של מי המשבר הזה – משבר גיל 4 חודשים

התמונה הזו מוכרת להמון הורים – התינוק ישן בתדירות פחות או יותר קבועה במהלך היום והלילה, ומתעורר בעיקר כדי לינוק או לקבל בקבוק. בשעות העירות הוא זקוק בעיקר לזמן אהבה, קרבה, חיבוקים ונשיקות בזרועות האוהבים של אמא ואבא. בגיל 4 חודשים, תקופת הגזים חלפה לה אצל רוב התינוקות, אם כי חלקם עדיין סובלים מכאבי בטן בתדירות פחות גבוהה. עד כה אפשר לומר על התינוק שהוא היה די "עוברי" באופי, ועסוק בעיקר בהישרדות – תזונה, יציאות והרבה חום ואהבה.

בדיוק כשההורים, טרוטי העיניים, נושמים עמוק בתחושה של הקלה ו"התקופה הכי קשה מאחורינו" וסוף סוף מתחילים לסתגל מעט ל"דיאטת שעות השינה" הכפויה מאז הלידה, משהו קורה לתינוק שלהם. פתאום מתינוק שהיו לו הרגלי שינה ואכילה די ברורים, או לפחות מעט מסודרים, הוא פתאום מתעורר הרבה יותר פעמים בלילה, רוצה לינוק בתדירות גבוהה יותר. מה קורה כאן? זה כאילו שמישהו חטף את התינוק הרגוע והמחייך שלכם והחליף אותו באחד שנראה בדיוק כמוהו, אבל מתנהג כמו התאום הרגזן שלו – "דיקטטור" קטן. אז מה בעצם קורה לתינוק?

בשנתיים שלוש האחרונות, פופולרי לדבר על "משבר גיל 4 חודשים", אבל של מי המשבר הזה באמת?
סביב גיל 4 חודשים חלים שינויים רבים אצל התינוק. המודעות שלו משתנה, הגוף שלו גם, דפוסי השינה שלו משתנים גם הם והפוקוס שלו, שעד כה היה מופנה בעיקר פנימה וממוקד רק בכל הקשור להישרדות שלו פתאום מופנה גם החוצה לעולם הסובב אותו - ההורים, האחים, חפצים וגם לאיברים השונים בגוף שלו – ידיים, רגליים וכו'. אם עד לפני רגע הוא פעל כאילו הוא עדיין חלק בלתי נפרד מהגוף של אמא, במעין המשך של ההריון, מעכשיו התינוק מתחיל לפעול גם כיישות נפרדת מהאם (אם כי עדיין מאוד קשור וצמוד אליה או אל אבא). המוטוריקה של התינוק משתנה, הוא מתפתח ועובר מעין "קפיצת גדילה" במובן המוטורי והקוגניטיבי ביחד ולחוד.
 

אז שאלנו למי שייך "משבר גיל 4 חודשים" שכולם מדברים עליו? האמת שהמשבר הזה הוא בעיקר של ההורים ופחות של תינוק. ההורים אלה שצריכים להתמודד עם שינוי בדפוסי השינה והערות של התינוק שפתאום הפסיק לישון רצוף או מתעורר לעיתים קרובות יותר. הוא כבר לא מסתפק בציצי או בקבוק ולישון. הוא זקוק ליותר גירויים וההורים הם "צעצוע ההתפתחות" הטוב ביותר עבורו. ולמה בכל זאת ההורים חווים את קפיצת המדרגה שלו כמשבר? קשה לדבר באופן כולל על ההורים, אבל אעשה זאת בכל זאת. בשלב זה רוב ההורים מאוד עייפים! אמא בקושי הספיקה להתאושש מהלידה וכבר מצופה ממנה לעזוב את התינוק ולחזור לעבודה. שם המנהל/ת והקולגות מצפים ממנה להתנהל כפי שהתנהלה לפני הלידה, הרי "עבר כבר המון זמן מאז הלידה". אין הנחות להורים שיש להם תינוקות שמתעוררים כל שעה וחצי שעתיים לינוק בלילה או לקבל בקבוק. החזרה לעבודה עם דרישות גבוהות והשילוב הזה של "קפיצת ההתבגרות" הראשונה של התינוק מתנגשים והאמהות, ולפעמים גם האבות, חווים קושי מאוד גדול בהסתגלות.

אז מה עושים? האמת היא שאין פתרון קסם ומי שיאמר שיש כנראה משקר או מנסה למכור לכם משהו.
אפשר לנסות לאט לאט להרגיל את התינוק (ואת עצמכם) לטקס שינה קבוע. מה זה טקס שינה? מעין רוטינה קבועה של דברים שבסופו של דברים מובילים לזמן השינה הקבוע של הבייבי. לדוגמא: טיול בגינה, הנקה, אמבטיה, הנקה, עיסוי, הנקה, ולישון (כל תינוק בדרכו). אפשר להחליט שממתי שיוצאים מהאמבטיה, עושים את הכל בעור עמום, מוזיקה שקטה ורגועה, ומדברים בשקט או שרים שירים רגועים לתינוק. כך נסמל לתינוק ששעת השינה מתקרבת. אל תצפו מהתינוק ישר לשתף פעולה ולהבין מה אתם רוצים ממנו. אל תשכחו שהוא עדיין מנהל את ההנקות/האכלות על פי דרישתו ולא לפי השעון שלכם שהוא כלל אינו מודע לקיומו.

זה לגבי התינוק, ומה לעשות מבחינתינו ההורים? נסו למצוא זמן מנוחה מדי פעם. נסו לישון יותר מוקדם ממה שאתם רגילים כדי להספק לצבור מספיק שעות שינה בלילה. דחו למחר את מה שלא דחוף להיום. חלקו ביניכם את מטלות הבית בצורה הוגנת שתאפשר לשני בני הזוג זמן מנוחה והתאוששות מיום העבודה (או מיום עבודה קשה בבית – מי שעקרת בית). תרפו קצת, ותפסיקו לחפש מה לא בסדר בתינוק שלכם. היו קשובים לעצמכם ולתינוק שלכם ומצאו את הדרך הטובה ביותר להתנהל כהורים.
 

גם בגיל 15 יש לילדים משברים. ;-) אם נישבר בכל פעם שהילד שלנו עובר קפיצת גדילה או משנה פאזה בחיים, נעבור ממשבר למשבר ונחכה כבר להגיע לסוף המסע (ושלא תטעו לרגע – המסע לעולם לא נגמר ;-) וטוב שכך), במקום ליהנות ממה שבאמת חשוב – הדרך!!!

מאחלת לכם הורות קסומה עם הרבה שעות שינה והרבה כיף עם הילדים.