כך תלמדו את תינוקכם להירדם בעצמו

הורים לתינוקות מבלים לילות ארוכים ללא שינה, עם תינוק על הידיים. יש תינוקות שלא יירדמו בצורה אחרת. אחרים צריכים שיניעו אותם הלוך ושוב בעגלה, ויש כאלה שבלי סיבוב של שעתיים באוטו עם אבא, באמצע הלילה, או בלי הציצי של האמא, לא יגיעו לישון.

יש תינוקות שיודעים לישון לילה שלם, אבל מי שהתברך בתינוק "רגיל" יודע שלכל תינוק יש אופי אחר וגם דפוס שינה אחר. חלק יודעים להירדם בעצמם וחלק לא. מגיל מסויים התינוק כבר אמור לפתח יכולת של הירדמות עצמית הוא לא עושה את זה כשאנו ההורים הדאגנים מפריעים לו (בלי כוונה). כשמדברים על "שינה כמו תינוק" מתכוונים למצב של שינה ארוכה חסרת דאגות, אבל למעשה, שינה של תינוק היא שינה קטועה, כשבאמצע מתעוררים לינוק, לאכול, וזה לא המצב האידיאלי שאליו מתכוונים. מחזורי השינה של תינוקות קצרים יותר מאלה של מבוגרים. הם מתעוררים הרבה בלילה, ובניגוד למבוגרים, לא תמיד יודעים כיצד להרדים את עצמם בשנית. תופעה זו אופיינית אצל תינוקות שהורגלו להירדם בעזרת ההורים, כשהם יונקים או שמנענעים אותם על הידיים, בעריסה או בעגלה. ואז, כשהם מתעוררים, הם מוצאים את עצמם פתאום לבד במיטה, ומתחילים לבכות, כי אינם יודעים כיצד להירדם מחדש. חשוב לציין, כי הבכי לפעמים בא מתוך רעב ולא בגלל קושי להירדם. חשוב לנסות להציע לתינוק לינוק או לשתות מבקבוק.

יש לכם שאלות? היכנסו עכשיו לפורום לישון כמו תינוק של פורטל דולה למשפחה

ג'ינה פורד, אחות מאדינבורו שבסקוטלנד, שמתמחה בגיל הינקות, והפכה לגורו של הורים טריים ברחבי העולם, אומרת שאין לקשור את השינה  להרגל קבוע שאינו חלק מתהליך ההירדמות הטבעית של התינוק. בספרה "המדריך המלא לתינוקות מאושרים", שיצא בבריטניה בשנת ­1999 היא מדגישה שאין להרדים תינוק תוך כדי הנקה, כי אז הוא ילמד לקשור הירדמות לאכילה. אם נרגיל את התינוק להירדם תוך כדי תנועה או נסיעה, הוא ילמד לקשור את ההירדמות לתנועה. "התניה בין הפעולה לשינה  עלולה ליצור קשיים בהירדמות כשהתנאים שאליהם התרגל התינוק לא מתקיימים", היא מסבירה. פורד טוענת, כי חשוב להימנע מההרגל הנפוץ של השכבת התינוק בחדר ההורים בשבועות הראשונים לחייו, וממליצה להשכיב אותו בחדרו מהיום הראשון, כיוון שמאוחר יותר, כשיעבירו אותו לחדר שאינו מוכר לו, יחוש תחושת נטישה קשה. "אם תניחו לו לישון בחדרו מן היום הראשון", היא מסבירה, "הוא יראה בו מקלט רגוע ולא כלא".

כיום בעקבות המחקרים על מוות בעריסה ממליצים כן להשכיב את התינוק בחדר ההורים בחודשים הראשונים לחייו, כדי להיות קשובים לנשימתו, אבל במיטה נפרדת ולא במיטת ההורים.

