אנחנו כבר הורים 3 - מי אמרה חופשה ולא קיבלה?

ברור לכל אשה שכבר הפכה לאם שמי שהמציא את המושג המאוד אטרקטיבי "חופשת לידה" כנראה היה קופירייטר שהועסק על ידי המין הגברי לצורך תכנון קמפיין פרסומי נרחב לבניית אשליות אצל אמהות בדרך וגם אצל אמהות טריות. אילו היו קוראים לתקופה הזו בשם הולם יותר כמו "תקופת התאוששות" או "רבעון ללא שינה", סביר להניח שגם האמא הישראלית הייתה דורשת בתוקף שבן זוגה ישתתף בחגיגה הזו כפי שנהוג במדינות פמיניסטיות יותר כמו שוודיה, נורווגיה והולנד, בהן הנשים כבר עלו על התכסיס הלא יותר מדי מתוחכם למכירת "חופשה מעולם אחר" שאף סוכן נסיעות ממולח לא היה מצליח למכור אפילו בחמישים שקלים ללקוחותיו.

בקמפיין של "חופשת הלידה" מוכרים לנו הנשים אשליה שמייד מביאה אותנו לחלום על תקופה פיוטית ומרגשת עם התינוק הורדרד והמתוק שלנו. תקופה בסימן של רוגע, מנוחה, התאוששות ופינוקים אין סוף. עם אפרוח שרוב הזמן ישן ואוכל ושרק עובר תקופות קצרות של משבר עם גזים ותופעות חולפות כאלה ואחרות.

עם יד על הלב, אילו היו מציעים לכם שתי חבילות נופש – אחת קצרה ואינטנסיבית בת יומיים באיים הקריביים עם טיסות של עוד יומיים הלוך וחזור ועם תפריט דיאטטי אבל בתנוחת בטן גב על חופים מטריפים עם חול לבן, מול חופשה ארוכה בת שלושה חודשים הכוללת חוסר שינה ברמות שעוד לא חוויתם מעולם, ועם כאבים בכל האזורים האינטימיים והלא אינטימיים בגוף, ועם "מנהל נופש" אובססי מעט ועם בונוס כמעט מובטח של סיכון מוגבר לדיכאון – מה הייתם בוחרים?

בואו נחשוב רגע, מהי בעצם חופשת לידה ומהם מרכיביה. לוקחים אשה אחת מלאת הורמונים ברמות מטורפות, תשושה לגמרי מחוסר שינה מתמשך, מוסיפים לה כאבים ודימומים ומנה גדושה של בדידות ורגשות אשם. אליה מצמידים מנהל נופש נמוך ועצבני שיותר דומה למפקד טירונות אקסנטרי, שמשליט טרור ועושה בית ספר לכל מי תחת פיקודו ושייך למחנה שלו.

אותו מפקד לא שמע על מושגים כמו "שגרה" ו"סדר יום" והוא דואג לטרטורים בכל שעות היום והלילה, לא מתבייש להכריז בקולי קולות בפני כל השכונה כשהוא רעב או כשהוא זקוק למדים נקיים. אם המפקד המדובר לא היה אפרוח קטן ומתוק שפשוט אי אפשר לכעוס עליו ושאי אפשר לסרב לדרישותיו, לא הייתם עורקים מהתפקיד עוד לפני הגיוס?

עוד דבר שמשותף לחופשת לידה ולטירונות צבאית היא העובדה שאנחנו קופצים ראש לתוך הסיטואציות האלה מבלי להבין שאין לחברים ובני המשפחה שלנו נימה רומנטית כשהם מספרים על התקופה ההיא בחייהם. הם פשוט כבר שכחו, ורכשו מבט לאחור שגורם להם לראות הכל דרך משקפיים ורודים. אם זו האמא שלנו, הסבתא הטרייה, היא אולי בכלל שכחה את הקשיים אחרי הלידה ובחרה לשמור בזיכרונה את כל הדברים הנפלאים שקרו לה איתנו ועם האחים שלנו בתקופה שלאחר הלידה.

ואני אומרת, שקצת אמת בפרסום לא הייתה מזיקה ומי שחוזרת לעבודה בתום שלושת החודשים מגלה שלמרות שקשה להיפרד מהתינוק, החופשה האמיתית היא במקום העבודה.

ואחרי כל זה, חשוב לי גם לציין שחופשת הלידה יכולה באמת להיות תקופה נהדרת אם כי מהולה גם במנות לא קטנות של תסכול וחיפוש אחרי ה"אני" שמלפני הלידה. תזכרו שלרוב, לאחר החודש הראשון פחות או יותר, הכל מתחיל להיראות פשוט יותר, ודברים שנראו בלתי אפשריים בהתחלה, הופכים לדברים שעושים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.