דפוס הלידה וסיפור החיים שלנו

הלידה היא אירוע דרמטי, את זה כולנו כבר הפנמנו, ואפילו בשנים האחרונות אנחנו מבינות, תודה לאל, שכדאי לספר אותו ואפילו להעלותו על הכתב למען עצמנו וגם למען הילד שיגדל וירצה לשמוע (והם אוהבים לשמוע על הלידה שלהם... אפילו בגיל מבוגר...)

סיפור הלידה שלנו יכול להיות סיפור שאנחנו שמחות וגאות בו והוא יכול להיות גם סיפור קשה וכואב שאנחנו מתביישות בו ומרגישות אשמה כתוצאה ממנו. כך או כך, כתיבתו או שיתופו במרחב מקבל ופתוח, מתעניין ואכפתי – היא דרך טובה להקל על הכאב, לשחרר אשמה ובושה, ולחזק את ההכרה ביכולות ובכישורים שלנו. כבר הרבה שנים, מאז הוצאתי לאור את הספר "מבטן ומלידה – נשים מדברות על הריון ולידה", שאני עוסקת באופן שבו נשים יכולות ללמוד להכיר את עצמן ולהתפתח דרך עבודה עם סיפור הלידה שלהן.

אבל בסיפור הלידה יש הרבה יותר מזה, אנחנו יכולות גם ללמוד הרבה על התינוק שנולד. למעשה, המחקר על הקשר בין האופן הלידה לבין התנהלות בחיים התחיל קודם כל דרך התבוננות בתינוקות עצמם, האימהות לא היו חשובות כלל. גם אני נפגשתי לראשונה עם התחום של דפוסי לידה דרך לימוד שיטת הנשימה המעגלית – ריברת'ינג שבה דפוס הלידה הוא עניין מהותי למחקר. רק שנים ארוכות לאחר התגליות הראשוניות התפניתי לחשוב כיצד השפיעה הלידה על אמי... שנים עסקתי בהשלכות שהיו על הלידה המהירה שעברתי כשאמי לא הפסיקה להגיע לחדר הלידה ולא חשבתי עליה... מנסה לעקוב אחרי הקצב המהיר מדי שלי... זה השתנה משמעותית אחרי שילדתי את בתי השלישית שנולדה גם היא במהירות כה רבה שהשאירה אותי חסרת נשימה.

בלידה התינוק מספר לנו משהו מהותי על עצמו באופן שבו הוא מגיע לעולם. הוא מבטא את עצמו באופן שבו הוא עושה דרכו בפיתולי הדרך, מגיב לפעימות הצירים ונע עם קצב הלידה. הוא מספר לנו משהו מהותי עליו באופן שבו הוא מתחיל את הלידה –האם הוא בוחר להקדים? לאחר? או שהוא מדייק? הוא מספר לנו על עצמו באופן שבו הוא מתמקם לאירוע הלידה – מצג ראש אינו אותו הסיפור כמו מצג עכוז....

הוא מדבר איתנו בשפה קדומה יותר משפת התינוקות - בשפה קדם-מילולית של תנועות, מחוות והתנהגות. שפה שמדברת באמצעות אירועי החיים ושאנו איבדנו את היכולת להבינה... רבקה קוראת ליעקב בשמו כי הוא נולד כשהוא אוחז בעקבו של ישמעאל, רחל אמנו מתקשה בלידתה וכוחה אוזל והיא קוראת לבנה – בן-אוני, כלומר בן-כוחי, ויעקב קורא לו בנימין). לאה קוראת לכל בניה בשמות שמייצגים את האירועים שמתרחשים בחייה לקראת ההריון או הלידה.
יוצאי הדופן – אלו שנולדו בניתוח קיסרי, אכן יצאו מהדופן – מקיר הרחם ולא דרך הנרתיק. בעבר, אכן זו היתה דרך יוצאת דופן להיוולד בה. כיום יותר ויותר יש ביננו יוצאי דופן עד שכדי להיות באמת ייחודי אולי כבר צריך להיוולד בלידה נרתיקית...

כשאנו מנסות להבין מה אומר לנו התינוק שלנו בשפת הלידה, זוהי רק ההתחלה של בניית ההבנה המעמיקה שלנו על מי שהוא עומד להיות. ככל שיגדל וסיפור חייו יתחיל להתגלות לנגד עיננו- נוכל להבין יותר מה הוא סיפר לנו בלידתו. בכל פעם שהילד שלנו יתמודד עם אתגרים חדשים, יעבור שלבים חדשים נוכל להבין את סיפורו הייחודי ומתוך כך נוכל לתמוך בו טוב יותר. גם אם הילד כבר בן 30 – לא מאוחר להבין מי הוא ומה הדרך האופיינית שלו בחיים, מהן המשימות והאתגרים שלו ומהן המתנות היחודיות שלו.

אחרי שנבין את הילדים שלנו, נוכל גם לחשוב על עצמנו, על האופן שבו נולדנו ועל הקשר לסיפור החיים שלנו. אם אנחנו באמצע החיים – סביר להניח שכבר פגשנו אתגרים, משברים, מעברים ושינויים, האם יש לנו דרך אופיינית? האם אנחנו ממהרות? מופנמות? איטיות? או תקשורתיות? האם אנחנו אימפולסיבות או מחושבות? נפתלות או פשוטות? מה אנחנו מספרות דרך הביוגרפיה שלנו, דרך סיפור החיים שלנו על מי שאנחנו באופן מהותי?

על הכותבת: נועה ברקת היא יועצת ביוגרפית, לומדת ומלמדת את נושא הריון ולידה ואימהות, ומשתדלת להבין גם את החיים עצמם. אפשר לקרוא יותר על פעילויותיה השונות באתר  או בפייסבוק וגם לכתוב לה ל: noa@adama.info