התאהבות בתאומים

הקשר הנרקם בין האם לבין כל אחד מהתאומים אינו זהה, כי היא חווה כל אחד מהם בצורה אחרת
|
הדפס
|
שמור

הורים לתאומים חוששים מאוד איך יתאהבו בשני תינוקות בבת אחת. האם הדבר אפשרי, האם אפשר לחלוק אהבה בין שניים?

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

כשנולד תינוק, עומדת בפני כל אם ואב המשימה הרגשית של להתאהב בו. זה לא קורה באופן אוטומטי. כשהאם תתאהב בתינוקה היא תרגיש טוב וכיף באמהות שלה ותוכל להשקיע בקשר אתו ביתר קלות. התינוק מצדו, זקוק לקשר האינטימי הזה כדי לצמוח ולהתפתח. רק טבעי, שאמהות לתאומים ובמידה מסוימת גם אבות, מודאגים מהקשיים שבהתאהבות בשני תינוקות, שכן כבני אנוש היכולת הרגשית שלנו מותאמת ליצור קשר אינטימי עם תינוק אחד, וגם אז זו אינה משימה פשוטה.


גם אם מיד אחרי הלידה האם מוצפת בשמחה ואושר עילאיים, הרי שעדיין אין זו אהבה. כדי לאהוב היא צריכה להכיר את התינוק, את התינוק המסוים שנולד לה. אם בעת ההריון האם מכירה את העובר בעיקר דרך מחשבותיה וציפיותיה, הרי עתה, לאחר הלידה עליה להיפרד מהתינוק "המדומיין" הזה וליצור קשר של אהבה עם התינוק המציאותי. בהתחלה התינוק בוכה הרבה, ישן הרבה, וכמעט ואינו מחזיר לה על השקעתה הגדולה בו. האהבה אליו תיבנה דרך הטיפול בו, ודרך ההתרגלות אליו וההתרגלות שלו אליה. אם לתאומים יודעת שההתרגלות שלה אל כל אחד מהתינוקות תצמח דרך הטיפול המסור שלה בכל אחד מהם, והיא מתוסכלת מכוחותיה המוגבלים.


הקשר הנרקם בין האם לבין כל אחד מהתאומים אינו זהה, כי היא חווה כל אחד מהם בצורה אחרת. ההתאהבות בתינוק מתרחשת בתוך הקשר איתו . כשהוא מכיר אותך ושמח בקשר אתך זה מחזק את קורי האהבה שנטוו ביניכם. כמובן שההתרחשויות בשני הקשרים אינן זהות, ולכן ההתאהבות אינה שווה. למשל, זה רק טבעי שתינוק נוח יותר יעורר באמו יותר קירבה ונעימות לעומת תינוק פחות נוח ויהיה לה קל יותר להתאהב בו מאשר באחיו. דוגמה נוספת: כשתינוק אחד חלש יותר מבחינה בריאותית, טבעי שיתפתחו רגשות שונים כלפי התינוקות. יש הורים שמשקיעים יותר בתינוק הנזקק, ויחושו פחות קרובים אל החזק. לעומתם, אחרים יתקשו להשקיע בתינוק החלש ויתרחקו ממנו. בכל מקרה, המודעות לרגשות שההורים חשים כלפי התינוקות חשובה, שכן בעקבותיה ההורים יכולים לנקוט דרך שתעזור יותר להם ולתינוקות. למרות שפעמים רבות הרגשות משתנים באופן טבעי, הרי שיש מצבים בהם ההורים והתינוקות יזדקקו לעזרה מקצועית- למשל, אם הרגש כלפי אחד התינוקות אינו משתנה לטובה.

