במקום אלף ואחת מילים

מאת: ליזה 
צילום אילוסטרציה: חגית נופר

אוראל היקר,

לרשום את סיפור לידתך זה יכול לקחת מיליון ואחד דפים מרוב שהלידה היתה קשה ומייגעת אבל כל זה מתגמד לעומתך וכל הקושי פשוט היה שווה. לאחר הריון שהתחיל מאוד קשה, בעיות דופק עוברי התקדמנו והגענו לשבוע 42 (סוף) ואתה עדיין לא רצית לצאת בשום אופן. הייתי אצל הרופא מאחר ולא הרגשתי אותך כמעט בכלל. הרופא הפנה אותי מייד לבית-חולים לקבלת זירוז וכן היה. לאחר יום וחצי עם זירוז התחילו הצירים וירדנו לחדר לידה. הייתי נרגשת בצורה מדהימה מהמחשבה שהנה ממש עוד מעט אני הופכת להיות הכי הכי מאושרת בעולם.

להפתעתי לאחר יום שלם בחדר לידה, וממש כשהגענו לסוף לפתיחה של 9 הדופק שלך ירד בצורה משמעותית והחליטו להכניס אותי לניתוח חירום. לא הייתי מוכנה לשמוע על זה בכלל, מאחר ואני אדם פחדן מאוד, אבל בשבילך הייתי חייבת, ואכן נכנסתי לניתוח עם דמעות ופחדים איומים וממש לאחר 10 דקות יצאת.

אני לא זו שקיבלה את פניך, אבל אבא מספר שהיית התינוק הכי מדהים שהוא ראה אי פעם. לאחר ההתאוששות הדבר הראשון ששאלתי זה האם אתה בריא ושלם? והסניטר אמר: "הוא בריא, יש לך ילד מדהים". מייד ביקשתי לראות אותך אך זה היה בלתי אפשרי, כי היית בפגייה מחובר למכשירים. אך לאחר מספר שעות, כן יכולתי לראותך. נכנסתי אלייך ופשוט באותו הרגע שראיתי אותך הפכתי להיות האדם הכי הכי מאושר בעולם!!!

אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על המתנה הנפלאה הזו. ולהודות לך ילד מקסים שלי שאתה שלי.

אוהבת, אמא