דיקור מי שפיר – הרבה יותר פשוט משחשבנו!

דיקור מי שפיר - לפני שקיבלנו את ההחלטה כן לבצע את הבדיקה, קראנו את כל המחקרים בנושא. שאלנו את כל השאלות, קיבלנו דעה שנייה, שלישית ורביעית (וכו') מרופאים שונים שאנו מכירים. כולם, מלבד אחת, המליצו על ביצוע הדיקור למרות שתוצאות כל הבדיקות (חלבון עוברי, סקירת מערכות מוקדמת, שקיפות עורפית ובדיקות גנטיות) היו תקינות. כל המומחים עימם התייעצנו ציינו שאילו היה מדובר בהריון של אחד מבני משפחתם, היו בוודאות ממליצים לבצע את הבדיקה.

לפני כשבועיים נקבע לנו תור לדיקור מי שפיר ב"אסותא". מועד הדיקור: יום שישי ה-9 בפברואר. אני מודה ומתוודה שממש חששנו מהבדיקה. לא אכפת היה לי שידקרו אותי מיליון פעם, אבל למה להתעלל בבובון הקטן שגדל לו בנחת בתוכי? למרות שכבר קבענו תאריך, שיניתי את דעתי בכל יום מחדש. כן עושים. לא עושים. רוצה. לא רוצה. חובה לעשות. למה להסתכן? מזל שיש רק 14 יום בשבועיים.

הרופאים בפורומים השונים ברשת, ענו לי שאף רופא לא ימליץ באופן פורמלי על ביצוע הבדיקה כשכל הנתונים מראים שהכל תקין ושההחלטה תמיד תישאר בידינו בלבד. חלקם אף הפנו אותי לייעוץ גנטי בבי"ח איכילוב או בקופ"ח, לקבלת פרטים נוספים על הבדיקה וחשיבותה.

הרופא המטפל שלי המליץ מאוד ("אם המדינה נותנת לך משהו חינם, יש סיבה וצריך לנצל את זה!"). תחקרתי אותו על ניסיונו בביצוע הדיקור, על הסטטיסטיקה המפחידה של הפלה בסיכוי של 1:200. היה חשוב לנו מאוד, שמי שבסופו של עניין יבצע את הבדיקה יהיה בעל ניסיון רב בביצוע דיקור מי שפיר. הרופא שלי גם אמר שאילו אשתו הייתה בת 20 כשנכנסה להריון, גם היה מתעקש על דיקור (היא הייתה אז בת 27, והוא כן עשה לה דיקור). הוא הרגיע אותנו מאוד. קבענו איתו תאריך לבדיקה. כשחזרנו אליו כמה ימים לפני הבדיקה הוא אמר: "ביום שישי את תתאכזבי מכמה שהבדיקה פשוטה!". הבטחתי לו (בטון מעט ציני וספוג ספקות) שבטוח לא אתאכזב - אם כבר, אשמח!!!

ערב לפני הבדיקה, כל המשפחה, החברות והחברים התקשרו לאחל לנו הצלחה בבדיקה, ואני תוך כדי השיחות ממש קיבלתי רגליים קרות. כשניתקתי את הטלפון אחרי שיחה עם חברה מאוד קרובה, כבר לא יכולתי לעמוד במתח, והתחלתי לבכות. בעלי ניסה להרגיע אותי, אבל לא רציתי לשמוע שום דבר. "אני לא מוכנה שאף אחד ייגע בתינוק שלי!" אמרתי לו. "אני לא רוצה לעשות את הבדיקה." אך אחרי הרבה חיבוקים נרגעתי, וקיוויתי שההחלטה שקיבלנו נכונה ונבונה.

בוקר יום הבדיקה, קמנו ממש מוקדם. נקבע לנו תור לשעה שמונה בבוקר. כשהגענו ל"אסותא" כבר היו שם שני זוגות שחיכו גם הם לדיקור. אחרי שהתיישבנו, הגיעו עוד שלושה זוגות. כולם נראו מודאגים ונרגשים ועסוקים בינם לבין עצמם. הרופא איחר, ואמרתי לבעלי: "אם הוא לא יגיע היום, אני בטוח לא חוזרת פעם אחרת!" – אבל הרופא הגיע כעבור כמה דקות, ודיבר וצחק עם כולנו. כשהזוג הראשון נכנס לבדיקה, כולם התחילו לדבר ולשתף בחששות שלהם. האווירה החמה שהתפתחה ממש עזרה לכולנו. הנבדקת הראשונה יצאה אחרי דקה והרופא אחריה "כדאי שתלכו לשירותים לפני שיגיע תורכם" הוא אמר בחיוך וכולנו צחקנו. הנבדקת כבר נעלמה לצד השני של הפרוזדור, וחזרה ממש מהר.

אנחנו היינו מספר שלוש בתור וכשנכנסו לחדר, הרופא היה כל כך חמוד וממש מרגיע. הוא התחיל להסביר מה הוא עומד לעשות ומה ארגיש במהלך הבדיקה. בעלי התיישב מול המוניטור ואני נשכבתי על מיטת הטיפול. הורדתי את המכנס עד לירך בכדי לאפשר ניקוי וחיטוי של כל אזור הבטן עם יוד. ממש נזל יוד לכל הכיוונים. כשקפצתי מהמגע הקר של היוד, הרופא אמר שהוא עדיין לא עושה כלום. הסברתי לו שהקפיצה בגלל הקור, והוא צחק ואמר לצוות לחמם את היוד לפעם הבאה. הרופא המשיך להסביר, תוך כדי שהוא בודק את דופק הבובון שלי ב-US וכמובן בדק שיש מספיק מי שפיר לצורך הבדיקה.

