שנת ילדים - חלק ראשון

כשנולד לנו תינוק אנו רוצים לעשות את הכי טוב עבורו: מחפשים את המורים הטובים ביותר ומזדרזים לשאול, להתייעץ, לקרוא, לשמוע וגם - ממהרים לנסות.
לעיתים הכול הולך כשורה, ממש על פי ההוראות. ואנו שבעי רצון – ממהרים להפיץ הלאה את הבשורה וגם את ההוראות.
אך לעיתים אחרות, משהו, או ליתר דיוק – מישהו, מאיים לשבש: התינוק או אנו עצמינו.
כשהדרך משתבשת לנו, דווקא אז היא עשויה להוביל אותנו אל המורים הראויים והטובים ביותר: הילדים ואנו.
הכתבה הבאה על 2 חלקיה עוסקת בשנת ילדים, אך אתם עשויים למצוא עצמכם מקבלים תובנות גם בנושאי הורות אחרים.

"ההנחיות היו שאסור לי להתקרב אליו, לא להרים ולא לגעת, ואח"כ להתרחק בהדרגה". כך תיארה בפניי רונית (שם בדוי) את החוויה האישית שלה כשניסתה ללמד את בנה, אז בן שנה וחצי, להירדם בעצמו. "לשני ילדיי הגדולים עזרתי מידי פעם להירדם אבל עם הקטן זה שונה, מההתחלה הרגשתי את זה. הוא יותר צריך אותי, בוכה המון ונרגע רק עלי, רק ככה הוא נרדם הכי מהר. אבל אני אגיד לך את האמת - פשוט נלחצתי... ולמרות הניסיון שלי. כולם אמרו לי שהוא לא יידע להירדם לבד, שאני רגישה מידי, שאני פוגעת לו בהתפתחות... אבל לראות את הילד שלך בוכה, גמור מעייפות ומתחנן שתיקחי אותו כשאסור לך להתקרב... 

רק היום, בדיעבד, אני מבינה שפשוט לא הייתי שם בשבילו, הקשבתי לכל העולם... חוץ מלעצמי ולילד שלי. היום אני משתדלת לא לתת לאחרים להשפיע עליי, מספרת שהוא נרדם לבד וזהו. אני ממש לא מוכנה לשמוע עוד פעם אחת שאני עושה לו נזק או משהו כזה. מה אני אגיד לך, כשהגדולים שלי היו קטנים זה לא היה – כל הלחץ הזה, עשינו מה שהיינו צריכים לעשות והילדים נרדמו בלי בעיות ובלי בכי קורע לב ובלי אסור ובלי מותר."

בפעם אחרת התוודתה רונית בכאב שההחלטה להקשיב לאינטואיציות שלה יצרה הרגשה של 'לבד', לבד בתוך סביבה קרובה אך שאיננה תומכת: "זאת הרגשה לא טובה, סוג של בדידות... אולי כמו הלבד שהבן שלי חווה כשאני לא הבנתי אותו ולא באמת הייתי איתו"...

הצרכים של הילדים
כשהילד מתקשה להירדם לבד, כשהילד מסרב להירדם לבד, כשהילד רוצה שההורה יישאר קרוב אליו בזמן שנרדם, כשהילד בוכה וקורא לנו בלילה, כשהילד מגיע אל מיטתנו בלילה, כשהילד מפחד להיות לבדו בלילה, כשהילד שוכב לבד במיטתו וצריך שוב ושוב פיפי לפני השינה ועוד קקי ועוד סיפור אחד ודי ושוב פיפי... הילד הזה מאותת לנו אודות צורך קיומי מהותי: צורך בקרבה, במגע ובחום אנושי אשר מרגיעים אותו ומספקים לו חוויה של מקום מבטחים ותחושה שיש מי שמטפל בו ודואג להזין את צרכיו הרגשיים.

לא מעט הפרעות ומכשולים עומדים בדרכנו בשעה שאנו מנסים למלא את תפקידנו ואת הצרכים הרגשיים של הילדים:

מבחוץ מנחים אותנו צעד אחר צעד כיצד ללמד תינוקות ופעוטות רכים להרדים את עצמם בעצמם ולבד. מזהירים לבל נעזור וניתן להם את קרבתנו כדי שלא יזדקקו לה גם באמצע הלילה. מזהירים שלא ליצור אצל הילד תלות בנו ושעלינו לגמול אותו מאיתנו. לעיתים קרובות זה מרגיש לנו לא נכון... האינטואיציות אומרות אחרת... ואנו חסרי אונים, רוצים לעשות את הטוב ביותר אך לא בטוחים כיצד לנהוג... אולי יש עוד משהו שאנו צריכים לדעת?

