ואהבת - פיתוח יחסי אמפתיהשיתוף חוויתי האישית בתוכנית מעוררת השראה ״נתיבים של אמפתיה״ של עמותת ״ואהבת״.
ואהבת
סוף שנה,
רומי עוד דקה בת שנה. היא כבר מתהפכת מצד לצד, יושבת, נעמדת ועוד דקה הולכת בעצמה. היא מחייכת לכל עובר אורח, מוחאת כפיים, עושה שלום (כמו הנסיכה דיאנה), מחבקת ומנשקת.  צילום: נריה גולד שילד במשך שנה שלמה היה לה מעגל, מיכל, כזה שתומך, אוהב וגאה בה בכל צעד קטן שעשתה אל עבר העצמאות שלה. שם הם מזדהים, יושבים מסביב, כשאנחנו (רומי ואני) יושבות באמצע הכיתה על השמיכי שלנו.
הם מתפעלים ממנה, גאים בה, אוהבים אותה, מחכים לכל רגע שתהיה איתם. שתחייך שתעשה שלום, שתתן להם כיף.
בתחילת השנה הקולות של החוץ אמרו לי ״בשביל מה לך״ / ״זו התחייבות קשה״ / ״ואם לא תאהב? לא יעשה לה טוב? אם תרגיש שזה מציף אותה? שתהיה רגישה?״
ואני? אני סיננתי את קולות החוץ כמו אמא טרייה וטובה, שזה השיעור הראשון שלה. להקשיב לעצמה, להקשיב לקטנה שלה.
בכל בוקר ביום שני, כששמתי את המנשא עלי היא חייכה וידעה בדיוק לאן הולכים. הדרך הייתה לא פחות חשובה מהמטרה. היינו נוסעות באוטובוס הלוך חזור. היא ילדה סקרנית שמוצפת בקלות. הדרך והנוכחות בכיתה עזרה לה לאט לאט לדעת, לווסת בעצמה את כל הקולות והצבעים.
עבורי זו הייתה מתנה. מעבר לכך שזה היה דבר קבוע ושימש כעוגן בינינו. היה זה מיכל מוגן, בטוח ומלמד כאמא לילדה ראשונה.
אני זוכרת שביום הראשון, כשהגענו, הייתה התקהלות גדולה עוד לפני הכניסה לכיתה.
״זו התינוקות שלנו?!״ שאל בהתלהבות ואהבה גדולה אחד הילדים. אותו ילד שתמיד יושב ליד המורה כי צריך וויסות חיצוני. כזה שהקשב שלו תמיד מתפזר אנה ואנה. ״זו התינוקת שלי ואני חולקת אותה איתכם למשך השנה הזו״. זהו, הילד המקסים הזה ואני יצרנו קשר. רומי והוא יצרו קשר.
היינו מגיעות והוא היה מפוקס, רגיש, תמיד רואה כל ניואנס שלה.
למדתי מהם רבות. לכל מגע שלי, מילה, תזוזה או כוונה היו הדים משלהם.
הם חינכו אותי טוב יותר להיות בתוך הקשר הדיאדי המיוחד הזה. להבין שלכל פעולה או כוונה שלי יש כמה נקודות מבט. ולי, כאמא, חשוב לזכור את זה.
כשהייתי עוזרת לה לעמוד היו קולות (מקסימים להפליא!) שבאו ממספר עמדות.
1 אמר ״זה כיף שיש את אמא שעוזרת״
2 אמר ״זה מעצבן שאמא עוזרת אני רוצה בעצמי״
3 אמר ״אמא נותנת ביטחון לעשות אחר כך בעצמה״
4 אמר ״היא תגדל ותדע שהיא כבר לא צריכה את אמא״
לרוב הייתי פעורת פה, מביטה בעיניה של המורה (המהממת! והגאה) ונמסה...
הם לימדו אותי להקשיב ולהפנים את הקולות הללו. שלכל ניואנס קטן יש מספר עמדות. וכך גם לרומי.
הם למדו אהבה, קינאו, השליכו, התרגשו, הסתקרנו, ומצאו בתוכם קולות ראשוניים ומרגשים, מלאי חמלה ואמפתיה.
פעם בשבוע, במשך 20 דקות, היינו כולנו בתוך מיכל מיטיב, בטוח ופורה. כמו מדיטציה טובה למדנו רגע לעצור, להתבונן במודעות ברגע במקום לרוץ לעשייה. מיכל של רגשות הכי אנושיים, ראשוניים, ובסיסיים. כאלה שאנחנו, המבוגרים, לפעמים שוכחים להרגיש.
תודה על חוויה מעצימה, מלמדת ומלאת אהבה
המאמר נכתב כסיכום התנסות אישית בפרוייקט ״נתיבים של אמפתיה״ השייך לעמותת ״ואהבת״.
על הכותבת: הכותבת הינה נריה גולד שילד, פסיכותרפיסטית גופנית התיחסותית ואמא של רומי
|
קישור לפורומים:
|
מונחים מהמילון:
»
בזיליקום «
בזיליקום באנגלית: Basil שם לטיני: Ocimum basilicum משפחת השפתניים Labiatae family פולקלור - באי...