לאחר מכן, הוציא מחט סטרילית מאוד דקה מהאריזה והחליט על מקום הדיקור תוך כדי צפייה במוניטור. תוך שנייה המחט כבר הייתה בפנים וראינו אותה ב-US. הוא שאב שתי מבחנות לצורך הבדיקות ומייד הוציא את המחט. מהרגע שהמחט הוחדרה ועד שהוציאו אותה עברה פחות מדקה (לא הסתכלתי על שעון. הייתי עסוקה בלעקוב אחרי הכל במוניטור). הכאב ממש לא היה משמעותי. לא הרבה יותר מבדיקת דם (בהתחשב בכך שאיזור הבטן קצת יותר רגיש מהזרוע). מייד לאחר הדיקור, בדקנו שוב את הבובון ושמענו וראינו את הדופק שלו. "בום-בו-די-בום" מהיר. איזו הקלה. הוראות הרופא: 100% מנוחה (שכיבה) בבית במשך 48 שעות שלאחר הבדיקה. לא להסתובב בבית ב-24 שעות הראשונות. ביום השני ניתן להסתובב מעט אך ללא הגזמה, וללא מאמץ.

אחרי שסיימנו, יצאנו לחדר המתנה למנוחה של 20 דקות (בישיבה). כל מי שכבר עברה את הבדיקה הרגישה הקלה מכך שזה בסופו של עניין היה ממש פשוט ובכלל לא היה כל כך נורא כמו שחששנו. מי שעדיין לא נכנסה, שאלה שאלות על הבדיקה עצמה וקיבלה תשובות מרגיעות מכולנו.

לפני שהלכנו הביתה שאלתי את הרופא מה היא תופעה טבעית לאחר הדיקור ומה היא תופעה שלא תקינה. תשובותיו:

תופעות תקינות: התכווצויות קלות.

תופעות לא תקינות: חום גבוה, כאבי בטן חזקים, התכווצויות חזקות ירידת מים חלשה או חזקה, ו/או דימום חזק. (מומלץ לקרוא את הכתבה: "דיקור מי שפיר - מה חשוב לדעת לאחר הבדיקה")

קיבלנו את מספר הביפר שלו למקרה הצורך, אמרנו שלום לכל הזוגות, החלפנו איחולי הצלחה בתוצאות ובהמשך ההריון ונסענו הביתה.

החלטתי לעשות בדיוק את מה שהרופא אמר ונחתי כל השישי-שבת. קמתי רק למקלחת ולשירותים. בעלי דאג לי לאוכל ולכל דבר שהייתי צריכה וצפינו בסרטי DVD. הקפדתי לא לעשות תנועות שמאמצות את שרירי הבטן. להבדיל, הבובון הקטן שלי עשה המון פעילות גופנית במשך הסופ"ש ונראה לי שבקרוב יהיה מוכן להשתתף באולימפיאדה! אני חייבת לציין, שהיה ממש מרגיע שעשינו את הבדיקה בשבוע שאני כבר מרגישה אותו כל הזמן. אילו הייתי צריכה לחכות כל הסופ"ש לבדיקת US הייתי בוודאי משתגעת או לחילופין משגעת את הרופא ואת חברת ביפר.

היום בבוקר (היום הראשון של החצי השני של ההריון שלנו) הלכנו למרפאת הרופא שלי ועשינו US. הבובון הקטן הסתכל לנו ישר לתוך העיניים במוניטור. מדהים כמה שהוא מתוק! (כן, כן, אז אומרים שהם כולם דומים ב-US).

יש לציין, שממש הרגיע אותי שהרופא שלי ביצע את הבדיקה. הוא כבר הכיר אותי, תמיד צוחק ונורא נחמד, אבל הוא גם היה מקצועי להפליא, ואני ממליצה עליו בחום, גם בתור רופא מטפל וגם בתור מבצע דיקור מי שפיר!!!

בעוד כשבועיים יהיו לנו תשובות ומייד לאחר מכן יש לנו תור לסקירת מערכות שנייה. מקווים רק לטוב ושסוף סוף הגענו לסוף הבדיקות הקשות! אגב, אחת הבנות שבאה לבדיקה אמרה "אבל אחר כך צריך לפחד שוב – מהלידה!". אני ממש לא הסכמתי איתה. לא פוחדת מהלידה. הרי זה יהיה המפגש הראשון פנים אל מול פנים עם הבובון שלנו. איך אפשר לפחד מזה??

הערה: כתבה זו נכתבה במהלך ההריון של בני הבכור. גם בהריונות של שתי בנותיי ביצעתי את הבדיקה אצל אותו רופא.

יש לך שאלות בנושא? מוזמנת להצטרף לפורום הריון ולידה - הריוניות ומומחים מדברים של פורטל דולה למשפחה בפייסבוק.