נולדנו להרגיש: חושי התינוק

כשתינוק נולד הוא מופצץ לפתע במיליון גירויים, המתערבלים אצלו יחד בכל החושים הנדלקים יחד. הוא מנסה להבין מה הוא שומע, מה הוא רואה, מה הוא מרגיש, מה הוא מריח ומה הוא טועם, ואיך אפשר ליצור מתוך כל זה עולם מאוזן, שאפשר להבין אותו.

החוש הראשון שמפעיל התינוק לאחר הלידה הוא חוש השמיעה. למעשה, חוש השמיעה הוא המפתח הראשון שלו להבנה של העולם העצום שזה עתה הגיע אליו, כי עוד ברחם הוא כבר השתמש בחוש הזה, ושמע את כל הצלילים מסביב: הלמות הלב של האם ושלו, קולות רקע, מוסיקה שהשמיעו לו במיוחד, קולות דיבור עמומים. ועכשיו, בלי הפילטר של מי השפיר, שק מי השפיר והרחם, כל הצלילים מכים בעוצמה על עור התוף והוא שומע בליל עצום של קולות וצלילים. הוא צריך להפעיל מייד שיקול דעת כדי לברור מה מכל זה הם רעשי רקע חסרי משמעות, ולאיזה צלילים צריך לשים לב, כי יש להם משמעות עבורו. הוא מתחיל להקשיב לקולות ולנסות למצוא תבניות חוזרות, צלילים מוכרים. לאט לאט הוא קופץ פחות מכל רעש צורם, ומתרגל שלא להגיב לרעשי רקע. הוא מנסה לראות אם יש צלילים שחוזרים פעם אחר פעם, ואיננו רואה בהם איום עוד, אלא משהו שאפשר אולי להתעלם ממנו, כדי להתמקד ברעשים העלולים לאיים על הבריאות.

מישוש והרחה

במקביל, ממש שניות לאחר הלידה הוא מפעיל חוש נוסף: חוש המישוש. המרכז של התחושה נמצא בשפתיו, המחפשות את הפיטמה של האם. יש שם מאות קצות עצבים רגישים, והמשימה העיקרית שלו עכשיו היא הישרדות, וללא השיליה הוא זקוק למקור חיצוני, דרך הפה, והשפתיים הן במצב מודעות מירבי. קודם כל אוכל. אחר כך הוא מתחיל לערב חוש שלישי, חוש הריח, המאפשר לו להריח את אמא, את החלב, את האוכל שהוא כל כך זקוק לו. הוא מזהה את הריח של אמא, מזהה את ריחות הבית, ריח של סדינים נקיים שיצאו ממכונת הכביסה, ריח של תבשילים, ריח של הרהיטים, הריח של הבית. הוא רוצה להרגיש בבית. הוא רוצה להרגיש בטוח, שהוא מזהה את הריחות, שיש ריחות שחוזרים על עצמם, שהם חוזרים על עצמם בקונוטציה של אוכל, של ביטחון בידיים של אמא.

כבר בשלב ראשוני זה כל חוש מתגלה כחוש דואלי, בעל שני שלבים. השלב הראשון הוא התחושה הנובעת מכך שיש לנו אברי חוש, כמו עור התוף, שקולט רעשים, או של הרשתית, הקולטת קרני אור. השלב השני הוא השלב שבו אנו מתרכזים במידע שמעבירים לנו הקולטנים ומערבים את המודעות שלנו עם החוש. אז הופכת שמיעה להקשבה, ראייה להתבוננות, תחושה כללית של מישוש הופכת להרגשה מדוייקת של מירקם של חפץ שאנו נוגעים בו ובשלב מאוחר יותר אנו מבחינים שהחיתול רטוב לנו, ולא נעים ואנו בוכים כדי שיחליפו אותו בחיתול יבש.

