למה זה כל כך מסובך להיות הורים במאה ה-21

להיות הורים במאה ה-21, זו משימה המשאירה רבים מאיתנו ההורים במצב של בלבול וחוסר אונים. לנסות לבחור בקו חינוכי בעידן שלנו הנקרא הפוסט מודרני, מתאפיין  בהעדר אמת אחרונה ולכן מקשה עלינו

הגישות המסורתיות לגידול ילדים כללו אמירה מפורשת לגבי מה שהוא רע או טוב, ראוי או בלתי ראוי בחינוך הילדים. אפילו הגישות המודרניות – ליברליות – דמוקרטיות שבאו בעקבותיהן האמינו כי קיימת יכולת להבין את צרכיו האמיתיים של הילד, ולפיכך גם הן התייחסו אל רעיונות מסוימים כאל ראויים או בלתי ראויים, מקובלים או בלתי מקובלים.

כיום, במאה ה-21, הגישה הפוסט מודרנית מטילה ספק בקיומם של ערכים בעלי מעמד אובייקטיבי – אוניברסאלי. הגם שאין ויכוח לגבי חשיבותה ומרכזיותה של ההורות ומשאביה להתפתחותו התקינה של הילד, הספרות הרלבנטית כוללת מגוון עצום של ספרי הדרכה ושל גישות פסיכולוגיות חינוכיות המובילות לכיוונים שונים ומנוגדים, הן בנוגע למטרות ולעקרונות והן בנוגע לאמצעים החינוכיים להשגתם.

איך זה היה פעם?

עד המאה ה-19 נחשבו הילדים לרכושם של ההורים. ההורים יכלו לעשות בילדים כרצונם. התייחסות של ההורים לילדים הייתה כעריץ אל נתיניו.

החל מן המאה ה-19, ובמיוחד לנוכח המהפכה התעשייתי , חלה הפרדה בין תפקיד הגבר אשר יצא מחוץ לבית לעבוד לפרנסת המשפחה, בעוד האישה הייתה עקרת הבית והוטל עליה  לטפל בילדים ובצורכי המשפחה. בתקופה זו התפתחה הציפייה מן האם שתאהב את ילדיה ותטפל בהם במסירות גדולה. הגם שאופי הטיפול הרצוי השתנה בהגדרתו ממקום למקום ומעת לעת, הדימוי של התפקיד האימהי היה של "אמא מושלמת" .

בתחילת המאה ה-20, עם התפתחותן של תיאוריות מדעיות (דארווין, פרויד וכד') צמחו תיאוריות פסיכולוגיות אשר תיארו תפיסות חינוכיות ונוקשות. האם נדרשה ללמוד את התיאוריות המתאימות ולחנך את ילדיה "נכון וללא טעויות".

רק בשנות ה-50 וה-60  של המאה ה-20, במיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה, החלו לשגשג הגישות המודרניות שהן חברתיות ליברליות במהותן. גישות אלה שמות דגש על הצרכים האינדיבידואליים של הילד. דעותיו ורצונותיו של הילד הם  בעלי חשיבות רבה, וההורים נקראו להעניק לילדיהם אהבה ללא תנאי. גישות אלה שינו לבלי הכר את ההירארכיה המשפחתית ואת מקומה של הסמכות ההורית.

ואיך זה היום?

כפי שראינו ההורות כיום נמצאת פעמים רבות במצוקה המקשה עליה לפעול במיטבה. ההורים מגלים כי קיימות גישות רבות ומגוונות לגבי אופיו של תפקיד ההורה.  בנוסף עולות שאלות ותהיות לגבי המקום והמעמד הראויים והרצויים להורים ולהורות בחברה רב תרבותית מתקדמת.

הזוג המצפה לילד הראשון מתכונן להורות, ומפתח מחשבות ציפיות ורצונות לגבי התפקיד המיוחל.  עם זאת, בהגיע הרגע נתבעים ההורים הצעירים להיענות לציפיות רבות ומשתנות, המופנות אליהם מן הסביבה החברתית והמשפחתית ומקשות עד מאד על ההסתגלות למצב החדש.

ההורות נמצאת לא פעם בצומת של תפיסות מנוגדות: מצד אחד היא נתפסת כנכס להורים לילדים, אולם מצד שני, היא נתפסת גם כנטל מעיק המגביל את יכולתם של ההורים לממש את שאיפותיהם האישיות, ואת החופש של הילדים השואפים להתנהג כרצונם. העובדה כי ההורות מתלבטת בנוגע לגבולות אחריותה וסמכותה מערערת לא פעם את מעמדה בעיני הילדים, הסביבה ואף בעיני ההורים עצמם.  

במשפחות שבהן ההורים באו מתרבויות ואמונות ייחודיות, וחפצות בכל זאת להנחיל ולו באופן חלקי את תרבותן, קיים קושי רב לעשות זאת, לנוכח התרבות העכשווית הדוגלת בשינוי מתמיד ובחיפוש אחר החדש. הורים רבים רואים צורך לעצמם להרחיב את גבולות ההורות מעבר להורות המשפחתית, ולגלות מעורבות גם  במערכות החינוכיות וגם במסגרת הקהילתית חברתית.

במציאות חברתית וחינוכית מאתגרת זו, חייבים ההורים ללמוד כיצד לפתח כלים ולרכוש שפה וידע חינוכיים כדי שיוכלו למלא את תפקידם במשפחה, כמו גם כדי שיוכלו להיות שותפים לאנשי המקצוע החינוכי ולקהילה. זאת מתוך שאיפה להורות המממשת את הזכות הטבעית והראשונית של הילדים וההורים: הזכות להורות טובה ומיטיבה.