דולה פוסט פארטום

ארבע שנים עברו מאז, אבל אני זוכרת כל רגע. איך הגענו הביתה אני, הוא והסלקל. אבל הפעם הסלקל היה מלא. לא כמו בחנויות הרבות שהלכנו לקנות את המוצרים לקראת בואה, שם אפילו לא חשבנו מה ייכנס בסלקל הזה, יותר היה חשוב לי האם הצבע שלו מתאים לצבע העגלה ולצבע האוטו.

אך הפעם הסלקל היה מלא ביצור ורדרד - צהבהב, שלא דמה לאף אחד מתיאורי וצילומי התינוקות שאני היכרתי. אמא שלי הגיעה יחד איתנו הביתה וברגע שהיא הלכה, יצאה הקריאה מגרונו של בעלי: "אמאל'ה אנחנו לבד!!"

הקריאה הזו תיארה את המצב נכון אבל לא בדיוק. הרי הוא חזר אחרי יומיים לעבודה ואני נשארתי עם המון עבודה, אבל לא מוכרת, חדשה וגם קצת מפחידה. הטיפול בתינוקת חדשה. הימים הבאים לא היו קלים, רחוקה מבני משפחתי, נטועה בעיר שהפכה פתאום זרה לחלוטין חיפשתי את הדרך להיות אמא טובה אבל גם להשאר מה שהייתי קודם, עליזה חברותית וצוחקת. אך, סערת הרגשות בשל טלטלת ההורמונים ולילות ללא שינה הקשו עלי להכיר את עצמי ולזהות את האם החדשה שנולדה. כל אלה הביאו לשעות וימים קשים ונדמה היה שהדכדוך והאושר הולכים יחד יד ביד ובכל רגע ידו של האחר היתה על העליונה, בלי כל הודעה מוקדמת. לשמחתי לא נפלתי לתהומות של דיכאון לאחר לידה, אבל היה ברור לי באותה תקופה, איך נשים לאחר לידה מגיעות למצב הזה.

הרי אנחנו במו ידינו יצרנו סביבה לא אוהדת לתחושותיהן של אמהות צעירות. החיים המודרניים הביאו אותנו לרצון להגיע להישגים ראוותנים בכל תחום, ולצערי גם בתחום ההורות והאמהות. היום הורים נערכים ללידה בעיקר על ידי פעילות משותפת אחת והיא: הקניות. איך קרה שעיקר מאמצינו לקראת בוא התינוק הביתה קשור באיזה עגלה נרכוש עבורו? אולי הדבר קשור בתרבות הצריכה שכנראה קובעת לנו את סדר היום גם בנושא של הריון ולידה. הרי שזוג בהריון פוגש דודה רחוקה היא מיד תשאל: קניתם את הכל? הלוואי והיינו מגיעים למצב שאותה דודה תשאל האם חשבתם על צירופה של דולה ללידה? ומה על דולה לאחר לידה ש"תרכך" את חזרתכם הביתה?

הרי החיים בחברה המערבית גרמו לנו לגור הרחק מהמשפחה המורחבת שלנו ובכך התרחקנו מהעזרה והתמיכה שכל כך נחוצה לזוגות צעירים בעיקר בתקופת משכב הלידה. גם שינויים חיוביים, כמו סבתות שעובדות או עסוקות, מקשים על הזוגות הצעירים בתחילת דרך ההורות שלהם ורצוי לא לצפות שאיש מבני משפחתנו יעצור את חייו בגלל שאנחנו ילדנו.

הקשיים שחוויתי בתקופת משכב הלידה הביאו אותי להסתכל סביבי אל חברותיי ובנות משפחתי. לתדהמתי מעטות מהן היו מוכנות להודות כי תקופת ההורות הראשונית הייתה קשה עבורם וכי נאלצו להתמודד עם משברים רגשיים שלא חוו בעבר. וכאן הגעתי למסקנה, שסביב תקופת משכב הלידה יש קשר של שתיקה. הרי החברה מציירת את היולדת, כאישה מאושרת שזכתה סוף סוף להגשמת ההורות שלה. הרשתות למכירת מוצרי תינוקות מחזקות את ההרגשה הזו בהציגן משפחות מאושרות בהן האם החטובה והמאושרת מחזיקה תינוק חייכן ועגול (שונה לגמרי מהתינוקת שאני הבאתי הביתה) ומסתכלת באהבה גדולה לעבר בן זוגה. ובכן, איפה המשברים, איפה הדילמות? וכך חונכנו - להגיד שאנחנו מאושרות עם התינוק, עם ההנקה ועם היחסים שהשתנו, למרות שהרבה פעמים זה לא ככה, וזה בסדר גמור! בואו של תינוק חדש הביתה מביא עמו הרבה אושר אך גם רגשות אחרים של בלבול ודכדוך ולכן אישה שילדה זקוקה להרבה כוחות נפש, להגיד "קשה לי" ועוד יותר כוחות לומר "אני צריכה עזרה".

