפיזיים הם הראשונים שאנו חושבים עליהם והם גם הראשונים שצריך לבדוק. אבל ישנן גם הסיבות הרגשיות לבכי – עצב (כן, גם תינוקות יכולים להיות עצובים), צורך במגע (גם אנחנו, גם אנחנו...), צורך בהתייחסות (וזה לא פינוק!), תיסכול, כעס, פחד, חרדה, עלבון, עייפות, קושי להירדם, חלומות רעים ו- פורקן.

 

כל אמא מכירה את תינוקה ובדרך כלל מזהה את סוגי הבכי – למשל, הבכי הקלאסי של כאבי בטן וגזים – אותו בכי חד, חזק, צרחות של ממש, ובו התינוק מזיז את כל הגוף, בועט ברגלים ומתפתל; יש בכי חרישי, יבבות, בכי של רעב. איך יודעים איזה מין בכי זה? על פי השעה, המצב הפיזי – כל הורה מפתח את חושיו הבלשיים – אבל לפעמים הבכי לכאורה לא מוסבר – ואז מה עושים?

 

במקרים של בכי לא מוסבר, אחרי שבדקנו את כל הסיבות הפיזיות, קיימות שלל טכניקות והמצאות להרגיע, - שוב אוכל (!) למרות שעדיין לא הגיעה השעה; ציצי, מוצץ, נענועים, נדנודים, הסחות דעת למיניהן, נסיעות באוטו אל תוך הלילה – "רק מסביב לבלוק..." אמרו לי זוג הורים - העיקר שזה ייגמר.

 

ולמה אנחנו מגיבים ככה לבכי -  למה כל כך קשה לנו לשמוע בכי של תינוק, בעיקר התינוק שלנו ? נכון, בעיקר הרעש ( מה יגידו השכנים...) - או - איזה מין אמא אני, אם התינוק שלי כל הזמן בוכה, אני אמא לא טובה, לא יודעת. בכי של תינוק מכניס אי שקט לבית, יוצר מתח, אפילו עם בן הזוג; בכי לפעמים מעורר כעס אצל ההורה, התינוק הופך להיות מעין גורם שמפריע, "כפוי טובה"; לפעמים יש תחושות של דאגה אמיתית לשלומו או תחושת הזדהות עם כאבו.

 

התינוק יודע

בשנות השבעים רווחה האסכולה של דר' ספוק שטען שאין לגשת לתינוק שבוכה, שיש לתת לו לבכות עד שיירגע בעצמו – וכמה אמהות צעירות ולא מנוסות (ואני ביניהן...) אכן אימצו את גישתו (אבוי). היום הגישה היא אחרת ונובעת מהבנה שונה של מהות הבכי של התינוק. היום כבר לא מקובל להתייחס לבכי רגשי כ"פינוק" אלא כצורך אמיתי בהאכלה, ניחומים, חום והתייחסות שקטה וחמה. דר' אלטה סולטר, בספרה המרתק "התינוק יודע" – טוענת שבכיו של התינוק אינו בהכרח סימן לכאב אלא דווקא תהליך השחרור מכאב או פורקן – מנגנון החלמה טיבעי.

 

התינוק עבר בלידתו חוויה טראומטית,. מעבר ממקום מוגן לעולם כאוטי בשבילו, אור חזק, טלטולים, רעשים חזקים – ובבכיו הוא למעשה מתפרק מהמתח ומהטראומות המצטברות. בכיו גם עלול לנבוע מתסכול, מתחושת חוסר האונים שלו, או להבדיל מצרכים רגשיים שלא נענו בזמן זה או אחר –לכן – המענה האמיתי לבכיו של התינוק הוא לא לסתום לו את הפה עם המוצץ או עם אוכל שלא בעתו - "החסמים" או "דפוסי בלימה" לפי דר' סולטר - או בהירדמות כפויה – אלא חשוב לתת לו לפרוק את כאבו הרגשי - תוך הכלה, מגע חם ואוהב והקשבה שקטה ואמפטית.

 

תינוק שבכה די צורכו הריגשי וקיבל ניחומים, יישן יותר טוב ויהיה יותר רגוע, ולאו דווקא תובעני ו"מפונק". תינוק שלא נענים לבכיו – מצייר לעצמו עולם לא בטוח, שבו אי אפשר לסמוך או להאמין באנשים. תינוק שמתעלמים מבכיו, חושב שאין לו כוח להשפיע על גורלו, הוא חסר אונים ולא אהוב.

 

דר' סולטר מקשרת בין גישתנו לבכי התינוק לבין הבכי שלנו עצמנו, בעבר ובהווה – ושואלת את הקוראות שאלות למחשבה :

 

  • האם בכית אי פעם באמת ? האם מישהו עודד אותך לבכות כשהיית זקוקה לכך ואז הקשיב לך? איך הרגשת?
  • איך הגיבו הורייך לבכייך? האם אמרו " את עושה לי כאב ראש " או – "אם לא תפסיקי לבכות...." או – "אל תהיי תינוקת..." – איך הרגשת?
  • איך את מרגישה כשמישהו מבוגר בוכה ?

 

ועוד שאלות שמאירות על הבכי באור שונה ונותנות הרבה מזון למחשבה.

 

בפעם הבאה שתינוקכן בוכה – ואתן יודעות שאין לזה סיבה גופנית- אל תמהרו לתת לו מוצץ. תנו לו אפשרות לפרוק את המתח ואת הכאב, תקשיבו לו ותאכילו אותו – כמו שהייתן רוצות אתן שאם רחומה ואוהבת תקשיב ותעטוף את כאבכן באהבה.

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה