אנחנו כבר הורים 18 - אבא'לה עובר מסרט אילם לסרט עם פסקול

באזור שבו אנחנו גרים יש גן ציבורי גדול עם מתקנים חדשים ויפים. בכל ימי השבוע המקום מלא באמהות, תינוקות וגם במטפלות שבאות לשם למפגש קבוע עם התינוק שבחסותם ועם החברות למקצוע. במהלך השבוע הגן שופע חיים. עגלות של תינוקות, אמהות שמשוחחות, מטפלות שמחליפות חוויות על המעסיקים ועל הפשושים וכן פעוטות שצועדים את צעדיהם הראשונים לכיוון הנדנדות והמגלשה. החתולים בורחים מהכלבים ונמשכים אל מי שבא להאכיל אותם מדי יום ודואג לרווחתם. כמו שאמרתי, מקום שופע חיים, רעש והמולה.

ופתאום, בכל יום שישי, הגן לובש "בגדי שבת". הקולות הרגילים של ימי חול, הרעש הנעים הזה שאומר שכאן משחקים ילדים, פתאום נעלם. שקט כל כך ורק ציוצי הציפורים מתחרים בקולות אחרים, יותר מלאכותיים. יחד עם הציפורים מצלצלים, מצפצפים ומנגנים טלפונים סלולריים. ביום שישי, הגן מולנו לובש לבוש של "יום האב". יום של שקט ושיחות מעטות, מלבד השיחות שמתנהלות בטלפון הסלולרי. אם חייזר היה נוחת בגן ביום הזה, הוא היה חושב שהטלפון הנייד הוא חלק מהמבנה האנטומי של הזכר האנושי.

התמונה הקלאסית ב"יום האב" היא של אב עם ילד שיושב ומתנדנד לו בנדנדה. אם באמצע השבוע זה מלווה בשירת אמו או של המטפלת – נד נד – ביום שישי, הכל שקט. רק היד של אבא שייכת לפעוט שיושב בנדנדה. האוזניים, הפה והמחשבות, שייכים לפרטנר לשיחה של האב. אני קוראת לזה בצחוק "סרט אילם". תמיד צחקתי עם בן זוגי, אב ילדיי, שכשהוא הולך לגינה, הוא נכנס לסרט אילם. לא מדבר איתם. לא שר להם. רק מושיט יד לנדנדה. דוחף. דוחף עוד קצת. עם מחשבות במקום אחר לגמרי. כך למעשה רואים מקום מלא באבות, אבל אין דו-שיח בין האבות לפעוטות.

אז מה אפשר לעשות כדי לשנות את התמונה הזו? נכון שנשים ידועות כמתקשרות יותר מקצועיות בחיי היום יום, אבל גם אתם הגברים יכולים לתקשר בכיף עם התינוק. מחקרים שנערכו במשך עשרות שנים, הראו שאבות שלמדו את שפת הטף – שפת הסימנים לתינוקות, תקשרו יותר עם תינוקותיהם מאבות שלא למדו שפת הטף.

לי זה מזכיר את הגבר בחדר הלידה. יש גברים שממש מתחברים לצרכים של בת הזוג בלידה, ועוברים את הכל איתה. ויש אחרים, הזן היותר נפוץ, שמתחברים לדברים הטכניים יותר – כמו המוניטור האלקטרוני, הפונקציות של מיטת הלידה ועוד. דבר מוחשיים יותר מנשימות, שיאצו ודמיון מודרך.

בדיוק מאותה סיבה פרקטית, גברים שלמדו את שפת הטף מתקשרים יותר ובאופן איכותי יותר עם תינוקותיהם, כי הם רואים תוצאות מהירות יותר. התינוק מתחיל לסמן בשפת הטף הרבה לפני שהוא מסוגל להתחיל לדבר, וגם אחרי שהוא לומד כמה מילים, שפת הטף מאפשרת לו שיחה מלאה ולא רק שימוש במילים בודדות, כשאיברי הקול שלו עדיין לא בשלים לכך.

אז מידי פעם אני רואה בגינה, אבא ותינוק שמדברים ומסמנים זה לזה, וזה עושה לי פשוט טוב על הלב. תקשורת טובה כל כך חשובה לשני הצדדים, וכל כלי שיכול לפתח דו-שיח ושפה משותפת בין אב לבניו או בנותיו מבורך בעיניי. אבות רבים מתקשרים או כותבים לי כדי לספר איך השימוש בשפת הטף שיפר את איכות הקשר שלהם עם הילדים. גם לאבות מותר לצאת מעידן הסרט האילם ולעבור לסרט עם פסקול ועם צבע. היום זה כבר קל מאוד.