התרגשתי ופחדתי כאחד

מאת: מורן עמרן

להיכנס לניתוח זה תמיד מלחיץ ומרגש כאחד... במיוחד עם הריון של תאומים. אף פעם לא יודעים מתי התאריך לניתוח הקיסרי. אני כבר עברתי ניתוח עם הבת הגדולה שלי. לפני כמה שנים. אז כבר ידעתי למה לצפות (ציפייה מאוד לא נעימה), אז אצלי הניתוח כמובן לא היה בתאריך שקבוע לי אלא הרבה לפני.

ביום הלידה, כל הדרך לחדר ניתוח התרגשתי ופחדתי כאחד. כי ידעתי מה צפוי לי כשאני אתעורר (הניתוחים שלי הם בהרדמה מלאה). מכיוון שזו הרדמה מלאה ובגלל שזו לידת תאומים, הכניסו אותי לחדר ניתוח ולא הרדימו אותי עד שממש ממש היתי קרובה לחתך, על מנת שלא יתנו לי יותר מידחומר חומר הרדמה.

כל ההכנות האלה לפני (שטיפה, גילוח, קטטר וכו') ממש לא נעימים, ואפילו שרף לי מאוד (יש לי עור מאוד רגיש-אפילו היתה לי פריחה אח"כ). כל כך רציתי שירדימו אותי כבר, שמרוב הלחץ והכאב התחלתי לצעוק להם את שמי, ושיש לי תאומים וכו'. המרדים היה בן אדם מקסים, שהרגיע אותי והראה לי את האנקובטורים המחכים לקטנטנים שלי, ואז נרדמתי...

פתאום התעוררתי כשאני לא יכולה לנשום, ואז הבנתי שהתעוררתי קצת מוקדם מידי, התחלתי לדפוק להם על המיטה, השתעלתי וניסיתי לקבל אוויר. רק ידו המנחמת של המרדים ליטפה את גרוני...

שוב  התעוררתי, והפעם בחדר ההתאוששות, כשחמצן מחובר לפי. ואז שמעתי את קולם הבוכה מהתרגשות של אמי...

בעלי... אחותי... וכמובן של התאומים, שנולדו בשעה טובה בריאים ושלמים, בן ובת.

אי אפשר לבקש יותר מזה, במיוחד שזה מה שביקשתי כ"כ הרבה שנים...