 

תסכול כפול

 

האם נכון שאם לתאומים חווה יותר תסכולים מאם לתינוק אחד?
אם לתאומים צריכה תמיד לחלק את זמנה, את גופה ואת אהבתה בין שניים, מה שאומר שהיא תחווה כל הזמן תסכולים: אין ביכולתה להעניק לכל אחד מהם את מה שיכלה להעניק לתינוק אחד, ולכן הטיפול המסור שלה יהיה "בערבון מוגבל", וההתאהבות שלה תיקח יותר זמן. מוכרות האמירות של אמהות לתאומים כמו "אמנם היה כיף עם דני, אך לא הייתי עם רון", או "היה כיף לטייל עם שניהם, אך לא ממש יכולתי לצחוק עם דותן, כי חששתי שאעיר את דקלה". האינטימיות הנחוצה לקשר מופרת כל הזמן, האמהות קשובות פחות אל כל תינוק, והן פחות ספוגות בחוויות ובקצבים שלהם וזה מתסכל. החוויה האימהית הזו תורמת להתגברות הלחץ שההורים חווים ולכן אין פלא שאימהות לתאומים פגיעות יותר לסבול מדיכאון לאחר לידה. לדעתי, ככל שהאם תשלים מהר יותר עם אי יכולתה להיות מושלמת ועם התסכול הבלתי נמנע הכרוך באמהות לתאומים (בנוסף לאושר הגדול), היא תמצא יחד עם האב פתרונות יעילים יותר למצב.

 

איך מתארגנים לטפל בכמה תינוקות?
בלי ספק עזרה בטיפול יכולה להקל על האם ולאפשר לה ליצור קשר קרוב עם כל אחד מהתינוקות וכן לנוח ולאגור כוח (אם עייפה מאד אינה נהנית מהאמהות שלה ואינה יכולה להתפנות ליצור שני קשרי אהבה). יש ערך רב לגישת האם כלפי הדמות המסייעת- אב, סבתא, מטפלת. אם היא בוטחת בה היא תיעזר בה באמת. אך אם אינה סומכת עליה, היא תחווה את "העזרה" כהתערבות והטרדה , ומוטב שתזרום עם הרגשתה ותמצא פתרון הולם יותר לקבלת עזרה.

 

הפרדה או שיתוף
אחת המשימות של הורי תאומים היא להבדיל בין התינוקות, מה שעוזר להתרגל אל כל תינוק ולהתייחס אליו כאל אישיות נפרדת. הורים לתאומים זהים מתקשים בכך יותר, ויש הנותנים להם סימנים חיצוניים באמצעות ביגוד שונה, סרט, סיכה וכו'.

 

בנוסף לכך, ההורים, ובמיוחד האם, צריכים להחליט האם לטפל בתינוקות בעיקר במשותף או בנפרד. בטיפול משותף הכוונה להיניק או להאכיל אותם יחד, לשחק אתם יחד, להשכיב אותם לישון יחד ועוד. בסידור כזה, האם נמצאת רוב הזמן עם שני התינוקות, אך הקשר שהיא יוצרת עם כל אחד מהם אינו קשר קרוב: באופן טבעי כשהיא מחייכת אל אחד מהם, היא אינה יכולה לשים לב לסימנים ולהבעות של השני. לכן, ניתן לומר שטיפול משותף חוסך זמן, אך עלול להכביד על יצירת קשרים נפרדים עם התינוקות.

 

לעומת זאת, טיפול אישי בכל תינוק – הנקה או האכלה בהתאם לדרישת התינוק, משחק אישי עם התינוק, הליכה לישון כשעייף וכו' , תורם להכרת התינוק וליצירת קשר מיוחד אתו, אך מכביד יותר על האם. בין אם הבחירה לטפל בהם בנפרד או במשותף, או בתמהיל מסויים של הגישות האלה, הטיפול בשני תינוקות מהווה גורם לחץ ניכר העלול להשפיע גם על מצב רוחה של האם.

 

אבות רבים המשתתפים בטיפול בתינוקות, משיגים הישג כפול - מאפשרים לאם להיות באינטימיות לא מופרעת עם כל אחד מהתינוקות ויוצרים עם התינוקות קשרים אינטימיים משלהם. בנוסף, התחלקות במשימות ההורות מקלה על האם ואף מורידה את הסיכון שלה לסבול מדיכאון לאחר לידה.

 

ד"ר חנה גילאי גינור, פסיכולוגית קלינית, מנהלת "הורותא" - טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכו-דינמית, יעוץ אפקטיבי ותמיכה רגשית, למתמודדים עם קשיים ומצבי דחק בכל הקשור לפוריות, הריון , דיכאון אחרי לידה והורות.

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה