מהי מיומה וכיצד להימנע מכריתת רחם

מעקב וטיפול מוקדם ימנעו ניתוחים מיותרים
|
הדפס
|
שמור

 

מיומה או שרירן או בשמו הלועזי FIBROID/MYOMA הוא גידול של דופן שריר הרחם. ברוב המכריע של המקרים המיומה היא גידול שפיר, ורק ב- 1/500-1/1000 ממאיר. המיומה מאד שכיחה בגילאי הפוריות (18-52), ושכיחותה עולה עם הגיל, כך שבגיל 50 אצל 50% מהנשים קיימת מיומה.

 

הסיבה להופעת מיומה אינה ודאית, אך כיום הצטברו עדויות רבות לכך שקיימת תורשה ברורה בנטייה לפתח מיומות, ונשים אשר לאמן או אחותן יש מיומה נמצאות בסיכון גבוה להופעת מיומה גם אצלן. גורם סיכון נוסף הוא ביצוע פרוצדורות כירורגיות ברחם כגון גרידה או ניתוח. נשים בשנות הפוריות חשופות לצמיחת מיומות בעקבות הפרשת הורמון אסטרוגן, המופרש בכמויות מוגברות בטיפולי פוריות, הריון, הנקה. המיומה יכולה להופיע במיקומים אנטומיים שונים ברחם ולגרום כתוצאה מכך לסימפטומים ותלונות שונות אצל נשים.

 

יש כמה סוגי מיומות:

 

  • מיומה תת-רירית (Submucosal) - בולטת לחלל הרחם וגורמת לדימום וסתי מוגבר, הארכה של מספר ימי הווסת וכאבים בזמן הווסת.מיומה זו הוכחה כפוגעת בהשתרשות הריונות באופן תקין, וכרוכה בעלייה בשכיחות הפלות אצל נשים, הסובלות מבעיה זו.
  • מיומה תוך-דפנית (Intramural) - כלואה בין סיבי השריר הבריא, וגורמת לרוב ללחץ על רירית הרחם, ומכאן הגברה בכמות ומשך הווסת החודשית. מיומה זו לרוב אינה פוגעת בפוריות.
  • מיומה תת-סרוזית (Subserosal) - בולטת מדופן הרחם לכיוון חלל הבטן. בד"כ גורמת לסימפטומים אופייניים של לחץ על הרקטום המוביל לעצירות, או לחץ על שלפוחית השתן ואז לקושי בהטלת שתן או לתכיפות בהטלת שתן ולפרקים אף לדליפת שתן במאמץ.
צילום: רובן קולורדו

התופעות הקליניות שגורמת מיומה

 

ברוב המקרים, המיומות אינן גורמות לתופעות מיוחדות ולכן הן מתגלות באופן אקראי רק בבדיקה אצל רופא הנשים.רק אצל כ-30% מהנשים מופיעים סימנים ותלונות. אצל הרבה מהנשים הסובלות ממיומות יש יותר ממיומה אחת, ומתערובת של סוגים שונים. מטופלת הסובלת ממיומה תפנה לטיפול רפואי רק כאשר אחד ו/או יותר מהסימפטומים הבאים יפריעו לה בשגרת יומה:

 

  • דימום ווסתי מוגבר
  • אנמיה (חסר דם) המובילה לעייפות כרונית
  • כאב וסת או בעת קיום יחסי אישות
  • לחץ על שלפוחית השתן או על הרקטום
  • הפרעה לפוריות

 

 

טיפולים במיומה

 

קיימים טיפולים רבים ומגוונים למיומה. התאמת הטיפול הנכון למטופלת לפי סוג המיומה/מיומות, התלונות, גיל האישה, וכוונותיה להרות בעתיד משחקים תפקיד קריטי בבחירת הטיפול.

 

  • טיפולית תרופתיים - גלולות למניעת הריון, זריקות לעצירת הוסת - לרוב אינם יעילים לאורך זמן, ואחרי הפסקתם יש צמיחה מואצת של המיומה.
  • התקן למניעת הריון מסוג מירנה - בעל יעילות מוגבלת, פועל על עקרון של הפרשת הורמון בשם פרוגסטרון הפועל כנגד האסטרוגן הגורם למיומה לשגשג.שמור לנשים עם מיומה תת-רירית או תוך-דפנית המתקרבות לגיל המעבר ומעוניינות לשמר את רחמן.
  • היסטרוסקופיה טיפולית - שיטה ניתוחית בה מוחדר סיב אופטי בהרדמה מבעד לצוואר הרחם לתוך חלל הרחם, ובאמצעות לולאה חשמלית מתבצעת כריתה של המיומה. השיטה דורשת מיומנות מקצועית גבוהה מצד המבצע, שכן הוצאת מיומה הגדולה מ-3 ס"מ בפעולה אחת ללא סיבוכים אינה פעולה פשוטה.

 

 

לפרוסקופיה ניתוחית

 

פרוצדורה זעיר-פולשנית: מבעד לנקבים זעירים בהרדמה כללית מוחדר סיב אופטי ומספר מכשירים לביצוע כריתת המיומה. טיפול זה מתאים למיומה אחת בד"כ, בקוטר של עד 6-7 ס"מ במיקום קדמי על הרחם על גבעול או בולטת לכיוון חלל הבטן (סוב-סרוזית).הסרתה דורשת מיומנות כירורגית גבוהה ביותר, שכן תפירת רחם לפרוסקופית דורשת הכשרה ממושכת. הפעולה שמורה לנשים הסובלות מסימפטומים של לחץ-עצירות או הפרעה בהטלת שתן ומעוניינות לשמר את רחמן מבלי לבצע פתיחת בטן.

 

 

צנתור וחסימה של עורקי הרחם


פעולה חדשנית בה מתבצעת צנתור של עורקי הרחם תחת שיקוף רנטגן ומוזלפים חלקיקים האוטמים את אספקת הדם למיומה.לשיטה הצלחות של עד כ-90% עם מעט סיבוכים. פעולה זו מתאימה למיומה תוך-דפנית ו/או תת-סרוזית. היא טובה לנשים עם ניתוחים רחמיים קודמים ונשים המעוניינות בשימור הרחם. אין מניעה להרות לאחר מכן, אך דווחו סיבוכי הריון ולידה.

 

 

אולטרסאונד ממוקד


פרוצדורה מהפכנית בה מתבצע חימום חיצוני של המיומה ע"י גלי קול (אולטרסאונד) בהשגחת תהודה מגנטית (MRI). הפרוצדורה יעילה למיומה תוך-דפנית ו/או תת-סרוזית עם שיעורי הצלחה של כ-80%. כיום מותר לשימוש בארץ בנשים שסיימו את תכנון משפחתן, או במסגרת מחקרית לנשים הרוצות להרות.

 

במקרים בהם האישה סובלת ממספר מיומות מסוגים שונים, וסיימה את תכנון משפחתה. מבעד לנקבים זעירים באופן הדומה לכריתת שרירן ניתן לכרות את הרחם כריתה תת-שלמה ו/או שלמה מבלי לפתוח את דופן הבטן. זמן אשפוז קצר של 12-24 ש' בד"כ, עם החלמה מהירה של 10-14 יום ותוצאות קוסמטיות מצוינות. השיטה דורשת מיומנות כירורגית גבוהה.

 

 

הגישה הקלאסית לכריתת מיומה

 

בגישה זו מתבצעת פתיחת הבטן וכריתה של המיומה או הרחם כולו. זמן האשפוז 48-72 שעות, החלמה בבית 4-6 שבעות ותוצאות קוסמטיות פחות רצויות. טיפול זה שמור למקרים בהם האישה עברה ניתוחים קודמים בבטן, המיומה מעל 10 ס"מ, הרחם כולו בגודל העובר את הטבור או קיים חשד לממאירות. כל אישה צריכה להיבדק אחת ל-6 חודשים אצל רופא הנשים המטפל. יש לדרוש ביצוע בדיקת אולטרסאונד בכל ביקורת ולעקוב במידה ומאותרת מיומה אחרי מיקומה, גודלה והתלונות הקליניות. דווקא מיומה קטנה (2-3 ס"מ) היא בעלת פוטנציאל צמיחה מרבי ויש לעקוב ולטפל ולא להמתין עד שתגדל למימדים גדולים (מעל 7 ס"מ).

 

נשים בקבוצת סיכון, היסטוריה משפחתית של מיומות, פרוצדורות ניתוחיות ברחם, טיפולי פוריות צריכות להקפיד על בדיקות אילו. אם יש ספק, ניתן לבצע בדיקה של תהודה מגנטית (MRI) לקבלת תמונת מצב אנטומית מדויקת יותר מאולטרסאונד. בנשים המתקרבות לגיל המעבר ניתן לבצע הערכה הורמונאלית לתפקוד השחלות ולהעריך, האם יש צורך לטפל מיידית או להמתין לגיל המעבר בו למיומה נטייה להתכווץ ולתלונות לחלוף (בתנאי שאין שימוש בטיפולים הורמונאליים חליפיים). בנשים צעירות יותר השואפות לשמר את הפוריות - מעקב וטיפול מוקדם ימנעו ניתוחים גדולים ומיותרים.

 

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה
1. יצנענ 19/04/2012, 04:24:22

אני עומדת לפני ניתוח הוצאת מס מיומות מהרחם ומאוד רגשית. מה הסיבוכים ?ומה השכיחות?

+ השב