ביטחון בעריסה

הירדמות עצמית היא מיומנות נלמדת, ומומלץ להקנות אותה לתינוק כבר מהחודשים הראשונים לחייו. התינוק צריך ללמוד לחוש בטוח בעריסה כדי שיוכל להירדם בעצמו. יש כמה שיטות לגרום לתינוקות להירדם בעצמם, ולמעשה אין נוסחה אחת, המתאימה לכולם. הורים בפעם ראשונה לפעמים  יתקשו יותר מאשר הורים פעם שנייה. אמא אחת מספרת, כי את בנה הבכור נהגה להרדים לצלילי מוסיקה, בריקוד, כשהוא על הידיים. הדבר נבע מזה שהוא אושפז בגיל מאוד צעיר ומתוך דאגה שיש סכנה לחייו. עד גיל שנה וחודשיים הוא היה נרדם רק על הידיים. כשנולד אחיו הצעיר האם החליטה בגיל שבועיים לאפשר לו ללמוד להירדם בעצמו בצורה טבעית. האם נהגה להניח את התינוק בעריסה לאחר ההנקה, לטפוח קלות על הישבן של התינוק ולשיר שירי ערש קבועים בכל ערב. תוך ימים ספורים התינוק ביקש בשפת הגוף שלו שיורידו אותו מהידיים ויניחו אותו בעריסה. במקרה זה של שני תרחישים שונים באותה משפחה, אפשר לראות איך התערבות תמימה של ההורים גרמה לכך שילד אחד נרדם בצורה אחת וילד שני בצורה אחרת. זה אומר שהורים צריכים להיות יותר רגועים ולאפשר לתינוק ללמוד להירדם בעצמו.

עורכת פורטל דולה, נעמי גטניו, איננה בעד שיטות כמו שיטת החמש דקות, מכיוון שתינוק בן מספר שבועות זקוק לקרבה של ההורים ולא אמור להתמודד בעצמו עם מצבים של בכי וחוסר אונים. לכן אפשר לשנות את השיטה ולהרגיע את התינוק על ידי ישיבה לידו, ללטף אותו או אפילו רק לשים עליו יד. עם הזמן מתקצר הזמן שמניחים את היד עליו. לאחר מכן רק יושבים לידו, מתרחקים קצת ממנו ולבסוף כבר לא נשארים איתו בחדר כשהוא לומד להירדם לבדו.

חמש דקות

המיומנות הזו של הירדמות עצמית ניתנת להשגה בגיל של שלושה חודשים, אחרי שלב ה"הישרדות" של התינוק. בשלב זה התינוק טרוד באכילה, שתייה ואהבה יותר מכל דבר אחר. יש כמה שיטות ללמד את התינוק כיצד להירדם בעצמו. שיטת חמש הדקות ממליצה להשאיר את התינוק לבד במיטה - לומר לו לילה טוב, לצאת מהחדר ולהניח לו לבכות במשך שלוש עד חמש דקות. אחרי חמש דקות נכנסים לחדר להרגיע אותו ולאחר שנרגע יוצאים שוב מהחדר לחמש דקות וכך שוב ושוב במשך ימים אחדים עד שהבכי נפסק והתינוק נרגע. שיטה זו מתאימה לטיפול במקרים של התעוררויות מרובות וקשיי הירדמות, אבל היא לא מתאימה להורים שאינם עקביים ואינם סבלניים. אם הם נכנעים לבכי ונכנסים לחדר מייד עם תחילתו, התינוק יבין שהבכי שלו מפעיל את ההורים וימשיך לבכות עד שיקחו אותו על הידיים. 

המצדדים בשיטה טוענים שבתוך שלושה-ארבעה ימים, מקסימום שבוע, שבמהלכם מגדילים את הפער בין הביקורים אצל התינוק, זוכים ההורים לשנת לילה רצופה. המתנגדים טוענים שמדובר בהתאכזרות, שטכניקת חמש הדקות גורמת טראומה לתינוקות. מרגרט סאנדרלנד, פסיכולוגית הילדים הבריטית, שכתבה ספר בנושא, טוענת ששיטות אלו עלולות ליצור שינויים מבניים במוח, שיגרמו לתינוקות האלה לכשיתבגרו בהפרעות רגשיות או נוירולוגיות. לדבריה, המתח שחווים התינוקות ברגעי המצוקה האלה, כשהמטפלים שלהם לא נענים לקול הבכי, עלול להביא להצטמקות רקמות במוח ולגרום לפגיעה לכל חייו. זהו מחיר יקר גם עבור הורים מותשים שלא ישנו טוב לילות רבים.

בשיטות אחרות ההורים נשארים בחדר, אך לא מרימים את התינוק עם הבכי הראשון, אלא מלטפים בתוך המיטה ולאט לאט מצמצמים את המגע עם התינוק. האם יכולה לשבת על כיסא לצד עריסת התינוק בלילה, ללטף אותו קצת, לומר לו 'אני כאן, זה בסדר, עכשיו ישנים ובבוקר נמשיך להיות יחד',  כפי שמציעה גם נעמי גטניו. התינוק או הפעוט ינמנם ומדי פעם יפקח עיניים לבדוק אם ההורים שם, ואחרי יומיים-שלושה ישקע בשינה עמוקה והאם לא תצטרך עוד לשבת לידו.

