קוּקוּ - מי ימצא אותי?מדוע משחקי מחבואים כה משעשעים תינוקות?
כשהייתי ילדה קטנה, אולי אפילו תינוקת - אבא שלי נהג להציץ לחדר שלי – הייתי רואה את מחצית פניו, נצנוץ משקפיו, ועיניו מציצים מהמשקוף – מחייך ונעלם. אחרי רגע היה שוב מופיע ומציץ - מגובה אחר של המשקוף – ושוב נעלם – ושוב מופיע בגובה אחר ושוב נעלם... עכשיו כשאני מספרת את זה בא לי שוב לצחוק כמו אז. אחר כך אני בעצמי עשיתי את זה לילדים שלי ואחר כך לילדים אחרים שהכרתי – וזה לא הפסיק לשעשע אותי עד היום. צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון מדוע משחקי המחבואים ומשחקי ה"קוּקוּ" כל כך משעשעים אותנו ואת התינוקות שלנו? בכל משחק מחבואים יש מרכיב של חוסר וודאות, של מבוכה זמנית - של התמודדות עם הלא ידוע ולבסוף - אנחת הרווחה – הנה מצאנו, הנה יש, הכל חוזר על מקומו בשלום ואפשר להתרווח.
מתברר שלמשחקי ה"קוּקוּ" והמחבואים יש תפקיד התפתחותי הקשור לחלק הרגשי ולחלק התפיסתי-קוגניטיבי. בכלל - כל הנושא של היעלמות והופעה מחדש כלול במושג "קביעות האובייקט" – מושג שקשור לתפיסה שכל דבר שנעלם מהעין – ממשיך להתקיים אפילו שלא רואים אותו.
איך זה בא לידי ביטוי בהתפתחות הילד? למשל, תינוקות מאוד קטנים – כשמשהו נעלם מעיניהם – הם לא מחפשים אחריו – כי מבחינתם הוא הפסיק להתקיים. ילד יותר גדול – בסוף שנת חייו הראשונה – כבר מרגיש שהחפץ נעלם ומחפש אותו בעיניו – או מביט בכיוון היעלמותו. ילד יותר גדול – יחפש באופן אקטיבי את החפץ שנעלם.
משחקי ה"קוּקוּ" הם מעין תרגול משעשע לקראת היכולת הזאת להבין שהנעלם יופיע שוב בעוד רגע – וכשהוא יופיע – תהיה אותה תחושת רווחה שתיתרגם לצחוק משוחרר. אגב, אותה תופעה של זריקת חפצים מהעגלה או מהמיטה – מקורה באותו צורך לתרגל היעלמות והשבת החפץ - עם אותה תחושת רווחה שמתלווה עם החזרה של החפץ למקומו. לתופעה זו יש כמובן מרכיב רגשי כאמור - כמו שיש רווחה כשחפץ מופיע שוב – גם כשאמא הולכת – יש תפיסה שהיא תחזור – ועם אותה תפיסה, מתלווה ההבנה שהיא ממשיכה להתקיים במקום אחר – והיא תופיע שוב. כך אפשר לשאת את הפרידות של היום-יום – למשל הפרידה כשהילד הולך למעון – ואמא מבטיחה שהיא תחזור – ואכן – היא חוזרת לקחת אותו ואין צורך להיכנס לחרדה.
אספקט אחר של אותה היכולת התפיסתית המתפתחת – קשורה ליכולת התפיסה האבסטרקטית והתפתחות הדמיון. בעקבות ההתפתחות של אותו הנעלם הקיים – מתפתחת ההבנה לקיום ערכים מופשטים, יצירת רעיונות והיכולת לשחק תפקידים במשחקים המורכבים .
המשחקים המומלצים להעמקת היכולת הזאת הם משחקים שקשורים להחבאה וגילוי, ומשחקים הקשורים לחוסר וודאות קלה וזמנית.
אפשר לשחק בלהחביא חפצים קטנים לילדים ולבקש מהם לגלות אותם; חשוב מאוד שהילדים יראו את החפץ בעת ההחבאה – לפחות בהתחלה – וגם כדאי לגלות אותו בפניהם בפעמים הראשונות . מומלץ מאוד ללוות את חוויית המשחק הזה בשאלה "איפה?", ואמירת - "הנה..!" או "אין....!" ו"יש" בעת הגילוי. אפשר להחביא חפצים מאחורי חלקי לבוש – ואגב כך ללמוד מילים כמו שרוול, מכנסיים, כיסים, מחשוף וכו'. וגם מילות יחס ותיאור מקום – כמו "בתוך, בין, מתחת , מעל" וכו' – ולהחביא על הגוף – וללמוד גם כאן חלקי גוף חדשים – בית השחי, ברך, מרפק, צוואר וכדומה.
תופעת ההיעלמות וההתגלות משחקים מוכרים שעובדים על תופעה ההיעלמות והחזרה הם אותם צעצועי קונוס – בובות שנעות מתוך קונוס – יוצאות וחוזרות פנימה בעזרת מקל; צעצוע מוכר נוסף הוא ביצה בתוך ביצה או אותן הבבושקות הרוסיות – שהן בובות בתוך בובה בתוך בובה וכך הלאה.
"ציף ציף ציף , ציפור קטנה
בדקלום הזה – למשל, יש להראות לילדים את הציפור מעופפת – עם הידיים – ואז הידיים - הציפור נעלמת מאחורי הגב – ואז שואלים – "איפה הציפור?" ...הנה ...ומוציאים את הידיים מאחורי הגב.
בדומה לדקלום הזה יש עוד דקלומים ושירים שעובדים לפי אותו עיקרון – למשל, השיר "הברווזיים" – ("לסבתא של אפריים...") –של לאה גולדברג, על שני הברווזים שסבתא מחפשת והם נעלמים ומתגלים שוב; שירים על עכבר שמתחבא מהחתול, (למשל, מתוך הספר דיגדוגים של דתיה בן דור; שיר העכביש איצי ביצי – (קלטת הג'ימבורי) – שמטייל על הכביש ונעלם כשגשם יורד – וחוזר כשיוצאת שוב השמש; ושיר הידיים הנעלמות (קלטת אצבעות). כמובן, אי אפשר לשכוח את השיר על משחק ה"קוּקוּ" עצמו מתוך הקלטת דיג דיג דוג 1:
"המגבת על הראש – לא רואים אותי
כאמור – כל משחקי ההחבאה והגילוי המשעשעים באים למעשה לשרת שלב מאוד חשוב בהתפתחות הילד - ולבסס יכולות בעתיד - אותה יכולת קוגניטיבית של ייצוג העולם באמצעים סימבולים וסמלים, היכולת ליצור ולהבין מושגים מופשטים וכן רכישת ביטחון רגשי בעולם שמשתנה כל הזמן. באופן ברור הגורמים שיתרמו להתפתחות הזאת – הן הבשלות, פעילות עם הסביבה ותהליכי הטמעה והתאמה שיש לכל ילד בשלבים האלה. |
כתבות בנושא:
|