ההחלטה להרות

לא רציתי... נשבעת שלא רציתי. אבל הגיע הזמן, כמו שאומרים, דחקו אותי לפינה, לא הותירו לי ברירה והסכמתי. חברה טובה שלי שכנעה אותי שעם ההריון יבואו ההורמונים ועם ההורמונים יבוא החשק (זה לא הפוך??!!??). זה שהיא לא היתה בהריון אף פעם זה לא רלוונטי, היא הייתה היחידה שדיברה בהגיון.

לקח הרבה זמן לשכנע אותי...רק באמצעו של התואר השני ואני כבר בת 28, הזמן נראה לי נכון ("לי" זו הגדרה יפה ל"בן הזוג שלי, אמא שלי, אמא שלו, גיסתי ההריונית, ההורים של החברים הנשואים+, השכנה, ובעצם כל מי שעבר ברחוב והתחיל לפתח איתי שיחה בת יותר מ-2 דקות").

אבל מהרגע שהשתכנעתי אי אפשר היה לעצור אותי!! הפכתי לבולדוזר דורס, פלוגה של חי'"ר בסוף מסלול רגע לפני הכומתה, הצונאמי בהתגלמותו בריצה שלי לעבר היעד – ההריון.

הפכתי לחיית פורומים, למדתי שיטות משיטות שונות איך לגלות את הימים הפוריים ביותר, הפכתי למכונת סקס (במובן של המכונה בלבד!! אני מניחה שהיה גם סקס איפשהו באיזור), עסקתי כל היום בשאלה מתי הביוץ, ואחרי שהוא עבר כססתי ציפורניים וחיכיתי...

בהתחלה זה נראה לי ממש פשוט. הרי בכל הסרטים תמיד הבנות נכנסות להריון מהאוויר או מסקס מזדמן עם החנון של הכיתה במסיבת סוף השנה. איך זה שכשממש רוצים את זה פתאום זה בורח?

והכי מעצבן זה שפת-אום כולן בהריון!! איך שאת לא מסתכלת על זה, תמיד תראי הריונית בסביבה. אפילו את מתחילה לקנא קצת בכרס בירה שהחברים של אבא שלך פיתחו להם עם השנים. אחרי שנים על גבי שנים של מאבק במשקל כל הוויתך אומרת "עוד 10 קילו! עוד 15 קילו!". את קולטת?? את רוצה לעלות במשקל. באופן מודע. את רוצה בטן. גדולה ועגלגלה. אני חושבת שחברה שלי צדקה... ההורמונים התחילו להשפיע...

בשלב הזה כבר ממש רציתי. הריון אני מתכוונת. כי כשאת במסע אל ההורות, זה בדרך כלל נחלק לשניים. לפני ואחרי... הלידה.

אני לא חושבת שהבנתי שבסוף יש תינוק. פשוט רציתי להיות בהריון, רצוי סקסי כזה, כמו של דמי מור בהחלט יספק אותי (גם כתבת שער. אני מוכנה להתפשר על כתבת שער בפורטל "דולה").

ועד להריון, את צריכה לעבור 14 מדורי גיהנום. ככה צריך לקרוא לשבועיים המתנה מרגע הביוץ המיוחל (שכל כך ציפית לו, והקפדתם לעשות סקס לפי הספר יום כן יום לא, ואם היה לך חצי חכם הוא היה משכנע אותך יום כן יום כן יום למה לא??). איפה החברה שתמציא את הערכה שמזהה הריון יום למחרת הסקס? ומצד שני, איפה תהיה לנו עוד הזדמנות לחפור ככה בנבכי נפשנו וגופנו אם לא בשבועיים האלו? אח, שבועיים של תקווה מתוקה...

שבועיים בהם את מפרשת כל כאב קטנטן, הפרשה מוזרה (סליחה כן? אבל חסכתי פה דברים הרבה יותר גרועים...), גודש בחזה/בבטן/בשיניים או טיקים בעין כסימן להריון.

בסוף הגיע הרגע! אפילו לא חיכיתי לאיחור, והצלחתי לשכנע את החצי שמקסימום נקבל תשובה שלילית (על מי אני עובדת?? תשובה שלילית היתה גורמת לי לקריסת מערכות כללית). עשיתי בדיקה ביתית. חיובי. זה חיובי. מזל טוב............ נראה לי..........

 אמאל'הההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!