הנה מה שלא מספרים לנו: תינוק נולד כשהוא תלוי לחלוטין בהוריו או במטפליו העיקריים למילוי צרכיו הרגשיים ולמען רווחתו הנפשית והתפתחותו הבריאה והתקינה. ניסיונות ללמד ולאלץ תינוק או ילד רך להירדם בכוחות עצמו כמוהם כניסיונות לנתק בכל דרך תלות הכרחית זו ובכך הילד קולט מסר אחד ויחיד בלבד – "עלייך להסתדר בעצמך, לבד, כי אימא ואבא לא פה בשבילך", בשעה שמה שהוא חייב לדעת זה: "אנחנו דואגים לך! אתה יכול לסמוך עלינו!". כי כשהילד איננו יכול לסמוך עלינו שניטיב להבין אותו ולטפל בו בזמנים מסוימים– לא נוכל להירגע בידיעה שאנו עבורו המקלט אליו הוא יגיע, בזמנים אחרים.

מבחוץ מזהירים אותנו שתינוק איננו צריך להתעורר בלילות, שתינוק אשר אינו ישן שנת לילה רצופה הוא תינוק עם בעיות שינה, שעלינו לטפל בו בהקדם כדי שהבעיות לא יתפתחו עוד יותר ויחמירו. והנה עוד קצת ממה שלא מספרים לנו: מאז ומתמיד תינוקות ופעוטות מתעוררים בלילה, מי יותר ומי פחות, וזהו טבעם הבריא והתקין. הסיבה לכך קשורה, שוב, בצורך המוגבר של הילד הרך להרגיש את אימו שמזינה אותו בתחושת ביטחון עמוקה. אך מבחוץ מנחים אותנו להתערב בטבעו הבריא של הילד כדי לשנותו ולהתאימו לסטנדרטים אשר אינם מתאימים כלל וכלל לצרכים ההתפתחותיים והרגשיים של תינוקות ופעוטות כאחד.

מסרים לוחמניים
מבחוץ מדברים רבות על חינוך להרגלי שינה טובים: על שעלינו להציב גבולות חד משמעיים, לא מתפשרים ולהיות עקביים. בשם החינוך אנו שומעים שלל הוראות ואיסורים שמשכיחים מאיתנו את טובתו של הילד שלנו: אסור לאפשר לילד לישון במיטת הוריו, אסור להתייחס לילד שמתעורר בלילה ומבקש את הוריו, אסור לאפשר בקבוק, יש לאמן תינוק למצוא את המוצץ בעצמו, במקום את עצמנו - יש להצמיד לתינוק חפץ דומם וקר כלשהו לקבלת נחמה, לא להרגיל, לא לתת, לא להתקרב, לא לוותר, לא להיכנע. המסרים מבחוץ לוחמניים ובשם החינוך הפכו אותנו ואת הילדים ליריבים, בשם החינוך השתכנענו שניסיונות הילדים לאותת לנו אודות צרכיהם הם לא יותר מאשר התגרות- 'בדיקת גבולות' , וניסיון להתמרדות כנגדנו ושאל לנו לוותר עד שנכניע את האויב הלא הוא הילד שלנו. לדאבון הלב במרבית המקרים אכן תושג כניעה - במיוחד אם מעורבת עקביות אדוקה - אך מה שאנו לא יודעים הוא שאנו מקבלים 'עסקת חבילה': גם ילד שעושה כרצוננו וגם תוספת של הרבה מאוד חוסר בטחון שפנים רבות לו עד כדי כך שהוא מתעתע בנו ונסתר מעינינו.

מבחוץ מלמדים אותנו שבלילה מגיע לנו חופש מהילדים ושהערב הוא של המבוגרים ושבזמן הזה עלינו להשאיר אותם להסתדר לבד או ללמדם זאת, ולהתמקד במילוי צרכינו שאם לא כן- לא נוכל למלא את תפקידנו. האם זה באמת נכון? האם כשמדובר בצרכים מסוג אחר – רעב למשל, היינו מעלים על דעתנו לאכול לפני ילדינו הרעבים ורק לאחר ששבענו היינו מתפנים להאכיל אותם? האם בשעה שתינוקנו רעב היה עולה על דעתנו להשאירו לדאוג לעצמו? אם כך, מדוע מנחים אותנו אחרת?

הקולות מבחוץ גוברים על האינטואיציות שלנו, אנו מרגישים זאת אך מתקשים לאטום אוזנינו להם ולמרות שהלב נקרע ואומר אחרת אנו אוטמים אותו ומתנתקים מהאיתותים שלו. מתנתקים מילדינו ומתרחקים מהם, תרתי משמע. לא אחת אנו אף מוצאים עצמינו מתביישים בהתמקדותנו בצרכי הילדים על פני צרכינו - מסברים, מתרצים ומתנצלים על מה שהוא- הוא הטבעי וההגיוני.

המכשולים מבחוץ משפיעים על ההורות שלנו – כיצד, ומהם הפתרונות לעניין השינה? – על כך בחלק השני של הכתבה.

על הכותבת: קרן מור, מנחת הורים מוסמכת בגישת ההיקשרות (לייף סנטר- המרכז להורות מקושרת). ייעוץ פרטי, הדרכת הורים, הדרכות לצוותי גני ילדים, הרצאות. בנוסף: הנחיית הורים מקוונת (תוכנית ד"ר ניופלד) - "הכוח להיות הורה" .