על טעם וריח

חוש הטעם מתאחר קצת, כי הוא לא חשוב כמו חוש הריח. הריח מסמל עבורנו סכנה. אם יגישו לנו מאכל שנראה נהדר, בצלחת מהודרת, בהגשה של שף מדופלם, אבל לתבשיל יהיה ריח באוש, לא ניגע בו. חוש הריח מתריע מפני סכנה. ריח לא טוב מעיד בדרך כלל על ריקבון, על מחלה, ומגיל מאוד צעיר אנו לומדים לסמוך על הריח. הטעם רק מתוסף לריח כשאנו בוחנים את המזון. לתינוקות רכים לא אכפת לאכול מזון זהה במשך חודשים ארוכים והם אינם זקוקים לגיוון. תינוקות הניזונים מחלב אם יכולים ליהנות ממנו חודשים ארוכים. בין כה וכה ההרכב של החלב משתנה ומתאים את עצמו לגדילה של התינוק, והרכב שונה משמעו טעם שונה במקצת. הטעם של החלב משתנה גם בזמן שהאם מקבלת מחזור חודשי, או אם היא אכלה מאכלים מתובלים בתבלינים שונים. הכל עובר לחלב. אם היא נוטלת אנטיביוטיקה התינוק ירגיש הבדל בטעם. לפעמים הוא לא ירצה לינוק, בגלל השינוי בטעם, אבל אסור להתייאש וצריך לשנות את התפריט ולנסות לחזור להניק.

ראייה והתבוננות

חוש הראייה הוא החוש החשוב ביותר בתרבות החזותית שלנו. התינוק רואה תחילה אורות וצללים, אחר כך הוא רואה צורות, ולאחר מכן הוא מניע את עיניו לצדדים, למטה ולמעלה, כדי לראות דברים הנמצאים מחוץ לטווח הראייה שלו. דרך הצוהר הזה הוא רואה את העולם ומתחיל לקשר בין הדברים. הוא רואה מישהו מדבר, ובמקביל שומע אותו ומתחיל לקשר בין הקולות לבין תנועת השפתיים ותנועת הידיים הנלווית. הוא רואה מבוגר הפולט כמה צלילים ומבוגר אחר מושיט לו משהו. מאוד מוצא חן בעיניו התהליך הזה וגם הוא רוצה להשתתף בחגיגה. הוא עושה ניסוי כלים באברי הדיבור, ולפתע הוא מקשר בין מה שהוא עושה לבין מה שהוא שומע. זוהי פריצת דרך אמיתית, שיוצרת קישור מאוד חזק במוח בין השמיעה לבין הדיבור. אבל לדיבור שלו עדיין אין משמעות והוא ממשיך לנסות צלילים שונים לראות אם הסובבים אותו מגיבים להם. כך מתחיל להיווצר אצלו הליך של דיבור.

החוש השישי (לא ה"שישי") המתפתח הוא חוש שיווי המשקל. בלעדיו התינוק רק ישכב על הגב ויתבונן בתקרה.  כל החושים מובילים את התינוק לעצמאות, אבל בלי שיווי משקל הוא לא יוכל לזוז. מי שחלה אי פעם בדלקת אוזניים חריפה ונאלץ לשכב חסר אונים בלי יכולת להניע אפילו את הראש, יודע במה מדובר פה. גם חוש שיווי המשקל הוא חוש דואלי, כמו שאר החושים. אחרי תירגול בזחילה, בהליכה על ארבע, בהליכה עם תמיכה על השולחן, הפכנו את הפעולה של החוש הזה לאוטומטית ואנו פנויים להתרכז ולהתמקד בדברים חשובים אחרים.

אחרי שכבשנו את ששת החושים ולמדנו איך להתמקד במידע המתקבל על ידי אברי החישה ולמקסם את המודעות שלנו בתוך התחושה, אנו נמצאים בדרך לעצמאות האמיתית, שבה אנו יודעים מה טוב לנו וממה להתרחק. החושים מסייעים לנו להימלט מסכנה, ולהתקרב לדברים שעושים לנו טוב. כל עוד אנו מחוברים לששת החושים, אנחנו בדרך הנכונה.