בקשת העזרה אינה באה ממקום של חולשה או ממקום של "אני צריכה עזרה כי אני אמא לא טובה", אלא בדיוק להפך. אני צריכה עזרה כי אני מבינה שאני נמצאת בתקופה קריטית בחיי ובחיי משפחתי. גופי ונפשי נאלצים להתמודד כעת עם שינויים גדולים ואין סיבה שאצטרך לעמוד לבד בשינויים הללו, יחד עם טיפול בתינוק בן יומו. וכך, מתוך העוצמה הזו של ההכרה בכל השינויים ובעוצמה שלי כאישה וכאמא אני זקוקה לעזרה, ובקבלתה אני אוכל להתעצם כאמא וכבת זוג, אדע להתמודד עם הקשיים ולצלוח אותם אל הדרך הארוכה, הנפלאה והמפותלת של ההורות. כך אגיע אליה מחוזקת ומלאה במטענים נכונים של רגשות חיוביים ושל הצלחות קטנות אבל ששוות כל כך הרבה.

עזרה היא דבר בעייתי. כי פירושה שונה אצל כל אחד, אפילו בינך לבין בן זוגך. לכן צריכה להיות בניכם פתיחות בנושא הזה (כמו גם ביתר הנושאים) ועל היולדת להסביר בדיוק איזה סוג של עזרה היא רוצה. העזרה יכולה להיות בשכר או שלא בשכר, לדוגמא מבן משפחה. אך על בני הזוג להחליט על בן משפחה שהם מרגישים קרובים אליו ונעים להם להיות בחברתו, במיוחד עבור היולדת שנשארת בבית במהלך כל היום.

עזרה בשכר הינה עזרתן של אחיות שמגיעות לבית היולדת או הדולות לאחר הלידה, דולות פוסט פארטום. דולה לאחר לידה הינו מקצוע ייחודי וחדשני בארץ, למרות שבארה"ב קנה לו כבר מעריצים רבים. תפקידה של הדולה פוסט פארטום הוא לייעץ, להדריך ולעזור ליולדת ובן זוגה בתקופה הראשונה של ההורות, התקופה הנקראת משכב הלידה. תקופת משכב הלידה אורכת שישה שבועות אך היא מכילה עולם ומלואו ואנו זוכרים אותה לשארית חיינו. התקופה הינה רב גונית ומשתנה וכך בדיוק מתנהלת עבודתה של הדולה פוסט פארטום, תוך גמישות והתאמתה למצבה של האם, התינוק ושאר בני הבית. אצל משפחה אחת היא תתבקש לעזור לאם ב"עיבוד" חווית הלידה ובשיחות על השינוי בחייה. יולדת אחרת תרגיש שלמה עם השינוי בחייה, אבל תחווה קושי בטיפול סביב השעון בתינוק בן יומו. בשל הדינאמיות של מקצוע התמיכה לאחר הלידה, על הקשר בין אשת המקצוע להורים להיות שקוף לחלוטין ולכן כדאי לתאם ציפיות עוד לפני הלידה.

הדולה פוסט פארטום הוכשרה לטפל באם ובתינוק במגוון נושאים - הנקה (היא אינה מחליפה צורך בייעוץ הנקה על ידי יועצת הנקה מוסמכת IBCLC), האכלה מבקבוק, דכדוך לאחר לידה, חיזוק רצפת האגן, מיניות, זוגיות ועוד. כל זאת על מנת שתוכלנה לטפל במשפחה במקצועיות, כאשר לרשותן המידע העדכני ביותר. כשתגיע לביתכם היא תעזור בהכנת הבית לקראת בוא התינוק, תדריך את כל בני הבית בנוגע לטיפול באם ובתינוק, תעזור ל"קרוא" טוב יותר את התינוק, תוכל לזהות סימנים לדיכאון לאחר לידה ולהפנות לאנשי מקצוע שאולי יזדקקו להם. היא תוכל להוות משענת להורים בשבועות הראשונים בטיפול בתינוק, לסייע לבנות את בטחונם העצמי כהורים, לעצים את תחושת האמהות והנשיות של היולדת ותסייע ליצירת אווירה רגועה בבית. כאשר מטרת העל של הדולה היא אחת - להפוך את בני המשפחה ליחידה עצמאית היוצאת לדרך חדשה בוטחת ומכילה.

על מנת לצלוח את תקופת משכב הלידה נדרשים לנו, ההורים החדשים, סבלנות ופתיחות. לדעת לקבל את עצמנו ואת תינוקנו, עם הקשיים והשינויים ולצאת יחד למסע הארוך והמפותל, אך הנפלא מכולם, מסע ההורות.