בשיטה אחרת, דרסטית, ולדעתי פרימיטיבית, ההורים מחליטים מראש על לילה אחד, שבו פשוט נותנים לתינוק לבכות בלי לגשת אליו כלל. לרוב לילה אחד מספיק. זה קשה גם להורה וגם לתינוק. שיטה זו מאוד לא מומלצת.

הרם הורד

הלוחשת לתינוקות, טרייסי הוג, אומרת שאם התינוק רגיל להירדם תוך כדי הנקה רצוי להעביר את המשימה לאב, שהאם לא תתערב, לא תיגש לתינוק ולא תראה את עצמה או תעמוד במקום שהוא יכול להריח אותה. התינוק מבין שאין ציצי בסביבה ונרדם. היא משלבת גישה זאת עם שיטת "הרם הורד" שבה מחזיקים את התינוק הבוכה על הידיים וברגע שהוא נרדם מניחים אותו בעריסה. כל פעם שהוא בוכה מרימים ומרגיעים ומייד כשנרגע מניחים אותו. לא משאירים על הידיים את התינוק הרגוע. הלילה הראשון קשה, כי קשה לאמא לשמוע את התינוק שאינו מצליח להירדם ואת האב חסר האונים, שעשרות פעמים מרים ומוריד את התינוק. בלילה השני המצב משתפר, אם מתמידים, האם לא נשברת והאב לא לוקח את התינוק למיטתו התינוק לומד שההורים כן נמצאים שם עבורו והוא לומד להירדם. שווה להשקיע כמה לילות קשים כאלה, כדי שהתינוק ילמד להירדם בעצמו.

טקס שינה

בספרו "לישון כמו תינוק" בהוצאת ידיעות אחרונות, אומר ד"ר אבי שדה, שילדים רבים יפתחו דפוסי שינה טובים בלי קשר להתנהגות הוריהם – וגם אם אלה יעשו את כל השגיאות האפשריות. עם זאת, יש להתייחס ליום וללילה בצורה שונה, ולשדר לתינוק שבלילה ישנים וביום ערים. אפשר לעשות זאת על ידי שמירה על חשכה ועל שקט בלילה והימנעות מלשחק איתו ולשתף אותו בפעילויות חברתיות בשעות לא מתאימות.

ד"ר שדה ממליץ ליצור טקס קבוע של התנהגויות לקראת ההשכבה לישון. דפוס כזה יכול לכלול טיול בגינה, אמבטיה, האכלה, הקראת סיפור והשמעת שירי ערש או שירה שלהם, או התנהגויות מרגיעות אחרות. דפוס זה צריך להיות קבוע, וכשהוא חוזר על עצמו התינוק לומד להתרגל אליו. הוא יודע למה לצפות ומחבר את השינה לכל התהליך שקודם לה. את כל הטקסים החברתיים, הפינוקים וההאכלה רצוי לסיים לפני שהתינוק מושכב במיטה לישון. רצוי שהוא יתרגל להירדם במיטה שלו, גם אם הדבר כרוך במחאה קצרה. רצוי גם להימנע ממתן מזון ושתייה ממותקת במהלך הלילה.

יש ללמוד לזהות סימני עייפות של התינוק ולהגיב בהתאם למקצב הישנוניות שלו. אם רוצים ילדים שישנים מוקדם בערב צריך להשכיב את התינוק בשעה מוקדמת. אם התינוק הולך לישון ב-11 בלילה זה יהיה דפוס השינה שלו גם כשיגדל. אם משכיבים אותו לישון בשעה 7 בערב גם כילד הוא ילך לישון מוקדם. אם כבר הורגל ללכת לישון מאוחר, שינויים בתזמון השינה יכולים להיעשות בהדרגה ובקצב איטי מאוד, ולא במאבק חד פעמי עם התינוק.

בסיכומו של דבר, חשוב להבין שאפשר לאמץ קצת מכל שיטה וגם להמציא שיטות משולבות. ולמצוא את הדרך המתאימה לכם ולתינוק שלכם.

שינה ערבה!